בסוף מרץ, רגע אחרי שהודתה בבית המשפט בשיימינג ברוטלי לעובדי ציבור, הבלוגרית לורי שם טוב הוכיחה שהיא כאן כדי להישאר. בכתבה שעלתה עוד באותו יום באתר אינטרנט הנושא את שמה, היא תקפה את כתב האישום שבו הודתה במסגרת הסדר טיעון, וטענה כי למעשה "אולצה" להודות בו. על הדרך, היא גם הפרה צו איסור פרסום ופרסמה שמות של מתלוננות נגדה שנמחקו מכתב האישום. נראה שאפילו מערכת המשפט לא הצליחה להשתיק אותה.
כעבור שבוע, בדיון שעסק בעונש הראוי לה, שינתה שם טוב גישה, הביעה חרטה וביקשה מחילה מנפגעי העבירה. "עברתי תקופה לא פשוטה", אמרה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "אני לא בתחום, משקמת את חיי, עובדת כל יום עד חצות בהנהלת חשבונות. היום אני במקום אחר", הבטיחה. התביעה הגישה את הכתבה מאתר האינטרנט שלה לשופט בני שגיא כדי להוכיח ששם טוב לא שינתה את דרכה, אולם השופט סירב להתרשם. ניכר שהוא, כמו כל מערכת המשפט, להוט להיפטר מהתיק הזה, גם אם ברור שבניגוד להבטחתה, שם טוב תחזור לסורה.
הסדר הטיעון שנחתם עם שם טוב מהדהד יותר מכל את קריסתו של התיק נגד מי שסומנה כאוייבת הגדולה ביותר של השופטים והעובדים הסוציאליים. קשה להמעיט בעוצמת הדרמה. לכאורה, שני הצדדים התקפלו; אבל כפי שהאנקדוטה שלמעלה מעידה, ידה של שם טוב על העליונה.
המאבק הבוטה של לורי שם טוב ברשויות החל לפני כעשור, כאשר רשויות הרווחה בהחלטת בית משפט הוציאו את הילד שלה מהבית. לאחר מכן החלה לתקוף בגסות גם שופטים וגורמי אכיפה, במה שכונה "פרשת הטרור הרשתי". כתב האישום נגדה כלל 120 אישומים, בהם תלונות של כ-20 שופטים על השמצות והכפשות נגדם, והיו גם אישומים על פרסום פרטים מתיקים חסויים, סחיטה באיומים וגם הטרדה מינית וזיוף פרוטוקול.
מערכת אכיפת החוק יחסה לה ולשני שותפיה בפרשה – מוטי לייבל ועו"ד צבי זר – דרגת מסוכנות גבוהה השמורה בדרך כלל לנאשמים בעבירות אלימות פיזית, והפרקליטות דרשה עונש מאסר חמור של 12 שנה.
עבירות מופחתות ומרוככות
בחמש השנים שחלפו מאז הוגש נגדה כתב האישום הפגינה שם טוב כושר לחימה מרשים. את הפרוטוקולים בתיק נגדה ניתן לקרוא כמו פרודיה: זו היתה מלחמת התשה, בה היא נאמה בלי סוף על חוסר צדק, כשהשופטים קוטעים שוב ושוב את דבריה אך ללא הועיל. אין פלא שהתיק היה תקוע במשך שנים.
לפרקליטות, לעומת זאת, כמעט אין הישגים. שם טוב אמנם הודתה בביצוע העבירות, אבל כתב האישום נראה לאחר הסדר הטיעון כמו בלון שהתרוקן ממנו האוויר. מתוך 120 אישומים שהופיעו בכתב האישום המקורי, נותרו 30 בלבד. מתוך תלונות של 20 שופטים, נותרו תלונותיהם של שבעה בלבד. גם האישום החמור נגדה כי זייפה פרוטוקול כדי לקבל קצבת הבטחת הכנסה במרמה – נמחק.
זאת ועוד: שם טוב אמנם הודתה שעמדה מאחורי שורה של פרסומים גסים ומכוערים – אולם רק במסגרת בלוגים שנשאו את שמה, ואחד נוסף בשם corruptcups100. לפרסומים אחרים שיוחסו לה, בין היתר תחת שם העט "עדנה קרנבל", אך גם בשמות אחרים, אין זכר בכתב האישום המתוקן.
כתב האישום המתוקן כולל עבירות פחותות שלא נאכפות בשגרה: זילות בית המשפט, על ביקורת בלשון גסה ומכוערת נגד שופטים; העלבת עובדות סוציאליות ברשת; סיוע ללשון הרע והפרת צווי איסור פרסום על שמות של קטינים ומתלוננים בעבירות מין.
שם טוב נשאה אמנם בעונש לא קל – 26 חודשים שבהם הייתה עצורה לאחר שסירבה להשתחרר בתנאים מגבילים – אבל הוא נמוך משמעותית מ-12 השנים שהפרקליטות הציבה כרף בתחילת התיק.
לפני שבועיים חתם גם שותפה למחאה, מוטי לייבל, על הסדר טיעון. גם במקרה שלו, הספיקו שמונת החודשים שבילה במעצר. הבא בתור להסדר הוא נאשם מס' 3, עו״ד צבי זר, שהפעיל על פי כתב האישום המקורי אתר שבו פורסמו בין היתר מאמרים בוטים ומשולחי רסן תחת שם העט "עדנה קרנבל".
