חוק הקורונה שצפוי להעלות להצבעה ביום שני הקרוב בכנסת, עורר השבוע דאגה וסערה ציבורית בעקבות הסעיפים הכרוכים בו שבישרו על עתיד קודר לזכויות הפרט והאזרח בישראל. החוק כולל בין היתר הוראות המאפשרות לממשלה להטיל מגבלות נרחבות במוסדות ציבור, במקומות עבודה ובמרחב הפרטי, לרבות הרחבת סמכויות השוטרים כך שיוכלו להיכנס לבתי מגורים ללא צו. 

החוק נועד לעגן הלכה למעשה את התקנות לשעת חירום כהוראת שעה למשך עשרה חודשים, שבמסגרתן תוכל הממשלה להכריז על הגבלות כמו: הטלת סדר, כפיית בידוד בית, הסדרת סמכויות המשטרה בפיזור התקהלויות (מאסר וקנס), הסדרת כללי התנהגות במרחב הציבורי ועוד. הצעת החוק קובעת שהממשלה תוכל לאשר תקנות לשעת חירום מבלי שתידרש לקבל את אישור הכנסת, אלא רק להניח אותן על שולחן הוועדות.

בעקבות המחאה שהתעוררה ואלפי הסתייגויות שהוגשו על ידי הציבור, הודיע שר המשפטים אבי ניסנקורן שחלק מהסעיפים ירוככו או יבוטלו, ביניהם החיפוש המשטרתי בבתים ללא צו, ושלא ייאסר קיום הפגנות. כמו כן, הוארך פרק הזמן הקצר שניתן להגשת הסתייגויות של הציבור. עם זאת, נכון לרגע זה, הסעיפים הבעייתיים עדיין מופיעים בתזכיר החוק. 

ואולם גם אם החוק יעבור בגרסה מתונה יותר, נראה ששלושה חודשים של קורונה ומצב חירום סללו את הדרך לפגיעה מהותית בזכויות הפרט והאזרח בישראל. בחודשים האחרונים היינו עדים לשורה של התנגשויות בין שוטרים לאזרחים, מעצרים אלימים, קנסות מופרכים ופרקטיקות מעקב, שעלולים להישאר איתנו לעוד תקופה ארוכה. 

---

כדי להבין טוב יותר את ההשלכות של חוק הקורונה במתכונתו המקורית ואת החיים עם תקנות חירום, שוחחנו השבוע עם כמה אנשים שחוו על בשרם התנהגות פולשנית וברוטלית של שוטרים ושזכויות האזרח שלהם נפגעו באופן קשה במרחב הביתי שלהם.

"עד היום הנער מצולק" | זוהדי זיבדה, עובד בסיירת מדריכי הנוער 'אכפת בלילה' של עיריית ת"א 

לפני כשמונה חודשים התרחש רצח ביפו, באזור שאנחנו עובדים בו. הנרצח הוא דוד של נער בן 13 שאנחנו נמצאים איתו בקשר רציף. 

מדריך מהפרויקט ואני הגענו לביתו של הנער בשעת לילה יומיים אחרי הרצח, כדי להיות לצידו ולתמוך בו. ישבנו איתו ועם עוד כמה נערים על ספסל מחוץ לבית בקרבת סוכת האבלים. שוחחנו על הרצח, על ההשלכות שלו ועל התחושות שלהם בעקבותיו. הנער נפתח אלינו והביע הרבה רגשות. 

קרוב לחצות, תוך כדי שאנחנו מדברים, הגיעה למקום ניידת משטרה. השוטרים נהגו במהירות מופרזת, עצרו לידינו בבת אחת בבלימה, פתחו את הדלתות באגרסיביות וניגשו אלינו בצורה מאיימת. בלי להביט ימינה או שמאלה אמרו לנער "אתה מעוכב". הוא נבהל מאוד.

ניגשתי לאחד השוטרים וניסיתי לשוחח איתו. עוד לפני שפתחתי את הפה הוא אמר לי "אתה תעוף הצידה, אין לך מה לדבר איתי. אנחנו לוקחים אותו". הנער היה כל כך מפוחד. ביקשתי מהשוטר שיתן לי להציג את עצמי, לומר לו מי אני ולמה אני נמצא שם. השוטר לא רצה לשמוע כלום. הרחיקו אותי משם. הנער ממש נגרר לניידת. דרשתי מהשוטר להפסיק. בצעקות אמרתי לו שאני עובד נוער של עיריית תל אביב ושלא יעז למסמס אותי.

