רק פינה אפלה אחת הפנס של סיון רהב אינו מאיר

"החברה מסביב אלימה, מושחתת וגסה", תיארה בשבוע שעבר סיון רהב מאיר (סר"מ) את סביבת חייהן של רות ונעמי, בטור שלה ב"ידיעות אחרונות" שניתח את מגילת רות לכבוד שבועות. "רות עשתה היסטוריה, בזמן התרחשות האירועים, אף עיתון לא כתב עליה", כתבה. 

"כולם דיברו אז על דברים אחרים, שנראו אז חשובים יותר", היא ממשיכה, "המגילה מלמדת אותנו לאמץ ראייה אחרת, עמוקה יותר, לדעת שלא רק האירועים הגדולים הם דרמטיים ומשפיעים. להבין שהעשייה הצנועה שלנו בחיי היומיום, יכולה לשנות לבסוף את העולם כולו". לאחר מכן מפרשת רהב מאיר מיהו מנהיג אמיתי? ומבארת מדוע נאמר על בועז "איש גיבור חיל". ומסבירה ש"זה מתחיל ביחס שלו לעובדים שלו", כך כותבת סיון ומקדישה לכך מחשבה וזמן.

ברגישות רבה מסבירה רהב מאיר על הציווי לעזור לחלשים בחברה: "לקט, פאה ושכחה". ורק דבר אחד שכחה, שבראש מדינת ישראל עומד מזה שנים רבות, אדם שהוא דוגמה הפוכה: לנתינה, לצניעות, לערבות הדדית, ללכידות חברתית. היא יודעת שעם הרוחות הרעות המנשבות מבלפור, כיום רות היתה נסקלת באבנים, או סתם זוכה להתעמרות והעסקה פוגענית.

ואם אתם לא מאמינים, הביטו ב: שירה רבן, ליליאן פרץ, נעמי איגוס, טניה שואו (רשימה חלקית ולא מלאה) ועדין לא הזכרנו את הגברים המצולקים: גיא אליהו, מני נפתלי ויקטור סרגה ואחרים. כאשת תקשורת מובילה, ודאי שמעה רהב מאיר על ההתעמרויות, ההשפלות והצעקות, שעוברות אותן עובדות מסכנות בבית המלוכה, המכונה גם קן הקוקיה. מזלה של המואביה שליקטה בשדותיו של בועז ולא בשדותיה של אותה המשפחה. העוולות החברתיות נעשות ברמה הבלפורית הפרטית וברמה הלאומית. רמיסת החלשים והשקופים כדרך חיים. 

ברגישות רבה מסבירה רהב מאיר על הציווי לעזור לחלשים בחברה: "לקט, פאה ושכחה". ורק דבר אחד שכחה, שבראש מדינת ישראל עומד מזה שנים רבות, אדם שהוא דוגמה הפוכה

רהב מאיר מתיימרת להיות אשת תקשורת ערכית ואמיתית. ממנה יש ציפיות, היא אינה אחת מאותן השופרות הבזויים. היא נבחרה לאחת הנשים המשפיעות, בין היתר בזכות היכולת שלה "לדבר יהודית" למעריציה הרבים. היהדות תמיד סלדה וביקרה מנהיגים חומסים, נוטלי שוחד, אוהבי מתנות ושלמונים, צרכני חנופה כאוויר לנשימה, יהירים, זחתנים, בזבזנים, נצלנים, רהבתנים ומפרי אמונים. 

אין זה מקרי שרהב מאיר מתבוננת בנעשה בבלפור בעיניים עצומות לרווחה ובאוזניים כרויות ואטומות לזעקות העוזרות החלשות הנרמסות. בימים אלו לא טוב לבקר את השלטון, לא נעים ומזיק, ובעיקר לא משתלם, וגם ממש מסוכן. למה אנשים ערכיים מתיישרים לפי העוקם? א. הם מפחדים ב. הם מתוגמלים. כבר בשטייטל היה ידוע שנוח יותר להסתופף בחצרו של פריץ עשיר וקמצן, מאשר בפתחו של עני וקבצן. 

