אני יודעת איך קוראים לו. אני יודעת איך הוא נראה. אני יודעת מה מספר הטלפון שלו, איפה הוא משרת בצבא, איפה הוא גר ואפילו את זמני היציאות שלו הביתה. הוא עוד לא יודע עלי, אבל בעוד שבועיים וחצי ככה נכיר פנים מול פנים. אני חושבת שאחכה לו מחוץ לבסיס ואשאל בפשטות למה הוא מפיץ תמונות עירום וסרטונים מיניים של מאות ישראליות בטלגרם.

האמת היא שכבר ארבעה חודשים אני מנסה להימנע מהמפגש איתו. האינטרס שלנו כחברה צריך להיות שלא עיתונאית עם קול דקיק תחכה לו בשער, אלא שוטרים מצוידים באזיקים. לא כי מגיע לו לסבול, אלא כי לנשים ולנערות שהוא פוגע בהן מגיע צדק. 

הלוואי שיכולתי לזרוק כאן את המספר המטורף של נפגעותיו, אבל אני מנסה לכתוב את הטור הזה בצורה שבה הוא לא יוכל לזהות את עצמו. אני יכולה לומר בביטחון מלא שגם צירוף מספר הנפגעות שנכנסו אל כתבי האישום של רונן שיך ועידן מיכאילוב מתגמד לנוכח היקפי ההפצה של החייל החביב הזה. כן, זה אומר שיש לו "חומר" על הרבה, הרבה יותר מ-500 צעירות ישראליות, ושהוא ממשיך להפיץ את כל הטוב הזה בטלגרם בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזאת ב"המקום הכי חם".

אז במקום לפגוש אותי, מעט הצדק שמגיע לנפגעותיו הוא שיפגוש שוטרים שיובילו אותו לחדר החקירות, תוך שהם לוקחים מידיו את מכשיר הטלפון. המעט שמגיע לנפגעות שלו, הוא שכל הדרך לחדר החקירות הטלפון שלו ירטוט משיחות מבוהלות של בני משפחתו, שאילו יכול היה לענות להם היה נדרש להסביר מדוע שוטרים מצוידים בצו מסתובבים בבית ואוספים טלפונים, מחשבים וטאבלטים. 

לא אני צריכה לחכות לו בשער ולדרוש ממנו תשובות. ממני הוא יכול לברוח. אבל גם אם יסכים לשוחח איתי ויסביר לי איך ייתכן שהתחביב שלו בזמן שמירות הוא להרוס את החיים של נשים ונערות בישראל; בשעה שאני אתמלל את השיחה וחברי מערכת המקום הכי חם יעצבו תמונה ראשית נאה הנושאת את פניו לכתבה – הוא פשוט ימחק את זכרונות המכשירים הניידים שברשותו. אם יתמזל מזלו, זה יהיה בדיוק בזמן אימון והוא יוכל להפיל את הטלפון, בטעות כמובן, תחת נגמ"ש. זה מה שאני הייתי עושה במקומו.

הלוואי שיכולתי לזרוק כאן את מספר נפגעותיו המדויק, אבל אני מנסה לכתוב בצורה שבה הוא לא יוכל לזהות את עצמו. יש לו "חומר" על הרבה יותר מ-500 צעירות 

ככה, גם אם אחרי הכתבה המזעזעת שאפרסם עליו יקום קול זעקה חברתי שינער את המשטרה ויגרום לה לרצות לפתוח בחקירה נגדו, הראיות נגדו כבר מזמן יהיו בתהום ההשמדה. הוא לא יעמוד לדין, והנפגעות ימשיכו לשלם את מחיר הביוש המיני והחילול של פרטיותן. 

האינטרס שלי ושלנו הוא שהמשטרה תשיג צווי חיפוש בטלפונים או במחשבים שיש ברשותו, שתשים ידיה על כל התיעוד המיני שהוא אוצר עם עצמו ועם משתמשי טלגרם אחרים, ותחקור את היקף הנזק שהוא חולל בצורה מסודרת שתאפשר את העמדתו לדין. 