"עוד לפני שפתחתי את הפה הוא אמר לי "אתה תעוף הצידה, אין לך מה לדבר איתי. אנחנו לוקחים אותו"

השוטר לקח אותי הצידה ואמר לי שחייבים לקחת את הנער עכשיו לחקירה בעניין הרצח. אמרתי לו "אתה שומע את עצמך? אתה מבקש בצורה כזו מנער שאולי היה עד לרצח לבוא איתך? הוא בן 13". 

עשיתי כמה טלפונים, השתמשתי בכל האפשרויות שלי כעובד קידום נוער. הנער לא נעצר באותו רגע וזומן להיחקר בהמשך לפי הנהלים ובליווי הוריו. כמובן שעד היום הוא מצולק מהביקור הזה של השוטרים. בתור מי שנמצא איתו בקשר אני יודע. 

"השוטר צרח, טיפס על הדלת ונכנס לחצר" | אנה ברשטנסקי, אמנית ובעלת משרד יח"צ המתמחה בעולם התרבות

זה קרה לפני ארבע שנים, בבית שגרתי בו בשכונת יד אליהו בתל אביב. לקראת חצות שמעתי דפיקות חזקות בדלת ברזל שהיתה בכניסה לחצר הבית. שאלתי מי זה. הוא לא ענה. שאלתי שוב והוא אמר שהוא שוטר. 

ציינתי שהתינוקות שלי ישנים בבית וביקשתי להסביר במה מדובר. הוא צרח עלי שאפתח לו את הדלת ושהוא לא חייב לתת לי הסברים. הודעתי שאם אין לו צו אני לא אפתח לגבר אגרסיבי באמצע הלילה, וביקשתי שיוריד את הטונים. 

במקום להסביר על מה מדובר הוא השתולל לחלוטין. במקביל שמעתי בקשר מהניידת שחנתה בחוץ שהקריאה היא על הפרת שקט בגלל נביחות של כלב. פניתי לשוטר בנימוס וציינתי שאין לי כלב ושבכלל שקט להפליא באזור. מיותר לומר שהוא עשה יותר רעש מכל כלב נובח. 

"הודעתי שאם אין לו צו אני לא אפתח לגבר אגרסיבי באמצע הלילה, וביקשתי שיוריד את הטונים"

השוטר טיפס על הדלת ונכנס לחצר, תוך כדי שהוא צורח שהוא יכול להיכנס לכל מקום מתי שבא לו. הייתי המומה. הרגשתי מאוימת ומפוחדת. ביקשתי לצלם את התג שלו. הוא הסתכל עלי והתחיל לצחוק. 

שלפתי אלה שאני מחביאה בכניסה לבית, החזקתי אותה מאחורי הגב וחסמתי את הכניסה לבית בגופי. פתאום צצה שוטרת מחוייכת ואמרה לו, "אחי, בוא, זה לא הבית הנכון. עזוב אותה". הוא התפוצץ מצחוק בפנים שלי. 

הם עזבו ואני נשארתי רועדת מעצבים ומפחד. כל הלילה קראתי חוקים ונדהמתי לגלות ששוטר יכול להיכנס ללא אישור לאן שירצה ולעשות מה שבא לו. בבוקר דיברתי עם עורך דין שאישר את מה שקראתי ובכך הבהיר לי שאין לי שום זכויות, רק חובות למדינה שלא רואה את אזרחיה ממטר.

"חיפוש בעירום מלא על קטין" | משפחתו של ש', מרכז ירושלים

ב-4 בספטמבר 2016 נשמעו דפיקות רמות על דלתה של משפחתו של ש' בירושלים. השעה היתה שבע בבוקר. מחוץ לדלת עמדו שוטרי ימ"ר ירושלים וכלביהם. 

לשוטרים היה צו חיפוש בדירה שבית המשפט אישר, מאחר שאב המשפחה נחשד בגניבת חשמל ובאיומים על אחד מעובדי חברת חשמל. עם זאת, הם לא הציגו את הצו. 

כפי שטען אב המשפחה בבית המשפט, השוטרים שהגיעו לדירתם לא אמרו על מה החיפוש. הם הושיבו את בני הבית בסלון ולקחו להם את הטלפונים הסלולריים. אב המשפחה ביקש מהשוטרים להתיר לו להתפנות, לצחצח שיניים ולהניח תפילין ובתגובה השוטרים התנפלו עליו, "קיפלו" אותו, אזקו אותו והושיבו אותו בפינת הבית.

