כאילו שהמלחמה שמתנהלת עכשיו בעזה, הלוויות החיילים ומות החפים מפשע בעזה לא מספיק, הגיח עכשיו הרב דב ליאור והוציא פסק הלכה חדש שקורא להריגת חפים מפשע כאמצעי ענישה. "תורת ישראל מדריכה אותנו בכל תחומי חיינו הפרטיים והציבוריים גם יחד, איך ראוי להתנהג גם בזמן מלחמה. בכל המלחמות שהעם המותקף רשאי להשיב מלחמה שערה לעם שממנו באו התוקפים ואינם חייבים לבדוק אם הוא באופן אישי משתייך לתוקפים", כתב ליאור והוסיף, כי "בשעת מלחמה מותר לעם המותקף להעניש את אוכלוסיית האויב בצעדי עונשין שיימצא לנכון, כגון למנוע אספקה או חשמל וכן להפגיז את כל האזור לפי שיקול דעתו של שר הצבא ולא לסכן סתם חיילים אלא לנקוט באמצעי התרעה מוחצים כדי להדביר את האויב".
כדי להבהיר למה הוא מתכוון במלה "מדביר" – טרמינולוגיה הלקוחה מעולם השמדת המזיקים וכן מתורות גזע שונות שנפוצו בתחילת המאה הקודמת – הוא ממשיך ואומר כי "מותר לשר הביטחון להורות אפילו על החרבת כל עזה כדי שהדרום לא ימשיך לסבול ולמנוע פגיעה בבני עמנו הסובלים זה זמן רב מהאויבים מסביב". גם את דעתו על הומניזם הוא לא חוסך מציבור מאמיניו. "כל מיני דיבורים של הומניזם והתחשבות הם כאין אל מול הצלת אחינו בדרום ובכל מרחבי ארצנו והחזרת השקט בארצנו".
פסק ההלכה הזה מגדיר מחדש לצאן מרעיתו של ליאור את חוקי המוסר של המלחמה בכך שאינו מתייחס לפגיעה והריגה שלא מרצון בחפים מפשע כאל טרגדיה. לבחירה מרצון בהריגת חפים מפשע דווקא יש שם במילון המשפטי והמוסרי – רצח.
הרב דב ליאור. צילום: ויקיפדיה
אל פסק ההלכה הזה של מי שמתכנה "רב" אי אפשר להתייחס בוואקום. ליאור היה אחד מארבעה רבנים שנתנו את הסכמתם הכתובה לספר ההלכה "תורת המלך", שיצא לאור ב-2009 ועוסק בהלכות הקשורות להריגת גויים – מלה מכובסת לפלסטינים – בזמנים של שלום ומלחמה. הספר דן בין היתר בסיטואציות שבהן מותר ורצוי להרוג פלסטינים (גויים).
בפרק ו' של הספר הזה קוראים המחברים להרג של ילדים חפים מפשע רק משום שקיים בהם הפוטנציאל להפוך לשונאי ישראל: "יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". ובהערה אחרת מוסיפים המחברים רציונל מוסרי שמסביר כיצד הרג של ילדים חפים מפשע שכל עתידם לפניהם הוא דווקא טוב להם – "באופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)… הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו" . כך בדיוק קורא עכשיו ליאור להדביר אוכלוסיות שלמות של מאות-אלפי אנשים.
בתום הקרבות הנוראיים של מלחמת יום הכיפורים, כשאינסוף הגופות הושבו משדות הקרב, וחשבון הנפש החל להיעשות, הוציא קיבוץ נען קובץ בשם "שישה בנים" לזכר שישה מבניו שנהרגו במלחמה. בין דפי הספר נכלל גם מכתבו של בן הקיבוץ קובי רבינוביץ'. "למה מביאה המלחמה את האדם?", הוא שואל, "המלחמה מגלה את האדם האמיתי, כל אחד עומד במערומי נפש. יש המתעלים , התנהגותם עם חבריהם ועם האויב מצדיקה את השם 'אדם', ויש היורדים לשפל מדרגת החיה. לא די לנצח, יש לדעת איך להישאר אדם".
"שמי סלמה וישראל רואה בי מטרה לגיטימית". צילום מטוויטר
האם ליאור, שקורא להרג חפים מפשע ומוכן לשלוח את ציבור מאמיניו לקרב שממנו אולי לא יחזרו, ראה שדה קרב באופן אישי, האם הריח את ריח המוות שעולה מגופו של אדם שנפח נשמתו בגלל קליע או מטען, האם שמע את הצרחות האחרונות שעולות מגרונו של בחור צעיר שיודע שבעוד רגעים ספורים ינשום את נשמתו האחרונה מבלי שהספיק להיפרד מקרוביו? יש חשד שהמתכנה בשם "הרב" מתייחס לעם ישראל כצאן שנועד לשמש למטרה שהיא נסתרת מאתנו אך גלויה לו.
אף שנראה כאילו כלל אין קשר ביניהם, את השנאה שמתגלגלת כיום ברשתות החברתיות ובטוקבקים יש לקרוא בהקשר הזה. פסק ההלכה הנוכחי של ליאור ושל אלה שכתבו את "תורת המלך", הם היסוד "התיאורטי" לאלימות שמכרסמת מדי יום בדמוקרטיה השברירה בישראל. אלה הם אנשי הרוח של חברת אדם מקבילה, שמתפתחת פה כבר שנים ארוכות ושביטוייה באים לידי ביטוי לבסוף באלימות כדרך חיים.
שיטוט במרחבי הרשת – פייסבוק, טוויטר, טוקבקים ובלוגים – מעניק מבט פנורמי על חלק ניכר בנפש של הקולקטיב הישראלי כיום. משפטים כגון ״לרצוח את כל הערבים״, ״לנקום בערבים״, ״תג מחיר״ זוכים לעשרות-אלפי לייקים ושיתופים. הערבי – מוכר בחנות, נהג אוטובוס, ילד שמוכר מכונות תספורת בצמתים, קשישים, אמהות, ילדים ותינוקות – כל אלה מוכרזים כבני מוות. דמו של ״הערבי״ הפך מותר. רק הפחד של משטרה רופסת ויועץ משפטי לממשלה "טועה דרך" עומדים בין אותם המתירים את דמם של אחרים לבין הסורגים של בית הכלא.
בתלמוד הבבלי נכתב: "רבי יהודה אומר: דור שמשיח בן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת". אכן, פני הדור כפני הכלב.
• לקחי המלחמה (בינתיים): דני גוטוויין מסביר למה העורף במבצע צוק איתן חזק מתמיד