ביום שלישי לפני שבוע נשלח מייל קצרצר לפקידות הבכירה במשרד הרווחה, חתום בידי מנכ״ל המשרד אביגדור קפלן. ״הריני לעדכנכם״, כתב קפלן, ״כי גב׳ אלין אלול סיימה את עבודתה במשרד ועל כן, עד למינוי ממלא מקום כל נושא המחייב את אישור ראש המינהל או את חתימתה עובר אלי״. המכתב הלקוני, היבשושי, לא חשף דבר מהדרמה הגדולה שעמדה מאחורי המהלך.
בחודשים האחרונים נוהל מאבק פנימי בתוך משרד הרווחה כנגד אלול, שבמהלך השנים האחרונות העפילה אל אחד התפקידים הבכירים במשרד, כשהיא מגובה בתמיכה של ועד העובדים ומשאירה אחריה שובל של עובדות ועובדים פגועים. הליך מינויה לסמנכ״לית בכירה וראש אגף תקון בידי השר דאז חיים כץ, ובתיאום עם קפלן, זכה לביקורת חריפה של מבקר המדינה, אבל זה לא מנע ממנה להמשיך ולהחזיק בתפקידה.
כבר כמה שנים שהמקום הכי חם מפרסם עוד ועוד כתבות תחקיר שחשפו את הפגיעה הקשה של אלול במסגרות הטיפוליות שהיו תחת אחריותה. הכתבות הללו הצטרפו לשורה ארוכה של דיווחים ופרסומים נוספים בנוגע לטלטלות שספגו מסגרות אגף תקון. כל אלה לא גרמו למנכ״ל ולשר הרווחה שהחליף את כץ, איציק שמולי, לחשוב שאולי היא לא האדם שצריך להוביל את אחד האגפים הרגישים במשרד, שמטפל בין היתר באלפי ילדים במצבי מצוקה וסיכון. עד שלפני שבועיים, זומנה אלול לשימוע לפני פיטורים.
מאחורי הקלעים נחלקו הדעות בנוגע למהלך המפתיע. היו מי שטענו שאלול הלכה צעד אחד רחוק מדי כשהגישה לבית המשפט כתב תשובה של מאות עמודים (במסגרת עתירה של התנועה לאיכות השלטון כנגד מינויה), שהטיל רפש בשורה של בכירים לשעבר במשרד, והציגה את עצמה כקורבן של המערכת. אחרים סיפרו שנמאס למנהלים מכך שהטילה שוב ושוב את האחריות על הכשלים באגף בניהולה על כולם מלבד עצמה. שמועות אחרות נגעו לדיווחים בנוגע להתעמרות, והשלטת אווירת טרור על העובדים.
מעל הכל ריחף הסיפור הבלתי נתפס שפרסמנו בנוגע לניהול מלונית הקורונה לנוער בסיכון תחת אחריותה, שבה התרחש האונס של הילדה בת 13. אבל בנוגע לדבר אחד לא היתה מחלוקת. החשיפה שהיא זכתה לה בעקבות המהלכים התמוהים והאמירות האימפולסיביות שלה – לא היטיבה עם תדמית המשרד.
סאגה בלתי נגמרת
לא מעט נשות ואנשי מקצוע בתחומי הרווחה חגגו את ההודעה על פיטוריה. אלא שהמציאות, כמו תמיד, הרבה יותר מורכבת. גם עם לכתה כל בעיות השורש הנטועות עמוק בתרבות הארגונית של משרד הרווחה ישארו ואלול מהווה עוד דוגמא מייצגת למתרחש במגזר הציבורי. פיטוריה הם לא סוף משמח לסיפור עצוב, אלא רק עוד פרק מדכא במיוחד בסאגה בלתי נגמרת.
אלול הגיעה לתפקידה לא בזכות הכישורים שהציגה או האיכות המקצועית שאצרה. כמו רבים במשרדי הממשלה, היא פילסה את דרכה בזכות קשרים פנימיים עם עובדים ונציגי ועדים חזקים, ניהול פוליטיקה כוחנית פנים מערכתית, איסוף ״לכלוך״ על יריבים ומתנגדים וקשירת בריתות עם בעלי אינטרסים משותפים. ניהול ותחזוק מערך הכוח דורש אנרגיה וזמן רב, והצד המקצועי שמחייב למידה לעומק של הנושאים נדחק לשוליים מאחר ובכל מקרה הוא לא מהווה קריטריון משמעותי לקידום.
בדיוק עבור מצבים כאלה מונו שורה של שומרי סף שאמורים לעמוד בפרץ ולמנוע ניצול לרעה של כוח וסמכות, ולוודא שהעבודה המקצועית תעמוד בראש סדר העדיפויות. המקרה הנוכחי מלמד אותנו, שוב, שמדובר בנוכחים נפקדים שבסופו של יום, גם הם מונעים משיקולים מערכתיים והישרדותיים שאין להם קשר למושגים כמו אתיקה, ערכים, מוסר, מקצועיות או חוקיות.
יועצים משפטיים, מבקרי פנים, אנשי נציבות שירות המדינה, מבקר המדינה ופרקליטי משרד המשפטים, חברי הכנסת בוועדת העבודה והרווחה. עשרות, אולי אפילו מאות אנשים שיש להם נגיעה לנושא, שרואים כיצד התנהלות חסרת הגיון, לעיתים גם לא חוקית או פלילית לכאורה, מרסקת מערך מקצועי רגיש, ולא עושים את הדבר הבסיסי המצופה מהם – מתערבים כדי לעצור את הטירוף.