"פתאום הייתה מין קפיצה עליו של שלושה ארבעה בחורים באלימות", העידה אישתו בבית המשפט. "… כשהבן שלנו ראה אותו במצוקה, האינסטינקט היה לקום אליו לעזור… הם זרקו אותו לספה השמאלית, והם איימו עליו, והוא הפך לחלק מהנאשמים בבית. הייתה אווירה שגם הילד מואשם בבית, הם מלמלו שהולכים לסבך אותו, יעצרו אותו. אזקו את בעלי לכסא ידיים ורגליים מאחורה, והתחילו את החיפוש".

מאוחר יותר, לקחו את אב המשפחה לאחד החדרים וביצעו עליו חיפוש בעירום. אבל השוטרים לא עצרו שם וביצעו חיפוש בעירום גם באישתו ובבנו, בן ה-16. באותו זמן ישבה בסלון הילדה בת ה-12. "היא ישבה עם הכלב מחובקת", תיארה האם. "לא נשמה".

האב נעצר בתום החיפוש והואשם על ידי המשטרה בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ובתקיפת שוטרים. השוטרים שנכחו במקום טענו בדוחות הפעולה שלהם ובבית המשפט שהותקפו על ידי אב המשפחה. 

"כשהבן שלנו ראה אותו במצוקה, האינסטינקט היה לקום אליו לעזור… הם זרקו אותו לספה השמאלית, והם איימו עליו, והוא הפך לחלק מהנאשמים בבית"

לפני כשבועיים וחצי זיכה בית משפט השלום את אב המשפחה מהאישומים הללו באופן מוחלט. בסנגוריה הציבורית עוד לא מבינים מדוע הגיעו השוטרים לביצוע חיפוש על רקע גניבת חשמל עם כלבים אך בלי עובד של חברת חשמל. 

"זו פעם ראשונה שנתקלתי בהפרת זכויות ברמה כזאת", אמר עו"ד עידן גמליאלי מהסנגוריה הציבורית שייצג את אבי המשפחה. "אין חיפוש שהוא נעים, זה נכון, אבל הבאת כלבים לחיפוש בוקר בבית שיש בו ילדים, חיפוש בעירום מלא גם על קטין – יש פה טראומות על גבי טראומות. כאזרחים אסור לנו לעבור לסדר היום על דבר כזה. 

"אין חיפוש שהוא נעים, זה נכון, אבל הבאת כלבים לחיפוש בוקר בבית שיש בו ילדים, חיפוש בעירום מלא גם על קטין – יש פה טראומות על גבי טראומות"

"אמנם היה לשוטרים צו חיפוש חתום בידי בית משפט, אבל נראה שהשוטרים נתנו לו פרשנות רחבה מאוד. אם חוקי חירום של הקורונה יאושרו – הרסן יותר לחלוטין. במקרה המזעזע של משפחתו של ש', עוד היה מקום לביקורת שיפוטית. אם מוציאים את זה, אבדנו לחלוטין. כל מה שנשאר הוא להיות עם טלפון דלוק על הקלטה בכיס בכל מפגש עם הרשויות".

"למה לשלוח חמישה יס"מניקים?" | פאדי עלואן, בחל"ת 

ביום ראשון בערך בעשר בבוקר שוטרי יס"מ הגיעו לבית שלי בדרום תל אביב. אני גר בדירה מחולקת עם החבר הכי טוב שלי, זיזו. שנינו תיעדנו מעצר של אלים מאוד של שכנים שלנו כמה ימים לפני כן. 

כשהשוטרים הגיעו בבוקר, ישן אצלי מישהו. התעוררתי מדפיקות חזקות על הדלת ומצעקות "תפתחו". ניסיתי להציץ בעינית, אבל הם חסמו אותה. צעקתי "מי זה?", ענו לי "משטרה, תפתח!".

פתחתי את הדלת. הם דרשו תעודות זהות. לא מצאתי את שלי. הם לקחו לי את הטלפון ודרשו שאבוא איתם לתחנה. לא היה להם מסמך זימון לחקירה ולא היה להם צו שמאפשר לקחת לי את הטלפון. 

הם הלכו אחרי שלושתנו בכל הבית. שאלתי אותם למה הם באו, והם לא ענו. שאלתי "זה בגלל מה שהיה עם המעצר?" הם אמרו שאם לא אבוא איתם הם יאזקו אותי ויכתבו שהתנגדתי. 

