"אי אפשר להקים אופרה במצפה רמון", אמר רון חולדאי בכתבה של אלמוג בוקר על "מדינת תל אביב" ששודרה אמש בערוץ 10. תגובת הבטן שלי היתה – שתיחנק אתה והאופרה המגעילה שלך. לא בגלל היהירות והזחיחות החולדאית שהשתקפו בכתבה, אלא מכיוון שעבדתי שנים רבות בתור מוכר דיסקים קלאסיים ואני מכיר היטב אופרות.

• הפריפריה זקוקה ליותר מוועדת קישוט/ אבי דבוש

למרות המיתוג וההדר "היוקרתי" שמלווה אליהן, ברוב המקרים אופרות אינן אלא טלנובלות גרועות עם טקסטים מטופשים ומוזיקה בינונית, חלטורות של מלחינים בשביל לסגור את החודש. 

אלא מה, גם לטלנובלה כדאי לדעת איפה להיוולד – ותוצר של התרבות האירופית מהתקופה ה"קלאסית" מיד נחשב לאמנות "גבוהה". כל כך גבוהה שהמדינה מחליטה לשפוך עליה מדי שנה למעלה מ-20 מיליון שקל. 

לפי הנתונים ברשת, לאופרה יש כ-19 אלף מנויים. מה שאומר שמדי שנה המדינה ממנת ב-1,000 שקל את הגחמה של חובבי טלנובלות באיטלקית, לא כולל דמי מנוי. 

אבל מה לחולדאי, הקיבוצניק לשעבר, ולאופרה? אין לי מושג אם הבן אדם חובב אופרה. מהיכרות עם דמותו הציבורית, אני בספק אם הוא שש לראות אופרה או יכול לשרוד מערכה אחת מ"וויצק" (דווקא אופרה טובה), אבל להתהדר באופרה ולהסביר למה אי אפשר אופרה במצפה רמון, את זה הוא יכול ושמח לעשות. 

כך פועל שלטון ההון התרבותי. אנחנו נגיד שמשהו הוא בעל יוקרה אדירה ולכן נשקיע בו הון, ואחרי שהוא יהפוך "יוקרתי", נגיד שזו תרבות גבוהה ומובן שהיהלום בכתר ישכון במקום היוקרתי ביותר. מעגל קסמים? אכן.

הבעיה בכתבה של בוקר ובהרבה קובעי מדיניות בפריפריה, שהם משחקים במגרש שבו תמיד יפסידו. כל עוד הם מתבטלים ומקבלים את הנחת היסוד של חולדאי שהאופרה והתיאטרון הם מכשירי יוקרה עד כדי כך שהם חייבים לשכון במקום היוקרתי ביותר בישראל, הם יפסידו. למה אף אחד לא שואל אם תושבי מצפה רמון בכלל רוצים לסבול מהאופרה? או יותר נכון – האם הם בכלל זקוקים לה?

צילום מתוך סרטון האנימציה "What's Opera, Doc?" משנת 1957

בעבורי כתושב באר שבע, התשובה היא לחלוטין לא!

מה שיכול להיות בילוי "חשוב" בעבור מי שרואה בתרבות סמל סטטוס, אינו תקף בפריפריה למי שרעב ללחם תרבותי. לכן האופרה מפחדת מהפריפריה. אה כן, פה בא השלב שאתם אומרים – אבל "נבוקו" במצדה…

גם דודו טופז התחתן במצדה. זה לא הופך את זה לתרבות ראויה.  האופרה מפחדת מהפריפריה, כי בלי הגנות ממסדיות ומטרייה כלכלית – האופרה תשרוד בדיוק יומיים. יום אחד להצגת בכורה, יום אחד לקפל ולברוח מהלבנט ה"חסר תרבות" הזה.

תושבי הפריפריה במדינת ישראל זקוקים בעיקר לתרבות שתנכיח אותם, שתכיר בקיומם, שתבהיר את המורכבות של המקום הייחודי הזה. הדבר האחרון שמעניין אותי כתושב הנגב זה חיי האהבה של נסיכת קרח עורפת ראשים (מאיזו אופרה, יודע? מר חולדאי?) 

מצפה רמון, באר שבע, ירוחם, הנגב, הפריפריה, כולם זקוקים לאופרה אחרת. הם זקוקים לכסף ממסדי כדי להצמיח את האופרה הישראלית האמיתית. זו שתשקף את חיינו כאן, במקום המוזר הזה. 

כל עוד בוקר ושאר פרנסי התרבות בפריפריה לא יהפכו את היוצרות ויבהירו שתרבות ישראלית היא זו שצומחת במדינת ישראל ומשקפת את חיי האנשים שבתוכה ולא באיזה מרחב אירופי מדומיין שמשתרע בין חוף הים התיכון לנהר איילון, לא יחול כאן שינוי של אמת.

אתגר התרבות בפריפריה איננו המחסור בתרבות לא רלוונטית הנשפכת עליו מתל אביב, אלא המחסור בתרבות מקומית שצומחת וגדלה בתוכו, כזאת שתספר את סיפור הפריפריה.