"אנחנו מבינים את התסכול והכעס של הצעירים, אבל הפגנות בלבד, בלי אסטרטגיה ותכנית פעולה הן רק כלי. הפגנות הן ביטוי לתסכול, ואנחנו נמצאים במקום בו יש לנו יכולת לאגד את המשאבים ולנסות לקדם שוויון וצדק ליוצאי אתיופיה ולחברה כולה. רק קהילה מועצמת תצליח לעמוד על הזכויות שלה וגם להכיר בחובות".
את המילים האלה אמר פנטהון אספה דוויט, מנכ"ל טבקה1 ומיוזמי פורום תמרצ' החדש. הפורום, שנוסד בבחירות המוניציפאליות האחרונות על ידי חברי מועצות מקומיות יוצאי אתיופיה, תפס תאוצה אמיתית בשלושת החודשים האחרונים, עם פרוץ המחאה של יוצאי אתיופיה. ביום שני בערב (21/9/15), על גג עיריית ת"א, נערך כנס היסוד של תמרצ', בהשתתפות עשרות נציגים נרגשים.
"הפורום הזה רץ בשלושת החודשים האחרונים", הסביר דוויט, "אנחנו קוראים לזה ביננו 'הכנסת הקטנה', וכבר לפני המחאה הפעלנו את הקבוצות האלה ברקע, ברשויות המקומיות, והמחאה האחרונה נתנה לנו את הפוש שהיינו זקוקים לו כדי לזרז את השינוי".
צילומים מהכנס: נועה בורשטיין-חדד
הפורום מורכב מחברי "ההנהגה הראשונה", חברי מועצות מקומיות שנבחרו בבחירות ובראשם מהרטה ברוך – רון, סגנית ראש עירית תל אביב, ואיתם יוצאי אתיופיה שהתמודדו בבחירות האחרונות אך לא נבחרו, ואנשי ארגונים הפועלים במישור המוניציפאלי. הפורום אמור להתכנס אחת לשנה, וחברי ההנהגה לפחות אחת לארבעה חודשים. מטרת העל, על פי ספרון שחולק למשתתפים: "קידום מצבם של יוצאי אתיופיה בישראל עד הגיעם לשוויון מלא, דרך הקמת גוף מתאם ופעיל של מנהיגים מקומיים וחברתיים, יוצאי אתיופיה".
בארגון הכנס היו שותפים ארגון שתי"ל, עמותת טבקה והאגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה. בוועד המנהל חברים יובי טשומה, חברת המועצה המקומית גדרה, יששכר מקונן מהמועצה של חבל יבנה, ענבר-יאמבל ראדה מרמלה, יוסי בריהון מבני עייש ומהרטה ברוך-רון.
כל נבחר ציבור אתיופי חייב להיות גם נציג האתיופים?
מהרטה ברוך – רון: "כל אחד מחברי המועצה נבחר או התמודד כנציג התושבים בעירו, לא כנציג האתיופים, אבל בנושאי הקהילה אין בינינו חילוקי דעות – אין ספק באשר לאפליה והקושי שקיימים, וחלק מהפתרונות ממש ברורים. אנחנו מתאגדים עכשיו לא כדי לומר 'אנחנו מטפלים באתיופים', אלא כדי להגיד שאנחנו חלק מהקהילה, נמשיך לעשות את העבודה שלנו כחברי מועצה אבל כשמדובר ביוצאי אתיופיה, נשלב כוחות – דתיים וחילונים, שמאל וימין, דרום וצפון".
אבי דבוש, נציג ארגון שתי"ל: "מהרטה היא דוגמא טובה למנהיגה ישראלית. היא מנהיגה של החברה הישראלית, אבל כמו מנהיגים אחרים היא מסתכלת גם על הקהילה שלה ונמצאת גם שם".
פעילי המחאה טוענים שהממשלה פונה אליהם תמיד דרך מתווך, אם זה נציג אתיופי או עמותות למיניהן, או משרד הקליטה. הפורום הוא לא עוד גורם מתווך כזה?
דבוש: "אנחנו מדברים על אנשים מאד מעורים, גם בפוליטיקה וגם בעדה, אלו חברי מועצה שקיבלו לגיטימציה פורמלית בדמות בחירות, נטועים בתוך הקהילות שלהם, אבל כמובן שכל נציג ציבור חייב לבדוק את עצמו 20 אלף פעם".
ברוך-רון: "לפני כחצי שנה, לקראת הבחירות הכלליות, הפורום הזה ארגן כנס ברמלה. הזמנו לשם ח"כים מכהנים מכל הקשת הפוליטית, והעלינו בפניהם את הנושאים שבוערים בקרב העדה – אם זה שיטור יתר, וזה נאמר עוד לפני שהמחאה פרצה, או כל הסיפור של מרכזי קליטה, וייצוג הולם של יוצאי אתיופיה. זה היה ניסיון להראות להם שגם אנחנו מגזר שאליו צריך לפנות ושכנבחרי ציבור עליהם לשרת אותנו – ואלו הנושאים החשובים לנו. אז זה תיווך? זה ייצוג!
"וכשפרצה המחאה ונושא אלימות השוטרים עלה, פתאום אנחנו, כחברי המועצה, לא היינו כתובת – וזה לא הגיוני שפורצת מחאה, על קשיים שהקהילה מתמודדת איתם, ונציגי הקהילה בכל הערים לא חלק מזה כלל".
ומה לגבי הטענות הרגילות על ארגוני המגזר השלישי, שתמיד יש מישהו שגוזר קופון על החלשים?
