נעלבים, הם בכל מקום. השבוע הם בפרסומת חדשה לקופ"ח כלשהי. מתקשרת לקוחה רוסייה, אדיר מילר עונה לה במבטא רוסי מסתלבט קלות. בפרסומת נוספת הוא עובר למבטא אמריקאי. האמת שהפרסומת טרחנית למדי, על אף חינניותו הטבעית של מילר, אבל אתם יודעים, אם היינו מתחילים להיכנס בכל פרסומת טרחנית לא היה לדבר סוף. מה שכן, כבר באותו יום הצליחו להיעלב ממנה טריליונתלפים איש בשם העם הרוסי, האמריקאי והצ'רקסי (כן, היה גם איזה צ'רקסי) וקופת החולים נאלצה להוריד אותה.
ואחרי כל הפתיח הזה נותר לי רק לומר: אני מ'כפת לי. מצדי שכולנו לא נעבוד בחיים על היכולת שלנו להתמודד עם דברים לא נעימים ונמשיך להחרים חברות ונצקצק בפייסבוק ונדאג להוריד כל פרסומת שקצת מנסה לשחרר את העניבה, גם כשהיא עושה את זה באופן מגושם.
בסוף נישאר פה רק עם פרסומות מלוקקות לחברות סלולר שמוכרות לנו אימג'ים של חיילים יפים במדי א' ומשפחות הטרו-נורמטיביות וילדים ג'ינג'ים עם שביל בצד (פלאס ילד אתיופי בשביל הפי.סי), ומסיימות באיזה בס גברי רגוע שיגיד שהם כאן כדי להעניק לנו שירות ולעשות לנו נעים בגב. וזה לא יעליב כלום חוץ מאת האינטליגנציה שלנו כלקוחות וכבני אדם. אם זה מה שיעזור לנו בסוף לישון יותר טוב בלילה – אני בעד.