"המסר של בועז ברור: כל אדם ראוי לכבוד ולא להטרדה וביזוי", מסכמת רהב מהיר את הטור. אם תיזכרי סיון ואם תקדישי מעט זמן, תיווכחי שממש מול עיניך מתקיימת בעזות מצח והתרסה, מציאות ממש הפוכה בבית המלוכה.

"בועז הוא מנהיג כי הוא קודם כל מנהיג את עצמו. הוא מצליח לשלוט באישיותו וביצריו…", מתפעלת (בצדק) רהב מאיר. למרות עושרו הרב, הוא אינו דורש מתנות ממיליארדרים, הלוואות (שלעולם לא יוחזרו) משועי עולם, אינו נותן שוחד מכספי הציבור בכדי שיהללו ויפארו את שמו ומשפחתו בעיתון ובאתר של אותה תקופה. בקיצור, בועז היה פראייר אמיתי שחי מכספו וברוב כסילותו אף נתן משלו. לאן נעלמו הפסוקים היפים, כמו: "שריך שוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים…" (ישעיהו א' כג)

אם תיזכרי סיון ואם תקדישי מעט זמן, תיווכחי שממש מול עיניך מתקיימת בעזות מצח והתרסה, מציאות ממש הפוכה בבית המלוכה

"ראינו לא מעט מנהיגים בכירים שהנהיגו את העולם כולו, אבל לא הצליחו להנהיג את עצמם", מסכמת רהב מאיר.

פינות אפלות רבות נחשפות ומתגלות. משום מה רק פינה אפלה אחת הפנס של סיון רהב לעולם אינו מאיר, בלפור פינת סמולנסקין 9.

בעבר סיפרה כי חזרה בתשובה בעקבות רצח רבין זצ"ל. נשאלת השאלה כיצד אישה נבונה ויהודיה משפיעה, אינה רואה את הפילוג, השיסוי וההסתה כיום? "שמה שמלכד את המחנה שלנו זה השנאה"?

היכן מתגלים היהדות, המוסריות, אלוהים ויראת שמיים? באי נסיעה בשבת? ובאכילת עוגות גבינה בחג מתן תורה?

אותם זרמים חרדים ודתיים, הם התומכים בהשחתה, חלקם בשתיקה וחלקם בזעקה, בהתנדבות ובשמחה, כאילו אבדה הבושה. הם המכשירים את כל העבירות, האישומים והשרצים שאוחז הנאשם בשתי ידיו, בעודו טובל במקווה של שמפניה ורודה שנקנתה במתנה. שלושה כתבי אישום, שלל פרשות נוספות וכאילו כלום. החרדים והדתיים, הם השותפים הטבעיים לשוחד, מרמה והפרת אמונים. הכיסוי לראשם לא יכסה לעולם את בושתם. 

לרהב מאיר יש תשובה מוכנה שהפכה לקלישאה, "כיום אני קצת פחות מחפשת סקופים על שרה נתניהו ויותר על שרה אימנו", אמרה לא מזמן בראיון. מיותר לציין שמאז לא פורסם על ידה אפילו סקופ אחד, לא על זו ולא על זו. כמה נעים ונוח לעסוק בעברינו המפואר ולא בהווה המושחת, המשחית והמביש המתרחש מול ענינו.

היכן מתגלים היהדות, המוסריות, אלוהים ויראת שמיים? באי נסיעה בשבת? ובאכילת עוגות גבינה בחג מתן תורה?

אולם, מה לנו כי נלין על רהב מאיר, כאשר גדולי הרבנים : הרשל"צ – הרב עמאר, הרב חיים דרוקמן, האדמו"ר מבעלז -הרב רוקח, האדמו"ר מגור-הרב אלתר וחבריהם, יושבים ומביטים בהנאה ואינם אומרים מילה, בעוד השומן נוטף על סנטרם. מתי פעלו אותם אדמורי"ם ורבנים השבעים והשמנים, למען החלשים והמסכנים?

כשתתברר עומקה של ההשחתה, לא יוכלו גדולי התורה לרחוץ בניקיון כפיים ולומר "ידינו לא שפכו את הדם וענינו לא ראו".