חם בימים האחרונים. חם מאוד. כמעט באופן סימביוטי לחום שעולה מחדרי הדיונים בירושלים, שם מתנהלת בשבועות האחרונים אחת מעסקאות השוחד הגדולות ביותר בתולדות המדינה – הידועה גם בשמה, המו"מ הקואליציוני. המו"מ להקמת הממשלה מנוהל על ידי הצלם המטרידן הנודע, נתן אשל, ולעתים דמות המנהל מלמדת על האופרציה כולה. וכמו דמותו הקלוקלת של אשל, כך גם האופרציה כולה. מקולקלת, מבאישה, מעלה אדים חמים של תבשיל רעיל.
כי מה שמתרחש בירושלים בשבועות האחרונים אינו מו"מ קואליציוני, שכמו תמיד, מכיל בתוכו אלמנטים סחטניים ותשלומים. הפעם כל אמצעי הסחיטה והשחיטה כשרים – כדי לאפשר חסינות והחלשת הביקורת השיפוטית והמנהלית של בג"ץ באמצעות פסקת ההתגברות. אם במו"מ הקואליציוני הקודם נתניהו החתים את כל השותפות על סעיף המאפשר לו שליטה מוחלטת בתחום התקשורת, הפעם הוא מבקש שליטה מוחלטת בתחום המשפט, כדי למלט את עצמו ולגונן על עצמו מהכרעת הדין המתקרבת. וכל זה פחות מחודשיים אחרי שהשיב כפרנק אנדרווד למתקדמים – "מה?! מה פתאום?" לשאלה אם יעסוק בהשגת חסינות או החלשת בגץ מטעמים פרסונליים, אחרי שייבחר.
שותפים כמו אריה דרעי, ליצמן, חיים כץ, דוד ביטן – שבעצמם מצויים תחת נטל חקירות וכתבי אישום, שמחים לשתף עם זה פעולה. כי כשאתם נותנים חסינות לנתניהו, אתם בעצמם נותנים חסינות גם לחבר של החבר של החבר שלו. מתקרנפים כמו כחלון, והכינור השני מאתמול – ח"כ רועי פולקמן – מסירים אחריות. לא קיבלנו מספיק מנדטים, סולם הערכים ששמרנו עליו בקדנציה הקודמת לא השתלם מסתבר, אז יאללה ביי. ימין שפוי? לכו חפשו. ארבעה מנדטים לא מספיקים לייצב עמוד שדרה חלש מראש.
המקום הכי חם בגיהנום שמור לאנשים כמו פולקמן, כחלון ושאר חסרי החוליות בקואליציית השחיתות. הדרך היחידה לעצור את המהפכה החוקתית המתקרבת מטעמים פרסונליים, היא למצוא את החוליה החלשה. כמה ח"כים אמיצים, יועץ משפטי, פרקליט המדינה, שיעמדו כחומה בצורה – ויגידו עד כאן. את זה לא עושים. בג"ץ אינו מושלם ומערכת המשפט כולה ראויה לביקורת, אבל ביקורת ושינויים מבניים ראוי שייעשו באופן מושכל, הדרגתי ולא ממוטיבציות פרסונליות של שיבוש הליכי משפט. במדינה ללא חוקה, לאחר כמה ניסיונות כושלים לכונן אחת באופן מצער, היחסים בין הרשויות הן לא עניין ל-D9, אלא לפינצטה. ולא פינצטה שמוחזקת בידי בעלי אינטרסים אישיים ומיידיים כמו מיוצגיו וחבריו של נתן אשל.
בחמש השנים האחרונות המקום הכי חם מביא לכם את העוולות החברתיות והסיפורים הקשים והבוערים ביותר של החברה הישראלית – מאבקים חברתיים של מיעוטים, זכויות נשים, אלימות משטרתית ועוד. הסכנה המרחפת מעל שלטון החוק והפיכת התשתית החוקתית שמאפשרת בכלל לחלק מהמאבקים האלו לשאת פרי ולהישמע – מרגישה כמו שמיטת הקרקע. רק אתמול הזדעזענו מסיפורו של הצעיר החרדי הלוקה בנפשו שהוכה נמרצות בהפגנה – אל מי יפנה אותו צעיר כשיתבע את המשטרה על התעללות? בג"ץ מעוקר ללא ביקורת מנהלית לא יוכל לעזור לו, גם לא לנשים מודרות שמבקשות הכרה, גם לא למשפחות להט"ביות שרוצות לרשום את שם בן או בת הזוג בתעודת לידה. הפקרת שלטון החוק לידי פוליטיקאים תאבי שררה ושיכורים מכוח כמו מיקי זהר, מקטינה אוטומטית את מרחב הפעולה לכל המאבקים החברתיים שהבאנו.
