ענייה, לא בריאה בנפשה, בוגדת בבעלה – איך השתנו הקריטריונים להפלות חוקיות לאורך השנים

כ-20,000 נשים פונות מדי שנה פונות לוועדות להפסקת היריון, שמאשרות באופן קבוע 98 אחוז מהפניות. יש שמנפנפים בנתון הזה כדי להראות עד כמה ישראל ליברלית בעניין הפסקת היריון, ביחס לפולין או אירלנד למשל, שכן כמעט כל פניה מאושרת. למעשה, קיומן של אותן וועדות הוא מלכתחילה פטרנליסטי, במציאות שבה רצון האישה צריך להיות הטעם מרכזי להפסקות היריון, ובפועל – מרבית הנשים שפונות לוועדה יודעות מראש מהם התנאים הקבועים בחוק.

(ובכל זאת) הממזרות שינו את הכללים: איך השתנה מצבן ומעמדן של נשים בחמישים השנים האחרונות?

החוק בישראל מכיר בארבעה מצבים בלבד המצדיקים הפסקת היריון:

• אם האשה צעירה מגיל 17 או שמלאו לה 40
• אם לוולד עלול להיות מום גופני או נפשי
• אם המשך ההיריון עלול לסכן את חיי האשה או לגרום לה נזק גופני או נפשי
• אם ההיריון הוא תוצאה של יחסים אסורים לפי החוק (גילוי עריות, אונס) או על פי ההלכה (היריון של אישה נשואה שלא מבעלה החוקי)

כמובן שלנשים בישראל, כמו בכל העולם, יש מגוון סיבות פרטיות נוספות להפסקת היריון שאינן כלולות בחוק כמו בעיות זוגיות, מצב כלכלי, קריירה או פשוט אי רצון בסיסי להמשיך את ההיריון, כך שבמידה ואינן עומדות בקריטריונים של החוק הן נאלצות להמציא שקרים יצירתיים כמו היריון מחוץ לנישואים (שנרשם ועלול לפעול כנגדן בהמשך בהליכי גירושים) או לפנות לשוק השחור הפורח, היקר והמסוכן של הפסקות ההיריון. ההערכה הרווחת היא כי מדובר בכ-20,000 הפלות לא חוקיות בשנה, מספר המשתווה למספר ההפלות החוקיות בשנה.

לפני ימים ספורים התפרסם מחקר שחושף את מאחורי הקלעים של הנתון לפיו 98 אחוז מהפניות לוועדה להפסקת היריון מאושרות. במחקר שפורסם בכתב העת 'עיוני משפט' מדגימה ד״ר נויה רימלט מאוניברסיטת חיפה כיצד השינויים בחוק לאורך השנים גרמו לנשים לפנות לדרכים שונות לעקיפת החוק, במסגרת החוק עצמו.