התישה את הפרקליטות
התיק כשל במשימתו העליונה: לייצר הרתעה. שורה של פרסומים באתר של שם טוב מוכיחים כי בניגוד להצהרתה, היא ממשיכה את המחאה שלה נגד הרשויות. חלק מהפרסומים התכופים כולל הפרה של צווי איסור פרסום, שלא זוכה בינתיים לכל מענה אכיפתי.
בינתיים, עלה אתר חדש ובו מגוון פרסומים שנועדו להביך את צמרת המשפט, תחת שם העט "עדנה קרנבל". לאחרונה פורסמו שם חומרים אסורים בפרסום מהטלפון האישי של אפי נוה. הפרקליטות מנסה להביא להסרתם, ללא הצלחה.
מתבקש לשאול, כיצד הסכימה הפרקליטות לרדת מהסולם הגבוה שעליו טיפסה בתיק הזה? בבית המשפט התפתלו נציגי הפרקליטות כדי להצדיק את ההסדר. התובעת הראשית בתיק, עו"ד מיכל גבע, הדגישה את "המורכבות הראייתית של התיק, המבוסס על ראיות סייבר ייחודיות" וציינה גם את התנצלותה של שם טוב ואת הבטחתה שהיא יוצאת לדרך חדשה. נציגי הפרקליטות דיברו על התארכות התיק ועל קשיים שעלו במהלך ניהולו, אך למעשה לא סיפקו הצדקה מספקת.
האמת היא ששם טוב פשוט התישה את הפרקליטות. התיק תקוע מאז 2018. אחרי שנשמעו 40 עדים, בזמן ששם טוב הייתה עצורה, נוצרה מחלוקת בינה לבין הסנגוריה הציבורית ובמשך שנים חיפשה שם טוב סנגור שיהיה מוכן לייצג אותה. שלושה התחלפו ולפני שנה וחצי נמצא האחד. לא לפני שהשופט פנה לשר המשפטים לאשר תשלום חריג בסכום של ייצוג של חצי מיליון שקל (פלוס מע"מ). קדמו לו עו"ד דניאל חקלאי שקיבל עבור ייצוגה מאה אלף שקל. ופרט לאלה, סנגורים מהסנגוריה הציבורית קיבלו עבור ייצוג של השלושה סכום של כ-330 אלף שקל. מאז שנכנס לתפקידו הסנגור המיוחד, עו"ד שי שקד, הוא ביקש זמן ללמוד את התיק העצום בהיקפו ובמקביל, ולמשך שנה, ניהל את המגעים עם הפרקליטות להסדר טיעון.
בד בבד, המאבקים המשפטיים של שם טוב ושותפיה לקבל עוד ועוד חומרי חקירה נשאו פרי. בין היתר התברר שנפלו פגמים בנוסח הבקשה שהגישה הפרקליטות לארה"ב על מנת לקבל חומרים מחברת וורדפרס האמריקאית. פגמים התגלו גם בצווי חיפוש וחדירה לטלפונים הניידים של הנאשמים המעורבים.
קשיים רבים חוו נציגי הפרקליטות, אבל המכה הגדולה ניחתה כבר לפני שנתיים. התזה של הפרקליטות קרסה לאחר ששותפה של שם טוב, מוטי לייבל, זוכה מעבירות דומות. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע אז כי ההתבטאויות שכוונו כלפי עובדות סוציאליות, שהיוו את ליבת כתב האישום, לא עולות לכדי עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור והן חלק מחופש הביטוי. הטענה כי פרסום תמונה של עובדת סוציאלית או שופטת בצירוף טקסט פוגעני מהווה "בילוש או התחקות" עד כדי פגיעה בפרטיות קרסה אף היא. בנוסף, לא הצליחה התביעה לקשור את הנאשמים לפרסומים בשרתים בחו"ל.
התיק הגיע למעשה לסיומו, לדעת מעורבים שונים בתיק, כאשר התובעת הראשית, מירב גבע, קודמה לתפקיד עוזרת לפרקליטת המחוז והשופט שגיא החל להאיץ בצדדים לסיים את התיק בפשרה. במסגרת ההסדר, כל התיקים הפתוחים נגד לורי שם טוב נסגרו.
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "בעניינם של לורי שם טוב ומוטי לייבל נחתם הסדר טיעון בשל מורכבות ראייתית ומשפטית, כמו גם נוכח התמשכות הליכים אשר נבעו בין היתר ממגבלות מגפת הקורונה אשר האטו את קצב ניהול הליכים משפטיים.
"במסגרת גזר הדין שניתן בעניינה של שם טוב, ציין בית המשפט כי להודאת הנאשמת ישנו היבט הקשור להפנמת הפסול שמעשיה. עוד צוין כי 'כתב האישום שהוגש במקרה דנן, הוא כתב אישום ייחודי, ובמידה רבה, מסמן תחילתו של מאבק חסר פשרות בעבריינות מהסוג דנן, המבוצעת ברשת האינטרנט. אמנם העבירות בהן הורשעה הנאשמת מצויות בספר החוקים שנים רבות, אולם כאשר עסקינן בהליך אכיפה עוצמתי, ובמידה מסוימת ראשוני, ניתן לראות בעצם הנקיטה בו כתמרור אזהרה לבאות, גם ללא השתת ענישה שהיא בגדר מיצוי הדין'".
שם טוב סירבה להגיב לתוכן הכתבה ומסרה: "לא מעניין אותי כתבות עם השם שלי. אני רוצה שישכחו את השם שלי". כשנשאלה באשר להמשך פרסומיה, השיבה: "האם יש חוק שאוסר עלי לפרסם על עו"סיות עברייניות?"