אני מבקש להתנצל בפני העולם, המערבי בעיקר, ובפני ישראל, על זה שאנחנו לא פוטוגנים די הצורך כדי להזדהות אתנו. רובנו גברים מזוקנים; הנשים שלנו עוטות חיג'אב ובורקה; בגדינו דהויים והם לא נושאים שמות של מותגים בינלאומיים. הבגדים שלנו הם "ערביים" מובהקים, כאלה שתראו בכל כתבת צבע שמשודרת מרחובותינו. החוף של עזה מוזנח ועלוב, אין בו משחקיות וצבעיו העליזים של הקיץ נעדרים ממנו. אני רוצה להתנצל בשמי ובשם כל הפלסטינים כי אנו מסרבים להיכנע לעריצות הישראלית, ומאלצים אתכם לשאת את עול התמונות והחדשות המעציבות שלנו.
שיחקנו בחוף. היינו ארבעה ילדים. נמאס לנו לשבת בבית ולספור את המטוסים והטילים החכמים שהם עדות מובהקת לקדמה האנושית, שאנו עדיין מפגרים אחריה. עכשיו קיץ, וקיץ אוהב ים. הים שלנו מלוח כמו שאר הימים, והרומנטיים ביננו אומרים שהוא מלוח בגלל הדמעות שלנו. אמא אומרת זאת עכשיו. אני שומע אותה מתוך התכריך הקטן המאולתר שלי ועדיין לא מאמין שלא סיימנו את המשחק שלנו ליד החוף. הייתי קרוב מאוד לנצח את אחי ניצחון חסר תקדים במחבואים.
רצנו מהר. ילדים רצים מהר בדרך כלל. גופינו קלים וההתרגשות משתלטת על התנועות שלנו. אנו רגילים לרוץ מהר בין הסמטאות של עזה הצרה. אנו מכירים את כל הפיתולים והמקומות הקשים בה. זוכרים בעל פה את כל המקומות הקטנים והרחוקים מהעין שאפשר להתחבא בתוכם בזמן מחבואים. אנחנו מכירים את כל בעלי הבתים הדחוסים והנוטים ליפול, גם אם הם שזורים אחד בתוך השני ודומים להפליא: בתים לא גמורים, צבעם בצבע מלט יבש. תאמינו לי, אנו יודעים אסתטיקה מהי, אפילו למדנו בבית הספר על ליאונרדו דה וינצ'י, אך עזה משוועת למלט וצבעים. וגם אם יהיו בנמצא – העוני יותר חזק.
#GazaunderAttack : Some of the terrorists who Israeli occupation targeted last night in Gaza.. #PrayForGaza pic.twitter.com/HhksGNXWzN
— STAND UP 4 PALESTINE (@IsraelWC1) July 18, 2014
אני רוצה להתנצל בפני הילד המפוחד בשדרות או אשקלון. אני רוצה לומר לו שלא התכוונתי לגנוב ממנו את זרקורי העולם שמאירים אותו 24 שעות ביממה. האמן לי ילד מפוחד שלא התכוונתי; רק שיחקנו במחבואים. עוד לפני שנהרגתי מאוד רציתי לדעת איך מרגישים בתוך מרחב ממוגן בבטון מזוין, או איך זה לישון מתחת לכיפת ברזל. אומרים שהיא עובדת כמו היתה קסם, שהיא מכשפת ומעוררת דמיון. שהיא מרחפת לה באוויר כמו היה שלה, דייקנותה מרטיטה. הלוואי שהיה לי עפיפון שיכולתי לשלוט בו כך, שחוטיו לא ייתקעו בעץ, או שלא ייקרע בגלל עמודי חשמל.
אני רוצה להתנצל בגלל החוצפה שלנו, אנחנו הפלסטינים, על זה שאנו מסרבים להסכמי הודנה מבישים, ועל זה שאנו לא למדים לעולם. הם מפציצים אותנו בטילים ותותחים כבדים וחכמים, הורגים 15 איש וטף כדי לחסל מבוקש אחד – ולא חוזרים בנו. אני יודע שאנו עקשנים כמו סלע; שהשכל הנאור והרציונלי שיכול לחשב את עלות האייפון החדש ב-36 תשלומים נוחים בפחות משלוש שניות, אינו יכול להבין אותנו עד תום. אנו בלתי מובנים. בלתי מעשיים בעליל.
הרשו לי להתנצל מכל אלה שקלקלנו עבורם את שמחת המבצע "הרציונלי" והמחושב; את יכולתה של ישראל להיות אנושית כל כך כשהיא הורגת אותנו. אני יודע שקלקלנו עבורכם את שמחת "ההבנה הבינלאומית" לכאב הישראלי; והנה אנו, שוב, כעיניכם הרואות, מתעקשים למות בעיתוי הלא-נכון. אפילו כשאנו מתים אנו לא הגיוניים ובלתי מעשיים. היש אויב כמונו, אויב מר ואכזר עד כדי כך?
* לא ארץ לנכים: בלי נגישות למרחבים מוגנים ובלי נהלי פינוי ברורים, בעלי מוגבלויות נותרים עתה לבד בפחד בעת אזעקה
les Palestiniens pleurent leurs enfants http://t.co/xUYMdy1pCg via @AJEnglish #TerroristsIsrael #GazaUnderAttack pic.twitter.com/NqRYiyaUD3
— HDG (@hdgremix) July 18, 2014