עשרות אנשים שיש להם נגיעה לנושא, שרואים כיצד התנהלות חסרת הגיון, לעיתים גם לא חוקית או פלילית לכאורה, מרסקת מערך מקצועי רגיש, ולא עושים את הדבר הבסיסי המצופה מהם – מתערבים כדי לעצור את הטירוף
גם אוזלת היד של הגופים ה״חיצוניים״ בולטת. גם להם יש אחריות. בתי המשפט שלפתחיהם התגלגלו עוד ועוד עתירות שנמתחו על פני שנים ללא תוצאות, ועמותות, אקדמאים וארגונים שעובדים עם אוכלוסיות בסיכון, שחוששים להסתכסך עם משרד הרווחה ולכן הם שותקים כשהם רואים כיצד פוגעים בקולגות וסוגרים עוד ועוד מסגרות חיוניות לילדים בסיכון.
החשיבות של אנשי האקדמיה והעמותות היא קריטית במיוחד, מכיוון שב-25 השנים האחרונות, ככל שמשרד הרווחה העמיק את ההפרטה וויתר על הזכרון הארגוני המקצועי שלו, מי שהלכו והתמקצעו, כשהם בונים את מאגר המידע בתחום הם העובדים המופרטים.
התפרקות מערך חסות הנוער
משהו לא תקין באגף תקון – והנערות משלמות את המחיר
התוכנית לסגור חמש מסגרות לחסות הנוער פתחה תיבת פנדורה בכל הקשור להתנהלותה של אלין אלול, ראש אגף תקון במשרד הרווחה. דיווחי שכר כוזבים, מכרזים תמוהים, אי דיוק בנתונים והתקפלות מרשימה. משהו רקוב במשרד הרווחה – פרק ראשון בתחקיר
חוסר שקיפות, מידור עובדים, שינויים פתאומיים: אלין אלול ניצבת במרכז דו"ח המבקר על משרד הרווחה
על הכוונה לסגור את המוסדות לחסות הנוער שמעו לראשונה העובדים והחוסים בראיון של אלול. "היא מבטלת אנשים ועבודה קשה. כל בן אדם שנלחם על החיים זה ההצלחה. זה משהו שהיא בחיים לא תבין עם הסטטיסיקות והניסוחים שלה". משרד הרווחה: "המשרד פועל לקידום ושיפור משמעותי באיכות הטיפול". פרק שלישי ואחרון בתחקיר על סגירת ההוסטלים לנוער בסיכון
ושוב, כמו שאנחנו רואים גם במשרדים ממשלתיים אחרים, הפער בין עובדי המדינה שמספקים את המערך הבירוקרטי – לבין נשות ואנשי השטח שמספקים את התוכן הטיפולי, הלך וגדל. למרות זאת, הם לא השכילו להתאגד ולהפוך לכוח שיכול להשפיע על המנגנון הפוליטי המשרדי, ולכן נותרו עם מערכת על סף קריסה, מורעבת מבחינת תקציבים, שהולכת ונשחקת, מופרטת ומצטמצמת.
במצב כזה, העמותות והחברות הפרטיות המפעילות את המסגרות, נאלצות לא פעם ״לעגל פינות״, או לאתר משאבים נוספים. בזמן שהעמותות פונות לתורמים חיצוניים כדי להשלים תקציב, החברות הפרטיות משחקות בתרגילים פיננסיים על גבם של העובדים. הרווח הנסתר מבחינת פקידי המשרד, הוא שאופן העבודה הזה, שמתקיים במחשכים, מספק להם יתרון אסטרטגי. כשירצו לאיים או לנגח את אחד מהגופים הללו, יהיה להם קל מאוד למצוא ליקויים.
הילדים שלא יזכו לטיפול
את המשחק הזה אלין אלול שיחקה היטב, כפי שהצגנו בסדרת התחקירים המקיפה בנושא. קל להתרשם מהתמרונים הפוליטיים שעשתה, אם שוכחים את הנפגעים המרכזיים, שמשמשים כפיונים במשחק ומשלמים מחיר בלתי נתפס.
אלפי ילדים וילדות עוברים במערכת הזו בכל שנה. הם פגועים, נשכחים, שקופים, מתקשים לחזור ולבטוח בעולם המבוגרים. עבור רובם ״מינהל סיוע לבתי המשפט ותקון״, הוא התחנה האחרונה. ולמרות שישנם עדיין עמותות, אנשי טיפול ומקצוע שמתעקשים להמשיך ולעשות הכל כדי להגן על הילדים הללו ולספק להם מרחב מוגן ומרפא, חלקם של הילדים האלה לא יזכה לטיפול שהם ראויים לו.
אלפי ילדים וילדות עוברים במערכת הזו בכל שנה. הם פגועים, נשכחים, שקופים, מתקשים לחזור ולבטוח בעולם המבוגרים. עבור רובם ״מינהל סיוע לבתי המשפט ותקון״, הוא התחנה האחרונה
כך כולם עומדים מהצד בזמן שמשרד הרווחה צימצם מלאכותית את רשימות הילדות והילדים שממתינים להשמה במסגרות נעולות, בלא לספק שום חלופות טיפוליות. מה קרה למאות הממתינים שנעלמו מהרשימות בגלל שהם סובלים מ״תחלואה כפולה״ ולכן לא מתאימים יותר למעונות חסות הנוער? איש לא יודע.
כולם עומדים מהצד כשמשרד הרווחה סוגר בצורה שרירותית ובלא הסברים מסגרות ייחודיות כמו לחן זיתן וה״שלטר״ בחיפה בלא לפתוח מסגרות ייעודיות חלופיות. כולם עומדים מהצד כשאנחנו שומעים על אלימות במסגרות הנעולות שפועלות בלא פיקוח של משרד הרווחה למעלה משנתיים. כולם שותפים בשתיקה כשילדה במצוקה בת 13 נאנסת במלונית הקורונה שהייתה אמורה להיות מרחב מוגן עבורה.
