סוף שנה הוא זמן טוב לסיכומים ולמצעדים. מסביב יהום הסהר ושלל נושאים מוצאים עצמם מדורגים ומעפילים למצעד האירועים הבולטים של 2015, מרביתם מטלטלים: הצתת בית משפחת דוואבשה, ההתפטרות של סילבן שלום, הדקירה במצעד הגאווה, פסק הדין של אולמרט, הגיחה של אלי אוחנה לבית היהודי, ההסתה נגד נשיא המדינה, מחאת יוצאי אתיופיה, הפרישה של ינון מגל ועוד.

בזכות המצעדים, יש סיכוי שהסיפורים האלה יתקעקעו בתודעה. האירועים האחרים – אלה שלא יזכו להתברג בין עשרת הגדולים – יישמטו בדרך ויתויקו הרחק מהזיכרון.

על ציר זמן אינטרנטי, אין-סופי, אין משמעות לתאריך זה או אחר. למרות זאת החלטנו ב"מקום הכי חם בגיהנום" שנקודת הציון הזו היא הזדמנות לערוך בדק בית קצר – סיכום של הנעשה אצלנו במגזין ויצירה של דו"ח סוף שנה מיוחד המיועד לבחינה משותפת, שלנו ושלכם.

המחשבה שעומדת מאחורי הפרויקט שלפניכם היא האפשרות להתבונן על העשייה שלנו במבט-על  ולשאול מה הצליח המגזין לעשות, באילו הבטחות עמדנו ובאילו לא. הפרמטרים שהנחו אותנו  בפרויקט התבססו על הצהרת הכוונות של המגזין, כפי שהיא מופיעה באודות של "המקום", בדיאלוג השוטף שלנו מולכם הקוראים, ובפגישות מול קהל שבהן אנחנו מספרים על תפיסת העולם והמוטיבציה של המגזין.

את צו החיפוש לבדק הבית הענקנו לעומר קורן, מנכ"ל חברת webiks שמתמחה בפיתוח כלים ואפליקציות למיצוי מידע מתקדם. עומר קיבל מאתנו כרטיס פתוח לבלוש אחרי נתוני האתר, תכניו, נתוני הצפייה שלו ועוד, כדי לבחון לעומק מהו אופי הסיקור שלנו, על מה אנחנו נוטים לספר, האם יש קשר בין הנושאים שאנחנו מפרסמים, וגם עד כמה באמת אנחנו מצליחים לעניין אתכם.

המגזין, נזכיר, הוקם בסוף 2013 ונושאי הדגל שלו הם רווחה, זכויות אדם, דיור ציבורי, אפליית אנשים עם מוגבלויות, מאבקים ציבוריים, זכויות עובדים, יוקר מחיה, מהגרים ומבקשי מקלט ועוד. במשך 2015 בחרנו להעמיד במרכז כמה נושאים נוספים כמו המאבק במתווה הגז ובחינת תנאי המעצר בישראל.

עוד מעט תוכלו לקרוא כאן, האם ההצהרה שלנו להמשיך ולדבוק במעקב אחר המאבק האתיופי אכן מומשה? האם הניסיון שלנו  להרחיב על אודות פגיעה בנשים וילדים צלח? האם הבחירה לפרסם טקסטים ארוכים שגויה? ועד כמה המגזין אכן מצליח לקבוע סדר יום משלו או מוצא עצמו נגרר אחר מה שהמציאות מזמנת?

לניתוח של עומר הצטרפה רוני לוית בעיצוב אינפוגרפי שעוזר להבין את הסיפור של המקום בשנה הזו, גם בעזרת העיניים.

כמו שהזכרנו קודם, מקומכם לא נפקד מהפרויקט. עומר בדק גם אתכם, הקוראות והקוראים שלנו, וניסה להבין מה עניין אתכם ב-2015? ומה עניין אתכם רק לכאורה? איזה פער יש בין הציפיות שלכם לבין הנושאים שאנחנו בוחרים לשים עליהם דגש. תיכף תוכלו לדעת את התשובות לכל אלה ולעוד שאלות, כי עד עכשיו, כמקובל,  בנינו מתח כמו בכל מצעד.

