אזהרה: התכנים בטור קשים לקריאה ועלולים לעורר תגובות רגשיות.
הטור המובא כאן נקרא על שם דף הפייסבוק "הדיסקרטים". מטרת הטור לכוון את השיח על זנות אל המקום הראוי לו – אל הזנאים. הזנאים הם אותם גברים "דיסקרטים" וחשאיים שעושים את מלאכת הניצול של נשים במחשכים ובאופן נסתר מעיני החברה, מעיני נשותיהם ומשפחתם ומקומות העבודה שלהם. הם מתביישים, אבל לא מספיק. הם עדיין מגנים בלהט (דרך פרופילים ושמות מזוייפים) על זכותם "לצרוך" ולשלם עבור מין – כאילו גוף האישה הוא מוצר. בטור זה מובאות עוד עובדות מחרידות על תעשיית המין שמפריכות את התדמית שלה כעבודה זמנית, תוססת ומעשירה של סטודנטיות בשעות הפנאי.
הזנאים: רק רוצים לשמור על שלום בית • תכירו את מקס הארדקור • למה אין דרך החוצה מזנות? • הוא חסוי, והיא מתגלגלת עירומה לעין כל
הגברים שמשלמים לנשים בזנות בשביל להשתמש בגופן לא שייכים לאיזו קבוצה שולית שנבדלת מכלל האוכלוסייה. זה סטריאוטיפ שקרי ומטעה.
אין להם חזות שונה ואין דרך לזהות זנאי כשפוגשים אותו, וגם נשותיהם החוקיות ובנות זוגם לא יודעות שהם מנצלים מינית נשים חלשות.
הם נמצאים בכל מקום. הם רופאים, משפטנים, מורים, קבלנים, פקידים, פועלים, אנשי עסקים, אנשי אקדמיה, שכירים, עצמאים, עשירים, עניים, שמנים, רזים, בהירים, כהים, צעירים וזקנים. ההערכות הזהירות מדברות על 600,000 זנאים בארץ. הערכות ריאליות יותר מדברות על מעל למיליון.
הזנאים מחזיקים לרוב בטלפון נייד סודי, נוסף, או בכרטיס סים נפרד, לצורך יצירת קשר עם הנשים בזנות. הם משתמשים ביוזרים פיקטיביים, בכינויים, בפרופילים ייעודיים בפייסבוק, הם מוחקים עקבות של התנהלותם אונליין ומתחזקים שלל תירוצים וסוגי אליבי לכל מקרה שבו יעלו עליהם.
הרוב המוחלט של הזנאים לא מגיעים אל האשה בזנות לצורך קיום יחסי מין מתחשבים והדדיים. הם משלמים ולכן מרגישים בעלי הבית על גופה. הם צובטים אותה וסוטרים לה, חודרים בברוטליות לכל חור בגופה, מאלצים אותה ללקק את אשכיהם וחורי התחת הריחניים שלהם במשך דקות ארוכות, ויש ביניהם סדיסטים שנהנים לחתוך, לשרוף ולראות דם ודמעות. כרבע מהנשים בזנות מגיעות לבתי חולים עם איברים שבורים.
לזנאי אין רגשות אשם, לא כלפי הנשים בזנות שהוא מדכא ומשפיל ולא כלפי בת זוגו, אותה הוא מסכן בזיהומים שהוא נושא באיבר המין, ללא סימנים חיצוניים. הוא יכול להמשיך לנצל זונות שנים רבות במקביל לחיי הנישואין (זאת להבדיל מבגידה "רגילה" שנתפסת כמאיימת על המסגרת המשפחתית כי עלולה להוביל לפירוקה).
הוא גם לא מרגיש אשם כלפי כל המקורבים לו, לרבות ילדיו, על כך שיש לו צד סמוי, אפל ואכזרי, מעין מיסטר הייד שהוא מעלים מהם בשיטתיות.
אחד הנושאים הפופולריים ביותר בפורומים של הזנאים הוא הפחד להיחשף. הם מדסקסים ומתייעצים ומחליפים טיפים כיצד לשמור על חשאיות ולא להיתפס בקלקלתם, ובאותה נשימה מגינים בלהט על זכותם להשתמש בנשים חלשות כאילו מדובר בחמצן לנשימה, ועל הטבעיות של חיים כפולים. אחדים שם הגדילו לעשות ולטעון שהשימוש שלהם בגופן של הנשים בזנות הוא הקרבה שהם נאלצים לעשות על מנת לשמור על שלום בית.