דבוש: "זו ביקורת עתיקה כלפי הארגונים, וזה באמת עלול לקרות, שתהפוך לחלק מהשיטה על אף כוונותיך הטובות, לכן כל ארגון חייב לדאוג לעבודה פנימית ובחינה של עצמו, וכמובן לזכור תמיד שהצלחה של ארגון היא בפירוקו".
"אני מאד מבינה את הכעס של הצעירים", אומר ברוך – רון, "אין ספק שגם אנחנו וגם הארגונים קפאנו על השמרים תקופה לא מבוטלת, בואי נאמר שהצעירים הצליחו לעורר אותנו – את הנציגים, הפעילים, את החברה הישראלית כולה.
תמונה קבוצתית של חברי הפורום. צילום: יח"צ
"מצד שני, הצעירים לא ידעו להציב אלטרנטיבות. הם ביטלו את המוסדות הקיימים כביכול, ולא ידעו לייצר משהו אחר. היה ניסיון לומר שאין צורך לתת ליוצאי אתיופיה יחס מועדף או אפליה מתקנת, אבל זה לא נכון בעיני – מזל! מזל שהייתה לי את הקדם-אוניברסיטה, ומזל שהייתה לי עזרה בלימודים כי אחרת, כמו שהרגשנו כתלמידי פנימייה, זה היה נשאר בשמיים. אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים.
"כמובן שאסור להגזים, וכל אחד חייב לקחת אחריות על חייו ולהתאמץ במידת האפשר לדאוג לעצמו לחיים טובים יותר, אבל אם אתה זקוק לעזרה – אני לא רואה כל פסול בזה. בכל מקרה אנחנו חייבים לצעירים האלה, חייבים להוכיח את עצמנו בפניהם. אני מבינה את הכעס שלהם לגמרי כי אנחנו צריכים לזכות באמון שלהם מחדש".
מה השאיפה של הפורום?
ברוך – רון: "הערב קבענו את מסגרת הפעילות. לפורום יש מטרה ברורה – לקדם את הקהילה האתיופית עד שתיפסק האפליה, ההדרה. נערים שלנו עצורים באחוזים מדהימים, כל שנה אנחנו שומעים על עוד גן שלא מקבל אליו ילדים אתיופים. ותמיד יש את אלה שירימו גבה: 'מה, את סגנית ראש העיר?'
"פתרונות קלים לא יהיו, אבל אנחנו מצפים לשיפור. אני גם חושבת שהגיע הזמן שנספר לילדים שלנו סיפור עם סוף טוב יותר. כבר סיפרנו על הקושי להגיע לכאן, ועל הגזענות וההדרה וההסללה – אז מה אנחנו אומרים להם בעצם? שנגזר גורלם להיות כאלה? הפעילים שכאן, הארגונים, נבחרי הציבור – אנחנו מרגישים שאנחנו לוקחים את גורלנו בידינו".
פעילי מחאה, אלו המכונים 'הצעירים', שמעו על הכנס אך בחרו להתעלם. רובם ככולם סקפטיים לגבי סיכויי ההצלחה של הפורום, בעיקר בשל ההחרגה, פעם נוספת – של נציגים אתיופים לאתיופים. אבי יאלו, פעיל שמצביע באופן קבוע על היאוש שבו הולכי ושוקעים בני העדה, אומר כי מדובר ביוזמות גדולות של אנשים טובים שרוצים לעשות טוב, אבל לא מכוונים למקום הנכון.
לדבריו, "היוזמות מכריזות על הצורך לפעול לשינוי המצב ואכן זה משמח מאד. מעניין אפוא להקשיב לדרכי ההתמודדויות למצב הקהילה, כאן מגיעה האכזבה. מדברים על "הדרך החדשה" (תוכנית לשילוב מיטבי של הקהילה האתיופית), הקמת קורסי העצמת מנהיגות, וכעת נוספה היוזמה על הכרזת עצמאות למדינת 'אתיופיאל', ועוד כהנה וכהנה רעיונות שונים ומוזרים. נשאלת השאלה – האם כל אלה יחוללו את השינוי?
"משום מה מסרבים להצביע על מקור הבעיה: גזענות, מנגנוני דיכוי, החרגה, הסללה, זרות ושחורופוביה. יש מערכת שלמה, בעלת אמצעים, שמדכאת ומתעמרת בקהילה האתיופית. רק כאשר יובן שהבעיה אינה אצל הקהילה אלא אצל המערכת הרקובה יחול שינוי. אין לי כל ספק שלתמרצ' כוונות טובות, אך היוזמה לכינון הבית האתיופי על בימת עיריית תל אביב היא טעות מצערת. הקהילה האתיופית אינה זקוקה אלא לשוויון וקיום חיים נורמאליים.
"למעשה, ביוזמה הזו מגולמים החולשה והייאוש שפקדו אותנו בשבועות האחרונים. במקום להילחם על הבית, אנו מנסים להקים בית אלטרנטיבי. אנחנו מגלים הסכמה והשלמה למציאות שנכפתה עלינו. דומה שוויתרנו על הצורך להילחם, והעדפנו להשלים עם התזה שאומרת שהבעיה אצל האתיופים. המערכת זיהתה מהר מאוד את החולשה והפילוג, והיא מנצלת אותה עד תום. אנחנו חזקים ביכולות שלנו לחולל שינוי, אבל למרבה הצער והכאב, המערכת חזקה מאיתנו בנחישות-הרוח, בשאיפתה ובנכונותה להשאיר אותנו מחוץ לחברה הישראלית".
