באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד עליה ישראל חתומה, מודגש כי "ילד לא יועמד בפני עינויים או בפני טיפול או עונש אחרים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים". אולם השבוע, ביום הבינלאומי לזכויות הילד, שצוין כדי שהעולם יעלה על נס את האמנה, מצאנו עצמנו ניצבים בפני מציאות הפוכה ומכוערת. מציאות שבה ילדים פלסטינים בשטחים הכבושים נעצרים ונחקרים על ידי רשויות חוק ישראליות וסותרת לחלוטין את ההתחייבות לאמנה. מתוך 350 ילדים שהוחזקו במעצר בחודש ספטמבר השנה, רובם עצורים עד תום ההליכים ו-168 מוחזקים במעצר מנהלי. אלה ילדים שחרותם נשללה מהם והם נענשים בטרם הוכחה אשמתם בעבירה כלשהי.
הילד נשלף ממיטתו, ידיו נאזקות מאחורי גבו והוא מובל לרכב צבאי. על פי רוב הוא יסבול בד מדחיפות ועד ליריקות, בעיטות ומכות. לא נמסר לו או למשפחתו שום מידע לגבי עילת המעצר, לאן הוא נלקח, ומתי יחזור.
מעצרים אלה מתבצעים ללא התחשבות בהיותם פגיעים הרבה יותר – פיזית, קוגניטיבית ונפשית. מעצר המתבצע מחוץ לבית מתבצע ללא פרידה מההורים או ידיעתם. רבים מהמעצרים מתבצעים מתוך הבית באישון לילה, מעוררי אימה ופוגעים בתחושת הפרטיות והמוגנות. הילד שנעצר נשלף ממיטתו על ידי חיילים רעולי פנים, חובשי קסדות, ומצוידים לקרב. ידיו נאזקות מאחורי גבו והוא מופרד מהוריו בכוח, מובל לרכב צבאי ומוסע למתקן חקירה. על פי רוב הוא עובר בדרך התעללות פיזית. מדחיפות ועד ליריקות, בעיטות ומכות. הוא עלול להמתין שעות בקור או בחום, תוך מניעת אוכל ושתייה ושימוש בשירותים. לא נמסר לו או למשפחתו שום מידע לגבי עילת המעצר, לאן הוא נלקח, ומתי יחזור. עיניו מכוסות בפלנלית והוא לבדו בחסדי קבוצת חיילים עוינים וחמושים, המדברים ביניהם בשפה שזרה לו. לעיתים קרובות הוא מוסע ממקום למקום במשך זמן רב, סופג קללות משפילות בערבית, לרבות בעלות קונוטציה מינית. הוא עובר חיפוש בעירום ולעיתים גם נחשף לסבל ולהשפלה של עצורים אחרים.
להבהיר את פערי הכוח
פרקטיקות אלו מבהירות לילד את פערי הכוח ואת שימושו הצפוי, ומביאות אותו לחקירה כשהוא כבר במצב מוחלש, סובל פיזית ונפשית: מבוהל ומפוחד, עייף, כאוב, רעב וצמא, מבולבל, חסר אונים, ומושפל. הוא יעבור חקירה ממושכת, ובסופה יידרש לחתום על מסמך בעברית אותו הוא אינו מסוגל להבין. מופעלות עליו מניפולציות על מנת שיודה בעבירות או יפליל אחרים. שיטה שגם ילדים בגיל ההתבגרות מתקשים אפילו להבחין בשימושה. מופעלים גם איומים, אלימות מילולית ופיזית. בשנים האחרונות לעיתים גם בידוד משמש כאמצעי לחץ על ילדים. כל התהליך מייצר סבל והתשה פיזיים ונפשיים העלולים להביא להודאת שווא, להפללה עצמית, או למסירת עדות כוזבת לגבי אחרים.
באמנה מודגש כי ״מעצרו, חבישתו או מאסרו של ילד ישמשו רק כאמצעי אחרון ולפרק זמן מתאים הקצר ביותר״, גם במקרים של עבירה קשה, וזאת בשל חומרת הנזק הפוטנציאלי לילד. למרות זאת, מרבית ילדים אלו מוחזקים במעצר עד תום הליכי המשפט נגדם, מצב שיכול להימשך חודשים רבים. העובדה שרוב ההליכים המשפטיים מסתיימים בהסדר טיעון, המצריך הודאה באשמה, אינה מפתיעה בהינתן שזהו הערוץ המהיר ביותר לקבל תאריך משוער לשחרור מהכלא ולהחזיר וודאות כלשהי לחיי הילד ומשפחתו. יחד עם זאת, ריבוי הסדרי הטיעון הנשענים על הודאות באשמה הנגבות תחת התנאים המתוארים, מעלה תהיות בנוגע למטרותיהם ולנחיצותם של מעצרם של ילדים רבים, ומעצר עד תום ההליכים, כשאין לרשויות מראש ראיות מספיקות להעמידם לדין.