לא מאבק ברור כמו מחיר הקוטג' או חוק הפונדקאות
בשבועות האחרונים ניסינו לתת פה טעימה ממה שעשוי להיות פה ומה אפשר לעשות. עמיר פרלמוטר ריאיין את בכירי המומחים למשפט ומדע המדינה שהסבירו מה המצב בהונגריה, פולין וטורקיה – השכונה החדשה שאנו הולכים לעבור אליה בצעדי ענק. ד"ר אדם שנער הראה למה האמירות של סמוטריץ' או נתניהו על "השבת האיזון" למערכת המשפט הן קשקוש ברמה ההיסטורית, ולמה גם אם חוק החסינות לא יעבור – חיסול כושר הביקורת של בג"ץ הוא הסכנה האמיתית. מנגד, שרון שפורר הסבירה איך חוסר השקיפות ואתיקה חלשה מובילים למשבר האמון במערכת המשפט שהופכת אותו לפגיע כעת וחסר תמיכה ציבורית. וגיא רונן הסביר למה מדובר במלחמת העצמאות השנייה שלנו, ולמה אמיר אוחנה צריך להתבייש כמשתף פעולה.
קשה להיאבק על ערכי הדמוקרטיה ועל שלטון החוק, שלא פעם פוסק שלא לרוחנו או כושל בתפקידו, קשה כי מדובר במשהו ערטילאי יחסית, טבע קיים, כמו חשמל, מים או אינטרנט מהיר. משהו שלא שמים לב לחסרונו עד שנעלם או שיש איזה קצר. הנה, רק שבוע שעבר נתן האירוויזיון שבוע של אופיום להמונים, השמש זרחה, השגרה היתה נעימה והשיטה (הפוליטית) שחטה. קשה לשכנע אנשים לצאת להיאבק על מושג כללי, שבארץ מקושר בצער רב ובצדק מסוים לאליטות ולאשכנזיות, הוא לא מוחשי כמו מחיר הקוטג' או חוק הפונדקאות. אבל דמוקרטיות לא נופלות ביום אחד, לא מתרסקות בקול תרועה. אלא אבן אחרי אבן. חוק אחרי חוק, שתיקה אחר שתיקה. תשאלו חברים באיסטנבול או ברוסיה.
לפעמים באמת פשוט צריך לחזור לבסיס, ולשורת הדגל שלנו, של האתר, "המקום הכי חם בגינהום שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומרים על נייטרליות". גם אם נצמצם את הפאתוס וההיסטריה למינימום, עכשיו זה זמן כזה. להישאר בבית הערב ובשבועות הקרובים, לא לתת כתף למאבק הגם אם מוגבל ברחוב – זה לשמור על נייטרליות, זה להסכים עם הייאוש ועם החום של הקדחת התבשיל הרקוב מוסרית בירושלים.
צאו להפגין הערב, גם אם אתם כבר עייפים וזה חסר סיכוי. אם אתם מאמינים בשוויון בפני החוק, ושישראל היא לא מקום לשלטון מלוכני ארדואניטסי, צאו להפגין אם אתם רוצים שגם לאזרח הפשוט יהיה את האפשרות לעמוד מול הכוחות הגדולים והאינטרסנטים. צאו להפגין אם אתם נגד תביעות השתקה שמתרבות כמו פטריות אחרי הגשם. חם בחוץ. רותח. כל כך חם, שהצפרדים של החברה הישראלית שעד כה התבשלו להם לאיטם בסיר החמים של החיים היחסית נוחים פה, קרובים לקפוץ מהסיר. צאו מהבית לפני שיהיה מאוחר מדי.
