כמה שעות לפני תחילת ההפגנה אתמול בחיפה נקראו המארגנים מחד"ש לנקודת איסוף משטרתית ושם התבקשו לשנות את תוכנית המצעד, מכיוון שישנן התראות מודיעיניות קונקרטיות לפגוע במפגינים. ברגע האחרון הוחלט להודיע על שינוי מקום יציאת המצעד, שכן נקודת המפגש שתוכננה כבר הוצפה אז במאות אנשי ימין זועמים.

כשהגענו אל נקודת האיסוף החדשה כבר עמדו מעבר לכביש מולנו כמה מאות אנשים, עטופים בדגל ישראל שזועקים "מוות לערבים" ו"לכו לעזה". די נדהמנו. לקח לנו דקות ארוכות להתחיל את ההפגנה. בשלב זה עוד היה נדמה כי קיים איזה שוויון מספרי בין הקבוצות. אנחנו זעקנו "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" וקראנו סיסמאות אחרות בזמן שמחצית מחברינו נדחקו אל גינה ציבורית, ממתינים לתחילת הצעדה הקצרה שתוכננה להחליף את התהלוכה בציר מוריה. חיכינו לעוד אוטובוסים של מפגינים כדי לצאת לדרך. בזמן הזה, זרמו עוד ועוד מפגיני ימין ובשלב מסוים היה אפשר להבין כי למשטרה אין מספיק כוחות כדי להשתלט על ההמון.

האלפים שהיו שם קפצו באוויר עם דגלי ישראל, חלקם בחולצות של "כהנא חי", וקיללו אותנו. רבים מהם ניסו לפרוץ אל הכביש. חגורת השוטרים לא הצליחה למנוע מהם מלכבוש בהדרגה נתיב אחד מהכביש. אוטובוסים של מפגינים שהגיעו מיישובים מחוץ לעיר גם הותקפו. סוסי המשטרה פילסו דרך ואיפשרו להם לבסוף להוריד את הנוסעים שבאו להפגין.

ואז זה באמת התחיל:  לעברנו עפו בקבוקי זכוכית ואבנים שהחלו לנחות על ראשיהם של מפגינים שעמדו לצדי. אני נשאתי אדם מבוגר מדמם בראשו, אל תוך הגינה הציבורית. אבל אז עוד ועוד אנשים החלו מאגפים ומגיעים אלינו מכיוונים חדשים.

אחת מהאבנים שנזרקו אל עבר המפגינים. צילום: חולוד חאמיס

בהנחיית המשטרה התחלנו לסגת לכיוון שכונת כבביר. בדרך היה ברור לנו שאנחנו מכותרים. אוטובוס אחד של מפגינים הצליח להיחלץ, והמון מפגינים הצליחו לברוח מפני ההמון, מתוך ה-200 שנמלטו לכיכר מינה נותרנו כעבור כשעה רק כמה עשרות. כמה בני נוער ונשים ניסו לצאת דרך חצר של בית אך מהר מאוד היה ברור שאין לאן לברוח – התוקפים הגיחו מעל לשיחים ולגדרות.

אבנים התחילו לנחות על ראשינו. לידי נפצעה חברה במצח, ואחר כך עוד אחד ועוד אחד. דם.

את  האלימות הזאת אפשר היה לצפות. היא התחילה, כנהוג בימים אלה, בהתארגנות אינטרנטית. יונה יהב, ראש העיר חיפה כתב בעמוד הפייסבוק שלו, בשפה שאינה משתמעת לשני פנים, שהמפגינים לא רצויים בעירו: "בשעות האחרונות רצות ברשת שמועות שקריות ומרושעות כאילו אישרתי קיומן של הפגנות בעיר בהשתתפותם של גורמים קיצוניים. אני רוצה שיהיה ברור; עיריית חיפה לא מאשרת קיומן של הפגנות. זה תפקידם של משטרת ישראל ובתי המשפט… בימים האחרונים הגיע אלינו מידע מודיעיני על כך שגורמים שמקורם מחוץ לעיר, בעיקר מכפרי המשולש והגליל, מתכננים להגיע היום ומחר להפגנות נגד צה"ל ומבצע 'צוק איתן'. כוונתם של המפגינים להתעמת באלימות עם גורמי הביטחון ולגרום להפרות סדר… קיבלתי מאות פניות מתושבי העיר, יהודים וערבים כאחד, המבקשים בכל תוקף לא לאפשר הפרות סדר ולמנוע פגיעה ברוחה הייחודית של העיר היפה שלנו. אני קשוב אליהם ומבין את חששם.חשוב לי כי תדעו – אני מאמין גדול בחופש הביטוי ובזכות המחאה. אך בעת הזו, בזמן שחיילינו מחרפים את נפשם מול קיני הטרור והמחבלים בעזה, אין להלהיט את הרוחות או לייבא את האלימות, המחלוקת וההתלהמות לרחובותינו".

