מגילת אסתר אומרת את זה נהדר. אסתר נדחפת לארמון המלוכה על ידי דודה, מרדכי. היא נכנסת למשבצת שהועידו לה, להיות יפה ולשתוק. כאשר עמה מאוים בהשמדה, מנסה מרדכי להפעיל אותה כנגד הגזירה. אסתר מתחמקת. היא מפחדת לצאת מהמשבצת. מרדכי אומר לה: "אל תדמי להימלט… ומי יודע אם לעת הזו הגעת למלכות", ואם לא תסייעי "רווח והצלה יבואו ליהודים ממקום אחר".
קשה לחשוב על מלים קולעות יותר למיקומו של אריה מכלוף דרעי בחצי השנה האחרונה. מי שרוממות ה"שקופים" היו בראש מעייניו, חיפש אתונות ומצא מלוכה. עם שבעה מנדטים הוא היה יכול לבלום את מתווה הגז ולהביא עוד כמאה מיליארד שקלים לפחות לטובת השקופים והשקופות.
הוא בחר להתחמק. מי ש"ניהל את המדינה" בגיל 29, כמנכ"ל משרד הפנים, מלמל כמה משפטים על שלא לשם כך נבחר והוא לא מבין בגז, ונמלט מהמשרד הכה חשוב, שהפך דרמטי ממש. אפילו אמי הש"סניקית זועמת.
אבל ייתכן שהרווחנו מההימלטות הזו? משרד הנגב והגליל הוסיף צלע שלישית, פריפריה. במסגרת זו הוקצו משאבים (החוק פשוט: לצרכים פוליטיים יש תמיד כסף, והרבה) ונתפרו, ביד גסה, סמכויות. לכאורה, רווחה והצלה באו לישראלים. כי לא מדובר בנושא מופרך. למי שחושבים שהפריפריה היא כותרת שלא מתאימה לישראל של 2015, הקטנה כל כך ומתחילה להיות מרושתת ברכבות, להלן מבזק חדשות:
מעולם לא היו הפריפריות בישראל נושא רלוונטי יותר. אם תחצו את קו גדרה-חדרה דרומה או צפונה, תיכנסו לארץ אחרת, ישראל השלישית ממש. לדוגמה, תושב של הפריפריות הגיאוגרפיות הללו חי כשלוש שנים פחות מתושב המרכז בממוצע.
בואו נמשיך. תעסוקה? האבטלה בפריפריות החברתיות גבוהה בכחמישים אחוזים יותר מהאבטלה במרכז הארץ. השכר? נמוך בשליש. חינוך? ההשקעה לילד בפריפריות החברתיות היא כחצי מההשקעה בתלמיד באזור המרכז. תחבורה ציבורית? גרועה בהרבה. תשתיות פיזיות? כנ"ל.
כאשר הפריפריות החברתיות נכנסות לתמונה, היא הופכת גרועה בהרבה. תכניסו את הקטמונים בירושלים, נווה שאנן, עג'מי והתקווה בתל אביב-יפו, קרית משה ברחובות ועוד. הבנתם את הכיוון, כן?
ודווקא משום כך התוספת לתיק דרעי היא פלסטר על פגוע רב מערכתי, שגם חולה בסרטן. למול בעיות העומק הללו התקציב הוא הרי תקציב ועדת קישוט. ולא מדובר רק בתקציבים. מדובר במודל הפיתוח. אם הכסף בנגב, למשל, מושקע בעוד מרכזים מסחריים, המכניסים עוד כסף לרשתות ארציות וגלובליות, היושבות במרכז הארץ, ובניסיון לקדם יישובי בועה חדשים, שיביאו "אוכלוסייה חזקה" (כי הרי אנחנו, תושבי הפריפריות, לעולם "חלשים") מהמרכז, על חשבון פיתוח הערים הקיימות – גם להשקעות ענק בכיוון הלא נכון אין תוחלת.
אז מה כן? כפי שאומר הרומן, שנכתב על קרית שמונה, "שום גמדים לא יבואו". הפעולה האזרחית שלנו, שכבר החלה, לחבר בין מנהיגות ומנהיגים אזרחיים בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות, לטובת מאבק לצדק, שוויון ושלום, בדגש על צורכי הפריפריות, הוא הדבר היחידי שיוכל לחולל שינוי עומק בסדרי העדיפויות ובמפת ההשקעות. הדוגמה של הגרעינים התורניים שצברו כוח והשפעה רבים בערי הפריפריות, צריכה לעמוד לנגד עינינו בהשקעה בבניית קהילות בני מקום, מכינות קדם צבאיות, קואופרטיבים קהילתיים ועוד.
ואיך ייראו השינויים הללו באופן ההשקעות המדינתיות? בניית בית חולים שני בנגב, לדוגמה. ביטול שר"פ בבתי החולים החזקים במרכז והטבות למרצים וסטודנטים לרפואה בפריפריות. הפקולטה לרפואה בצפת היא דוגמה נהדרת לאקדמיה מעורבת, המציעה ערך מוסף חברתי לצד המקצועי.
חינוך? השקעה בבניית זיקה קהילתית ואזורית לאזור המגורים. תקצוב דיפרנציאלי וביטול כיתות לא תקניות ברשויות חזקות, לטובת צמצום מספר תלמידים בכיתה בכלל הכיתות. השקעה תחבורתית חכמה ברישות אזורי ורחב, על בסיס רכבות ואוטובוסים. חיזוק מרכזי הערים ועסקים קטנים. השקעה תקציבית נכונה, לצד בניית כוח אזרחי מלמטה יחוללו שינוי בשנים הבאות.
אז בהצלחה לשר הפריפריות החדש ולמשרדו המתחדש בירושלים. סלח לנו שאין לנו זמן להשקיע בחגיגות. יש לנו עבודה אמיתית לעשות.
אבי דבוש הוא מנהל תחום תוכניות בשתיל