"ההמלצה? תצפי מהצד" 

למה הוא לא עצור עדיין? לפעמים אני מתעוררת בלילה וזו השאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי. לפעמים אני מתעוררת בבוקר וישר רואה מה עולל במהלך הלילה. אני מדמיינת איך עובר הבוקר הזה על הצעירות שמתעוררות לגלות את התיעוד המיני שלהן פורסם על ידו.

אני עוקבת אחרי המפיץ הזה כבר חודשים, רואה איך הוא לא מפסיק לפרסם סרטונים מיניים של "בלעדיות", חלקן בקושי נערות. עד שיום בהיר אחד לפני קצת יותר משלושה חודשים גיליתי את מספר הטלפון שלו.

משטרת ישראל גם נחשפה לפעילותו בטלגרם בתחילת השנה, הם אפילו ניסו לאתר את האדם מאחורי שם המשתמש. ב-16 למרץ סיפרתי להם מי זה. סיפקתי גם קישור לקבוצת טלגרם אחת שבה ראיתי אותו באותו הזמן מפיץ תמונות עירום ופרטים אישיים של נערות, חיילות ונשים. ליתר ביטחון, לא הסתפקתי רק בלספר, הגשתי עליו גם תלונה מקוונת. קיוויתי שמשהו יקרה. בינתיים נקרעתי בין היצר העיתונאי להביא חשיפה, לבין הנאמנות שלי לטובתן של הנפגעות – שהמשטרה תעשה את עבודתה.

למה הוא לא עצור? לפעמים אני מתעוררת בלילה וזו השאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי. לפעמים אני מתעוררת בבוקר וישר רואה מה עולל במהלך הלילה 

רק שבועיים לפני כן, ב-2 למרץ שוחחתי עם דוברות המשטרה לגבי מפיץ אחר שהעברתי את פרטיו ולא נעצר. בדוברות ניסו להרגיע אותי בכך ש"נעשית עבודה". כשלא נרגעתי, נאמר לי שהמשטרה עסוקה ב"חקירות קצת יותר מורכבות, עם כל הכבוד". לבסוף גם קצת איימו במילים, "את עלולה לשבש ולסבך את עצמך, כאזרחית, לא כעיתונאית. ההמלצה היא שתצפי מהצד".

אז אני צופה מהצד, גם איך החשוד ההוא לא נעצר עד היום, כחמישה חודשים כבר, וגם איך החייל לא שינה דבר בשגרת ההפצות שלו. סטטוס התיק שפתחתי לו קפוא כבר יותר משלושה חודשים, בשעה שמספר הנשים והנערות שהוא סוחר בהן ברשת הולך ותופח בקצב מזעזע, וצעירות חדשות נכנסות אל מעגל הפגיעה שלו.

לפני חודש, אי שם בסוף מאי, זומנתי לתת עדות במשטרה על מעורבותי במעצר של מפיץ טלגרם אחר. ישבתי מול החוקרת הבכירה ותיארתי את הקשר בין החשוד שנקראתי להעיד לגביו לאותו חייל. הזכרתי את שמו, אמרתי לה מתי העברתי להם את פרטיו של החייל, כמה מתסכל לראות שלא נעשה כלום ביחס אליו, וכמה אי הטיפול המשטרתי בו הרסני לצעירות שהוא לא חודל מלפגוע בהן. חלק מדברי נרשמו בפרוטוקול, ועדיין לא קרה כלום.

"אין זיקה צבאית"

לאחרונה הוא פרסם תמונות מיניות של מישהי "חדשה", לעיניהם של אלפי משתמשי טלגרם. מדובר בצעירה, חיילת, שטרם ראיתי תיעוד מיני שלה מופץ. היא סיפרה לי שמדובר בתמונות שצילמה רק בשבועות האחרונים ושלחה לאדם שחשבה שהיא יכולה לסמוך עליו. כמובן שאין לה מושג איך התמונות הגיעו תוך זמן קצר כל כך לידיו של החייל שאני עוקבת אחריו, המפיץ האימתני.