בישראל יש מעל חצי מליון זנאים, רובם נשואים, שמדי שבוע אונסים אישה בזנות ושומרים על שלום בית.
תכירו את מקס הארדקור.
מקס הוא מפיק סרטי פורנו, שהתחביב שלו להפתיע במהלך הצילומים את השחקנית שרכש, ולהביא אותה למצבי קיצון.
מקס הוא המפיק, הבמאי והשחקן.
במהלך הצילומים הוא מקלל את האשה שרכש לצורך הסרט, סוטר על פניה, ומושך בשערותיה. הוא מאלץ אותה להגיד שהיא זונה ושהיא מטומטמת. לבסוף הוא חונק את האשה בעזרת איבר המין שלו בגרונה, מביא אותה לכדי הקאה, וכאשר היא מקיאה הוא משתין לתוך הפה שלה ומתיז עליה זרע.
מקס הארדקור לא נהנה מ"מין". הוא נהנה לראות את האשה מושפלת, מוכה, מקיאה, פניהמטונפים מתערובת של קיא, זרע ושתן, האיפור שלה מרוח והיא מוכת הלם.
הצופים בסרטי מקס הארדקור היו אולי יכולים להתנגד לפרקטיקות שלו, אלמלא היו אלה בני נוער. הילדים שלנו, שמתחילים להתבגר ולעצב את טעמם במין, את יחסם לנשים, ונמצאים במרחק הקשת מקלדת מהסרטים של מקס.
הזנאות היא הבעיה. הפורנו הוא השורש שלה.
תעשיית הפורנו היא זו שמייצרת את זנאי העתיד. הילדים האלה יגדלו ויהיו רופאים ועורכי דין ושופטים, שתפיסתם את הנשים ואת יחסי המין עוצבה בגיל 12 על ידי מקס הארדקור והקולגות שלו.
לפני שנתבונן במנגנון שלא מאפשר יציאה מהזנות חשוב להבין את שלושת הכוחות שיוצרים את המצב הייחודי, המוחלש, בו האשה בזנות שבויה:
מנגנון המלכודת:
נשים בזנות מתנתקות מהמגע ומהחדירות של הזנאים באמצעות שימוש בסם שהן משתעבדות לו, מה שמחליש אותן עוד יותר. בנוסף זוהה אצלן תהליך נפשי של 'סימום טבעי': ניתוק שמקהה את הכאב הרגשי והפיזי ומקושר עם פגיעות מהעבר.
כתוצאה מכך יציאה פתאומית מהזנות לא רק שלא מביאה הקלה אלא גורמת למשבר נפשי. ללא תמיכה ומסגרת שיקום מלווה תואמת, תוצאות המשבר הן שהאישה חוזרת לזנות.
האישה עומדת חשופה בחזית. ברחוב, במכון, במועדון החשפנות, בסרט הפורנו. היא מוצגת למכירה, מוצגת לראווה, היא סופגת את המבטים והבוז וההשפלה, אוצרת בגופה את כל שנאת הנשים שמוטחת בה, ועיסוקה משמש קללה: זונה, בת זונה.
"הלקוח" חסוי. נמצא בין הצללים, מטושטש. אין לו פנים וכבודו לא נפגע. תנסו להגיע אל לקוח אחד. להגיע אל שם או טלפון או פרט מזהה אחר שלו – לא תצליחו. הוא מסתתר יותר טוב מאנה פרנק בעליית הגג וכותב יומן עם דיווחים על ביצועי הזונות לחבריו הזנאים האחרים.
הזונה פרושה לעין כל ועומדת לביקורת: הזנאים האנונימיים מחלקים לה ציונים מתוך האפלה בה הם רואים ואינם נראים.
היא הקורבן, החלשה, הנצרכת. הוא התוקפן, האלים, המשתמש בכספו להתעלל באשה שנאלצת "להסכים" בשל מצבה.
ובכל זאת הוא חסוי, והיא מתגלגלת עירומה לעין כל.
יש יותר מחצי מיליון מהם כאן, בארץ. הערכות סבירות מדברות על מיליון ויותר. הערכות זהירות וחסרות מדברות על שש מאות אלף.
שש מאות אלף זנאים מתהלכים בינינו ברחוב, בעבודה, בשכונה, בבניין, בדלת ממול. אולי אפילו אצלינו בבית. במשפחה. מסתירים את זהותם הזנאית, האלימה, האכזרית. עוטים זהות נורמטיבית. מי הם?