היינו בבית סגור איתם. הם יכלו לעשות מה שהם רוצים, אז הלכתי איתם רק כדי שנצא למרחב ציבורי. הייתי אמור לנסוע לבקר את המשפחה שלי בנצרת ואחותי חיכתה לי בתחנה המרכזית בעפולה כדי לאסוף אותי. כשביקשתי מהשוטרים שיתנו לי להתקשר ולהודיע שאני לא מגיע, אמרו לי "זה לא מעניין אותנו".

היינו בבית סגור איתם. הם יכלו לעשות מה שהם רוצים, אז הלכתי איתם רק כדי שנצא למרחב ציבורי

בתחנה המתנתי שעתיים להיחקר כששני יס"מניקים שומרים עלי ומשחקים Call of Duty, זה משחק רשת אלים. כל הזמן הזה לא אמרו לי למה אני שם. ואז הם נזכרו שרוצים לעשות עלי חיפוש גופני. אחד היס"מניקים הכניס אותי לשירותים, בכוח. הוא אמר לי להסתכל על הקיר ולהרים ידיים. אמרתי לו שאם הוא ייגע בי זה לא ייגמר טוב. הוא ויתר על חיפוש בעירום וביקש ממני לרוקן את הכיסים, כאילו לא עשו לי את זה כבר בכניסה לתחנה. 

אחרי שעתיים החוקר הגיע לעדכן אותי במה אני מואשם – הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והטחת קללות אנטישמיות בשוטרים. זה הצחיק אותי. שאלתי את החוקר למה הוא לא התקשר אליי וביקש ממני להגיע? למה לשלוח חמישה יס"מניקים על הבוקר למישהו שבחיים לא היה בתחנת משטרה ושאין לו עבר פלילי? האם זה כדי שנסתום את הפה להבא כשאנחנו רואים אי צדק? החוקר אמר לי שהכל נעשה על פי חוק.

בחקירה החוקר שאל למה התערבתי במה שראיתי. עניתי לו שאולי אם לא הייתי עושה את זה השכן שלי היה הופך לעוד ג'ורג' לויד. חוץ מזה שאלו אותי באלף וריאציות אם קראתי לשוטר 'נאצי'. בסוף הטלפון שלי נשאר בידיהם כראיה. הבנתי שעד היום הם עוד לא השיגו צו מבית המשפט כדי לחטט בו.

"לילה במעצר על הערה לפועל" | זהבה, פרדס כץ

זה קרה לפני שנתיים, כשעשו שיפוצים בבניין. בשש וחצי בבוקר אחד הפועלים עלה לגג של השכנים, ממש מול הסלון שלי, והתחיל לקדוח. ניגשתי אליו. שאלתי אותו למה הוא קודח בשעות כאלה, והוא הזמין משטרה.

השוטרים דפקו לי בדלת. אמרתי להם שאני מתקשרת למשטרה לפני שאני נותנת להם להיכנס, כדי לוודא שהם אכן נשלחו אלי. הדלת היתה טיפה פתוחה והם פשוט נכנסו. אחד מהם תפס אותי, החזיק אותי ועיקם לי את היד מאחורי הגב. השני הסתובב בבית ומצא 3 וחצי גרם וויד. כמובן שלא היה להם צו חיפוש. 

"הדלת היתה טיפה פתוחה והם פשוט נכנסו. אחד מהם תפס אותי, החזיק אותי ועיקם לי את היד מאחורי הגב"

הייתי מזועזעת. צעקתי. צעקתי הרבה מאוד. ואז הם החליטו שבגלל שאני כל כך נסערת, הם הולכים לאשפז אותי בכפיה. ביקשתי להתלבש כי הייתי עם בוקסר וגופיה. השוטר לא הסכים לזוז ממני בזמן שהתלבשתי. הגענו לתל השומר והפסיכיאטרית אמרה "אני לא מבינה מה אתם רוצים, היא בסדר גמור".

אחרי שהפסיכיאטרית אמרה את זה אחד השוטרים אמר לי "אל תדאגי, את מבלה הלילה באבו כביר". לקחו אותי לתחנת המשטרה ברמת גן ומשם לאבו כביר. גבי לסקי, עורכת הדין שלי הגיעה, אבל באמת ביליתי לילה באבו כביר על זה שניגשתי לפועל שעשה לי רעש בבוקר. המשטרה האשימה אותי בתקיפת שוטרים.

לפני קצת פחות מחצי שנה הגיעה זהבה להסדר טיעון שבמסגרתו הורשעה בהתנהגות פרועה ובאחזקת סם מסוכן לשימוש אישי.