החיילת הזאת החליטה לא להתלונן. לדבריה, היא לא רוצה להיות רשומה בשום מקום כנפגעת, גם אם ברור לה שנעשה לה עוול שלא באשמתה. יש עוד רבות אחרות כמוה: צעירות שמסרבות להיות קורבנות, עושות כל מה שרק אפשר כדי להמשיך הלאה, גם אם זה אומר לטמון את ראשן בשגרה ובמציאות הגשמית ולהתעלם מהסרסור שהן עוברות ברשתות.

חשבתי שאם משטרת ישראל לא עושה את עבודתה, אולי המשטרה הצבאית תחליט לפעול נגד החייל. התקשרתי למוקד מצ"ח ודיווחתי עליו. המוקדנית התעניינה בפרטים, הקשיבה בסבלנות כשהסברתי כיצד עובד מנגנון ההפצות בטלגרם וכיצד בדיוק החייל מתנהל בתוכו. 

כעבור שעתיים התקשרה אלי המפקדת של המוקדנית, כדי לשאול אם יש לי שמות של נפגעות בשבילה. עניתי שאם הנפגעות היו רוצות להתלונן הן היו עושות את זה, הוספתי שהעבירות של החייל גלויות לעיני אלפי משתמשי טלגרם ושגם חוקרי מצ"ח יכולים להיות ביניהם. היא הודיעה לי שחוקרת עבירות מין תחזור אלי בקרוב.

ביום שני בשעה שמונה בערב חזר אליי חייל חביב שאמר: "רציתי רק ליידע אותך שבגלל שאין לאירועים שתיארת זיקה צבאית, צריך להעביר את זה למשטרה. כלומר את צריכה לדווח עליו במשטרה".

עניתי: "אין לזה זיקה צבאית למרות שהוא מפיץ תכנים מיניים של חיילות ועושה את זה במהלך הזמן שלו בצבא?". הוא השיב: "אם המשטרה תחשוב שיש לזה זיקה צבאית, זה יעבור אלינו".

אני כותבת את הטור הזה כדי לשתף במה שקורה מאחורי הקלעים של עבודתי. אני נחשפת לחומרים מזעזעים בטלגרם בשלוש השנים האחרונות, וגם משלמת על כך מחיר נפשי שאולי אני לא מבינה לגמרי. אבל הכי נורא וקשה לי? לדעת שלא רק אני חשופה לפגיעה מינית מתמשכת של נערות צעירות – גם המשטרה. הכי דופק לי את המוח? להתדפק על דלתות ביחידות החוקרות למיניהן ולהרגיש שטורקים לי את הדלת המטאפורית הזאת לתוך הפרצוף, הכי חזק שיש. 

אני נשבעת שטראומתי יותר מלהעביר ימים שלמים מול עבירות מין ברשת ולדבר עם הנפגעות, זה לראות את זה ממשיך לקרות, לתהות אם יש בכלל חקירה משטרתית ולעשות חישובים של "אם אתעמת עם העבריין ואפרסם את שמו ברבים, כמה נשים ינצלו מפגיעה לעומת כמה נשים ינושלו מהזכות לראות אותו עומד לדין?" ואז לחדול מבהייה, לפקס את המבט מול המסך ולראות נשים ממשיכות להיפגע ולהיפגע ולהיפגע.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מדובר בחקירה שארכה מספר חודשים ביחידה 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, בלהב 433.

במסגרת החקירה נגבו עדויות מעשרות קורבנות ונחקרו 8 חשודים.

החקירה נוהלה באופן מקצועי ורגיש ועם סיום החקירה בתאריך 07.06.22, הועבר החומר לעיון והחלטת פרקליטות סייבר.

אנו פונים ומבקשים, ככל וישנן קורבנות נוספים אשר טרם הגיעו למסור תלונה, אנא פנו בהקדם לתחנת המשטרה".