מעט אחריו היה זה ברוך מרזל שהצית את האש בפייסבוק: "מחר בערב בשעה 21:00 כולנו מתייצבים ועומדים בעוצמה יהודית מול הבוגדים במרכז הכרמל בחיפה,שדרות מוריה, נגיע לבורקס העגלה ושם ננסה למנוע את המצעד לפני שייצא לכיוון מרכז חורב"תוך שעות הרשת התמלאה בקריאות "צו 8" להגיע לחיפה כדי למנוע הגעה של אוטובוסים עם מפגינים וכדי "להראות שחיפה יהודית".

מספרי העצורים מן ההפגנות של אתמול בחיפה ובתל אביב נועדו ככל הנראה לספק את הכותרת "עימותים בין מפגיני ימין ושמאל", אך מה שהתרחש שם באמת היה שונה לגמרי. הלילה הזה נגמר כשמשטרת ישראל בורחת עם מפגינים מהשמאל מפני המון אדם שזועק "מוות לערבים" וזורק עליהם בקבוקים ואבנים.

שמשת האוטובוס המנופצת. צילום: חולוד חאמיס

אשה אחת שעמדה לידי אתמול אמרה שהדרך היחידה לצאת בחיים מכאן היא לתקוף שוטר ולהיעצר. אך העצורים שהיו מן המפגינים נגד המלחמה, לא תקפו שוטרים כדי להיעצר – הם רק עמדו שם. באמת לא ידענו אם נצא משם כולנו בחיים. אבל המחשבות באותם רגעים היו גם על האפשרות כי יש ברחובות הסמוכים אנחנו חשופים ללינץ'.

רגע לפני שזה קרה החל מבצע החילוץ. הגיע רכב זרנוק המים של המשטרה שיצר מסדרון שדרכו הוברחנו בליווי שוטרי היס"מ שהאיצו בנו באותה שפה שאני מכיר מימי כחייל חי"ר במסעות. זאת, כאשר אני מוביל חברה פצועה ומדממת בין ידי ומגן עליה בגופי. מסביב שמענו את המאות שצורחים בקצב "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים".

היינו כבר מרוחקים כקילומטר ממקום ההפגנה והתחילו להוריד אותנו אל דרך הים. שם, באחת הכיכרות היה ברור כי המשטרה במצוקה וצריכים רכב פינוי. קצין המשטרה במקום עצר אוטובוס של אגד, הוריד ממנו את הנוסעים והפך אותו לרכב חילוץ. בזמן הנסיעה לכיוון מסעדת "מקסים" בחוף הים, מכוניות של כהניסטים עם דגלי ישראל הקיפו אותנו. בתחנת הדלק עברנו לאחד מהאוטובוסים ששכרו חד"ש. האוטובוס הזה יצא לכיוון המושבה הגרמנית וגם אז נרגמנו באבנים. ראיתי אבן מתקרבת אל החלון שלידי ומשכתי את הנער שישב שם אלי. זכוכיות התנפצו. גם האוטובוסים האחרים נרגמו באבנים בידי מפגיני ימין וחלונותיהם נופצו.

הלילה הזה נגמר עם מפגיני שמאל מאושפזים בבית חולים כרמל, ועצורים מהשמאל במשטרה. מה שקרה אתמול בחיפה לא היה "עימות" בין ימין לשמאל. זה היה פוגרום.

ארי רמז הוא רכז תקשורת ב"שותפות-שראקה", ארגונים לחברה דמוקרטית-שוויונית ומשותפת