מכניסת הממשלה הנוכחית ישראל הגדילה לעשות והחלה להרחיב את השימוש במעצר מנהלי, נוהל שכמעט לא הופעל כלפי ילדים בעבר. במעצר זה אין מעורבות שיפוטית כלל. אלוף פיקוד המרכז הוא שמוציא ומאריך את הצו, ואין הליך שיפוטי המגביל את משך המעצר. לילד ולעורך דינו לא ניתן מידע לגבי הסיבות למעצר. הילד מנוע מקשר ישיר או עקיף עם המשפחה מרגע המעצר והלאה. ילדים אלה מוחזקים במעצר מופשטים מכל ההגנות שיש בדין, באי וודאות מוחלטת ומנותקים לגמרי ממשפחותיהם.
מאוקטובר 2023, בהנחיית השר לביטחון לאומי, תנאי המעצר והמאסר הורעו מאוד לכל הפלסטינים, כולל לילדים. בין היתר נשללו מכולם ביקורים וטלפונים, גזרות אשר גורמות לכל הילדים העצורים ניתוק מוחלט מהמשפחה
ניתוק כזה מהמשפחה הינו פוגעני במיוחד לילדים: הן בשל הגעגועים והדאגה הרבה לבני המשפחה שמייסרת אותם והן בשל שלילת התמיכה המשפחתית שהינה קריטית לאורך כל הילדות. תמיכה זו חיונית במיוחד בהתמודדות עם אירועים טראומטיים ומפחיתה סיכויים להיווצרות PTSD. מאוקטובר 2023, בהנחיית השר לביטחון לאומי, תנאי המעצר והמאסר הורעו מאוד לכל הפלסטינים, כולל לילדים. בין היתר נשללו מכולם ביקורים וטלפונים, גזרות אשר גורמות לכל הילדים העצורים ניתוק מוחלט מהמשפחה.
טרף קל
אמנת האו"ם נגד עינויים מתייחסת למעשים אשר במהלכם נגרם לאדם סבל או כאב חמור במכוון, בין אם פיזי או נפשי, בידי, בעידודו, בהסכמתו או בהסכמה שבשתיקה של עובד ציבור או אדם הממלא תפקיד רשמי. וזאת על מנת להוציא מידע או הודאה, להענישו על מעשה, להפחיד אותו או לכפות עליו או על אדם אחר משהו.
ההגדרה הגורפת של ילדים פלסטינים כעצירים ביטחוניים וההישענות על הוראות לשעת חירום, מאפשרות לרשויות לשלול מילדים את ההגנות שחוק הנוער, המבוסס על האמנה לזכויות הילד, מקנים לקטינים בשל פגיעותם. שלילת הגנות אלה מילדים חושפת גם אותם לסכנה הנרחבת שבשימוש ביחס אכזרי, מתעלל ומענה ולפגיעה עמוקה בבריאותם הפיזית והנפשית ובהמשך התפתחותם.
בימים אלו היחס הרשלני ופוגעני של רשויות החוק כלפי ילדים פלסטינים הגיע לכותרות דרך מעצרו של ילד ישראלי ממשפחה פלסטינית, בן 14. הילד הינו בעל צרכים מיוחדים שאף מעצימים את פגיעותו, אך בכל זאת נעצר עד תום ההליכים. הוא נכלא בתא עם ילדים גדולים ממנו, עבורם הוא היווה טרף קל, ולמרות בקשותיו החוזרות של עורך הדין, בית המשפט הורה להפריד אותו מילדים אלה רק לאחר שנפגע מינית. זאת ועוד, במקום שבעקבות חוויה כה טראומטית הוא יועבר מידית למעצר בית על מנת להתחיל להשתקם בחיק משפחתו, הפתרון שנמצא עבורו הוא להעבירו לבידוד, דבר שמוגדר כאמצעי עינוי גם כשמדובר במבוגרים, כל שכן כשמדובר בילד, בעל צרכים מיוחדים, שכבר עבר בכלא פגיעה מינית. הנזק הנפשי שעלול להיגרם לילד מהעדר ההגנות עליו על פי צרכיו הוא עצום.
מדינת ישראל חייבת להתחיל לקחת אחריות על שלומם של כלל הילדים הגדלים בתחומי שליטתה, בהתאם לנדרש באמנה עליה היא חתומה.
מיכל פרוכטמן היא פסיכולוגית חינוכית-מדריכה ומטפלת משפחתית. פרוכטמן תיקח חלק בכנס של הוועד הציבורי נגד עינויים וארגון ״הורים נגד מעצרי ילדים״ לציון יום הילד, שייערך ביום רביעי.
שיחה על זה post