ארכנופוביה

בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך

מישהו צועד באולם ואחריו שובל של אנשים שעושים תנועות, אבל של אדם אחר, או שהם רצים במעגלים סביב מי שמרים יד אחת למעלה, ועכשיו הם נמתחים על הרצפה כשמישהו מחליט למחוא כף. הם כבר לא ילדים. הם שחקנים ויוצרים שהשתתפו השבוע הסדנה של האמנים הגרמנים קאתרין דאופר ותומאס פלישקה, מנהלי "המכון לאי–סדר של מערכות פרפורמטיביות וחברתיות", אורחי מכון גתה ותיאטרון תמונע, שמקיימים פה עכשיו סדנאות ומופעים במסגרת פסטיבל א-ז'אנר, המתרכז השנה בנושא "כיבוש".

במוקד הסדנא ניצבת דמותה של ארכנה מהמיתולוגיה היוונית. האשה שהעזה לקרוא תיגר על האלים ולחשוף באמצעות אמנות האריגה שלה את עוולותיהם כלפי המין האנושי. כך, ארכנה היתה אולי האמנית הפוליטית הראשונה, והמיתוס שלה נהפך לייצוג של כל המושחת והפגום אצל בעלי הכוח והשלטון.

עבור דאופר ופלישקה "הפרקטיקה אינה מסתמכת על מודל תיאטרוני קבוע, אלא יוצרת סביבות משתנות ודינמיות. עבורם, תיאטרון הוא בראש וראשונה מציאות חברתית, ועל כן דורש עשייה אקטיבית מהשחקנים והצופים כאחד". צמד האמנים הגרמנים מנסים לבחון כאן על הבמה, באולם, מאחורי הקלעים, בקרב הקהל ובסדנאות את היחסים בין אמנות לבין כוח.

יורי לוינסון, צלם סטילס ואחד ממשתתפי הסדנא תעד את התהליך שבמרכזו עמדה העיתונות ועקב אחר האופן שבו היוצרים ניסו למצוא משמעות חדשה בגזרי עיתונים ובמה שכתוב שם.

* מחר (22.3) ב- 16:00 יקיימו צמד האמנים אירוע בן 4 שעות המורכב מסדרה של פעולות בחלל התאטרון ובמרחב הציבורי. הקהל יוזמן לעבור בין סביבות שונות ולהיות שותף פעיל בכוריאוגרפיה שלהן וביצירתן. האירוע יתפרש על פני מספר חללים בתיאטרון תמונע ורחובות העיר עד לתיאטרון הבימה.