ואז החוקרת אמרה: קחו אותי ללשכת ראש הממשלה

אליזבט סטארק משווייץ, חוקרת מיוחדת של בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג, ירדה מן המטוס בנתב"ג. החום הישראלי הכה בפניה כמכת אגרוף. היא הוציאה מתיקה המהודר קרם לחות ומרחה על פניה, פסעה בצעדים נמרצים אל ביקורת הדרכונים, והציגה שם דרכון דיפלומטי, שחוקרי בית הדין מצוידים בו. נהג מכונית הביואיק השחורה הבחין בה והחליק את כלי הרכב לעברה. היא נכנסה לחלל הממוזג, הניחה את תיקה הכבד לצדה ואמרה "ללשכת ראש הממשלה".

ממש באותו הרגע, נכנס אנדויקו מאדיירה, אזרח סנגל, גם הוא חוקר מיוחד של בית הדין, למשרד הביטחון. "קחו אותי אל השר", אמר לאנשי הביטחון בכניסה. הם הביטו בו כלא מאמינים. "המשרד לענייני ההגירה והגירוש לא כאן", אמרו וצחקו. הוא הוציא ממזוודת העור המשובחת שלו תיק מסמכים, ובזהירות הוציא ממנו דף נייר נטול עץ ובראשו החותם המאיים של בית הדין לפשעי מלחמה, ומסר אותו לאיש האבטחה. המאבטח הביט בו, וטלפן לקצין הביטחון של המשרד.

איור: רון לוין

יחיאל חורב ירד במכנסי החאקי הנצחיים שלו. הוא התבונן בסנגלי, הוציא משקפי קריאה זולים שקנה בסופרפארם, הרכיב אותם על חוטמו וקרא בעיון ולאט את צו המעצר שהוצא על ידי בית הדין לפושעי מלחמה. שמו המלא של שר הביטחון, מספר תעודת זהות שלו ומספר צבאי ודרגת סמל הופיעו בראש הצו. יחיאל חורב בדק את הפרטים הללו ומצא אותם מדויקים. חיוך דק התפשט על פניו הצרובים ממנורות ניאון רעילות. "תפסו אותו", לחש לעצמו, "את המדליף הזה, את חסר האחריות הזה". השר העביר אותו מתפקיד הממונה על הביטחון במערכת הביטחון לתפקיד העלוב של קצין הביטחון במשרד הביטחון. "קחו אותו אליו", אמר לאנשי הביטחון.

בשדה התעופה התעלפה אשתו של ראש הממשלה על יד המדרגות העולות אל המטוס. ראש הממשלה לא הבחין בכך ונפנף לעשרות העיתונאים שהגיעו למקום, "אל תדאגו, לא היה כלום אין כלום ולא יהיה כלום". "אפילו לדיוטי פרי לא אפשרו לו ללכת" התלוננה אשתו כשהתעוררה מעלפונה.

"הנאשמים מכירים את כתב האישום, כופרים בו, וטוענים כי לבית דין זה סמכות לשפוט אותם. אני מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בישראל בעניין מדינת ישראל נגד איוואן דמיאניוק", אמר עו"ד יורם שפטל שייצג את שני הנאשמים. נשיא בית הדין, ג'ונתן גלדסטון מדרום אפריקה, עיין בפסק הדין מתורגם לאנגלית שהגיש לו יורם שפטל.

"אבל כתוב כאן בדיוק ההפך מה שאדוני אומר", אמר גלדסטון לסניגור שלבש מגן דוד ענק על חזהו, עדיין קוצף על כך שלא אפשרו לו להתעטף בדגל ישראל. "אז לא", אמר שפטל, "אז מרשי טוען לאליבי. הוא טוען שבזמן שהחיילים הישראלים ירו בפלסטינים הוא היה בבית בחוג התנ"ך שארגן. כמו כן יטען מרשי כי כל הפלסטינים שנהרגו היו מחבלים, או מחבלים לשעבר, או מחבלים לעתיד וכי השב"כ סימן אותם באמצעות רחפן בחומר זוהר מיוחד שזוהה על רובי הצלפים שהותקן בהם מסנן אופטי".

"אני מבין", אמר גלדסטון, "כי מרשיך אינם כופרים כי הצלפים המאומנים ירו בפלסטינים כדי להרוג, כי הריגה זו תוכננה מראש, כי השב"כ סימן את המיועדים להוצאה להורג, כי ברובה הצלפים הותקן מסנן שזיהה את החומר הזוהר"?

"מכחיש?" אמר ראש הממשלה, "גאה. אנחנו אומת הסטארטאפ, היהודים הדיגיטליים הראשונים בהיסטוריה. אנחנו כבר מכרנו את הרחפנים וחומרי הזיהוי והמתקן האופטי לארבעים מדינות", ואז מנה אותן. "אבל ספרתי רק עשרים מדינות ברשימה", אמר גלדסטון. ראש הממשלה צחק את צחוקו העמוק הכריזמטי, הצחוק המשוחרר שאיל מגד כל כך אוהב ואמר: "לכל מדינה מכרנו שתי מערכות, אחת לשליט, והשנייה למורדים".

"יש לך מה להגיד?", שאל את התובע השופט מימין, ממושקף ועם שפם לבן. "אחרי מה שאמר הנאשם, אני לא חושב שיש לי מה להוסיף", השיב התובע. "בית הדין יוצא להתייעצות ונחזור עם פסק דין", אמר נשיא בית הדין.

ערב אביבי ירד על האג, מן הים הצפוני הגיעה רוח מבושמת במלח ים, דגי הרינג ומעט גניבר אניסה, בבית האופרה De Nederlandse Opera הציגו את מחזור הואלקיריות של ואגנר. גלדסטון ביקש שישלחו ללשכתו שני בקבוקי בירה הייניקן ספיישל ריזרב וכריך שרימפס עם מיונז וחרדל.

בתאם בבית הכלא דורדרכט ישבו ראש הממשלה ושר הביטחון. "ואיפה עדי המדינה?", שאל ראש הממשלה. "כל זה בלי עדי מדינה", ענה שר הביטחון. "תשמע בדיחה", אמר ראש הממשלה, "הם נותנים לנו כאן את המפתח לתא". "אז נברח!" אמר שר הביטחון. "השתגעת?", אמר ראש הממשלה, "לחזור לשם? מה רע לנו פה?"

ואם כתבתי את זה, זה אומר שזה לא היה פשע מלחמה, שצלפים קיימו הוראות לירות כדי להרוג בלי שסכנת חיים נשקפת להם, שהרמטכ"ל השמנמן והחביב לא הכריז על אזור הגדר כאזור מלחמה (בווייטנאם קראו לזה האמריקנים "אזור מוות"), שהכותרת הראשית בעיתון של המדינה לא הייתה "רוב ההרוגים מחבלים", שלא מכרו בפלאפל סעדיה, על יד דיזנגוף סנטר, פלאפל בטורטיה מקמח תירס, שאני יכול ללכת לישון, שאני יכול להגיד לעצמי "עשית משהו", שתשתתק הצעקה הנוראה בראש שלי. זה לא אומר.

[mc4wp_form id="1006521"]