בשבועות האחרונים אנחנו עדים לקמפיין חסר תקדים של בתי הזיקוק בחיפה, שמבקשים לקבל את האהדה הציבורית שלנו למרות שכבר שנים ארוכות מדובר במפעל הכי מזהם בארץ. בז"ן עושים את מה שנובל אנרג'י עשו לפניהם בתגובה למאבק הנחוש להרחקת אסדת לוויתן, ומה שלא מעט חברות מזהמות עושות כשטבעת המחאה האזרחית מתהדקת סביבם.
השימוש בשקנאים מצויירים ובמונחים מכובסים כמו "חותם סביבתי נמוך" בקמפיין מנסה לקחת אותנו כמה שיותר רחוק מהמציאות הקשה של זיהום אוויר, תחלואה וסרטן. האמירות המרגיעות על הפחתה דרמטית בזיהום מנסות לטייח מציאות כואבת של מפעלים שעוברים על החוק פעם אחר פעם, ובו זמנית שואפים להרחיב את פעילותם העסקית בלב המטרופולין הכי מזוהם ומוכה תחלואה בארץ.
קמפיין ה-green wash המקומם הזה – שעלה תחת הסיסמה "יש שמועות באוויר ויש עובדות בשטח" – מסתיר מאיתנו כמה עובדות חשובות שכולנו חייבות וחייבים להכיר.
עובדה אחת שהקמפיין לא מציג היא שלושה כתבי האישום שהוגשו בשנה האחרונה נגד המפעל ונגד מנהליו הבכירים בגין חריגות חוזרות ונשנות בפליטות חומרים מסרטנים וודאיים. עובדה נוספת היא הפשיטה שהייתה לפני כשבועיים למשרדי המפעל בגין חשד לזיהומים חמורים. גם לא שמענו על סטטיסטיקות התחלואה הקיצוניות שפוגעות בתושבי חיפה והקריות (פי 2 יותר אסטמה ו-29% יותר תחלואת סרטן ריאות).
הקמפיין של בז"ן מציג את תרומתם לעצמאות האנרגטית של ישראל, אבל לא מספר על כך שישראל עדיין תלויה בייבוא דלקים מחו"ל ושפעילות בז"ן מבוססת בכלל על ייבוא של חומרי גלם ועל ייצוא של כמחצית מהתוצרים שלהם. מה שנקרא הזיהום אלינו, והמכירות למי שלא נושם את הרעל הזה.
לא נשמע גם על הסכנה הבטחונית העצומה שמייצרים המפעלים וגם לא על האזהרות החמורות של בכירי רפאל שמתריעים מפני הפצצה המתקתקת הזאת, שנמצאת בטווח הטילים של חיזבאללה ומאיימת על חייהם של כ-850 אלף התושבים שחיים בעוטף בז"ן.
תגובת נגד נואשת
אז למה בעצם החליטו שם דווקא עכשיו לשפוך עלינו את כל המיליונים האלה בקמפיין ענק שכולל שיתוף פעולה מאסיבי עם "ידיעות אחרונות" ועוד. מה עשינו שמגיע לנו את כל הטוב הזה? מתברר שעשינו הרבה, ושמדובר בלא יותר מתגובת נגד נואשת למחאה אדירה ועיקשת של תושבות ותושבים וארגוני סביבה, שנאבקים כבר קרוב לשבע שנים בזיהום ובתוכניות להרחבת הפעילות של בתי הזיקוק. לאחר שהצלחנו לגרום לתוכנית ההרחבה המקורית להצטמצם מ-300% ל-5%, הגענו לישורת האחרונה של המאבק.
בימים אלו אנחנו מחכים לתשובתו של בג"ץ לעתירה שהגישו "אדם טבע ודין", "מגמה ירוקה" ו"הקואליציה לבריאות הציבור" נגד תוכנית ההרחבה שקיבלה את אישורה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. האם הקמפיין של בז"ן מנסה להשפיע על ההחלטה הדרמטית הזאת? סביר להניח שהתזמון אינו מקרי.
בז"ן שומעים את קולות המחאה ורואים כיצד בשנה האחרונה השתנה הלך הרוח הציבורי נגדם. לא עוד מאבק ריאקטיבי בעצירת ההרחבה ובצמצום הזיהום – אלא מאבק שדורש לסגור כליל את כל המפעלים הפטרוכימיים במפרץ.
חגיגת הזיהום נגמרה
לאחר שדו"ח של חברת מקנזי שהזמינה הממשלה הראה כדאיות כלכלית לסגירת המפעלים, באה רשות מקרקעי ישראל והניחה על השולחן את הג'וקר: תוכנית "מפרץ החדשנות" שנותנת גושפנקא תכנונית להוצאת המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, ומדברת על ניקוי ושיקום הקרקעות יחד עם הקמת אלפי יחידות דיור, תעשייה נקיה, שטחי ציבור ותיירות.
בז"ן רואים כיצד השתנה הלך הרוח הציבורי נגדם. לא עוד מאבק בעצירת ההרחבה ובצמצום הזיהום – אלא דרישה לסגור כליל את כל המפעלים הפטרוכימיים במפרץ
בשבועות האחרונים ראינו את התוכנית שמבטאת חזון אחר לגמרי לכל האזור הזה מקודמת במשא ומתן קואליציוני מצד משה כחלון, ואת עיריית חיפה מאמצת ומאשרת אותה בוועדת התכנון המקומית. בז"ן מבינים שבקרוב מאד רשויות נוספות במטרופולין יאשרו את התוכנית, דבר שיגדיל את כוחה ויעניק לה משנה תוקף אל מול הממשלה הבאה שתקום. בז"ן מבינים – ובצדק – שחגיגת הזיהום הזאת נגמרה והם בלחץ אטומי.
קמפיין המיליונים שמסריח לא פחות מהמפעלים עצמם, הוא פרפורי הגסיסה של תאגיד מזהם וזחוח שנפל, כדרכן של אימפריות כושלות, אל מול מאבק מפואר והרואי של תושבי העיר ושל ארגונים סביבתיים, שללא משאבים משמעותיים נאבקים כבר שנים על הזכות הבסיסית לנשום אויר נקי ולחיות.
מור גלבוע הוא מנכ"ל הארגון "מגמה ירוקה"