אז אתם מוכנים להשתתף בניסוי? כי מעבר להיותו של המסמך הזה סיכום שנתי, הוא מהווה צעד נוסף במערכת היחסים בינינו, הכותבים והעורכים של המגזין, לביניכם, העוקבים והקוראים שלנו. צעד של שקיפות ואמון, כך לפחות אנחנו מקווים.

שלכם,
אירית דולב, עורכת "המקום"

---

איזו בעלת טור קראתם השנה בסתר? מי הוזכר יותר – יצחק תשובה או יוסף סלמסה? מה בחרתם לשתף עם חבריכם? "המקום הכי חם בגיהנום" עולה על שולחן הניתוחים

ניתוח וכתיבה: עומר קורן
עיצוב אינפוגרפיקות: רוני לוית

קצת מהצד, קצת מרחוק, אני עוקב בתקופה האחרונה אחר המגזין האינטרנטי שנראה לי כמו הסטרטאפ הכי מרתק וחדשני בעולם העיתונות והתקשורת הישראלי. האם הם באמת מצליחים לתת ביטוי לכל אותן אוכלוסיות וזוויות הסתכלות שנעדרות מהמיינסטרים התקשורתי בישראל? ואיך אנחנו, כקהל קוראים נוירוטי-דיגיטלי, מצליח להתחבר לתכנים המעמיקים, המורכבים ולעתים מדכאים  שמתפרסמים ב"המקום"?

בואו נבדוק.

שנת 2015 במספרים

השנה התפרסמו ב"המקום" 639 טקסטים, שנכתבו בידי 222 כותבים. סך הכל נכתבו 614,689 מלים ופורסמו 1,731 תצלומים ואיורים. הפרסומים זכו ל-1,852,760 צפיות ול-294,012 לייקים.

72 אחוזים מהפרסומים היו של טורים, 13 אחוזים כתבות, 8 אחוזים גלריות תמונות ואיורים ו-7 אחוזים פרסומים במסגרת פרויקטים מיוחדים: "אין יותר גיבורים" על הנסיגה מלבנון, "דו"ח מיוחד – מעצרים", "יומני גבע", "הגיהנום הפרטי שלי" והפרויקט שהצליח לרתק ולדכא אותי בו בזמן – "הדרך הביתה, העולם מחפש אחר קורת גג".

"אנחנו רוצים לדבר על הנושאים לעומק", אמרה עינת פישביין בראיון ל"גלובס". עומק זה עניין סובייקטיבי, אבל ב"המקום" בהחלט כותבים, בכוונה תחילה, באריכות. פרסום ממוצע ב"המקום" כולל 1,008 מלים (אם לא סופרים את הגלריות שעיקרן תוכן חזותי), חציון – 785 מלים. לשם השוואה, בערך "אום אלחיראן" בוויקיפדיה 1,030 מלים, כמעט כאורך הפרסום הממוצע ב"המקום".

הכתבה "הילדים של קיץ 2011: מי באמת מוביל את מאבק הגז" מאת עינת פישביין, שאורכה 4,457 מלים, היא הכתבה הארוכה ביותר שפורסמה השנה ב"המקום".

הטקסטים הנקראים ביותר

המצעד – 20 הטקסטים הנקראים ביותר בשנת 2015 ב"המקום"

עם 128,581 צפיות ו- 23 אלף לייקים, הטור "אני מאשים" של חיים הר-זהב חורך את המצעד. עם סיקור מושחז וכואב בזמן אמת של הפגנת יוצאי אתיופיה – נדמה לי שהטור הזה מבטא בצורה המדויקת ביותר את המהות של "המקום" – לתת ביטוי לאוכלוסיות המוחלשות בחברה, לא לפחד לקחת צד ולבקר את השלטון, לצאת לשטח ולדווח ממקור ראשון, לספק לקורא זווית ייחודית ועשירה בתוכן ויזואלי מדויק.

בכלל, נראה שהטקסטים הנקראים ביותר באתר עוסקים בנקודות מפגש ייחודיות בין נושאים חברתיים, שזוכים לכיסוי שוטף ומעמיק ב"המקום", לבין אירועים חדשותיים – הפגנת יוצאי אתיופיה, "אלנבי 40", מחאת המכנסונים, הפרסום של אגאדיר וכו'.

מעניין יהיה לראות איך נתוני הצפיות האלה ישפיעו על ההחלטות שיקבלו ב"המקום". בעודן מחפשות אחר מודל עסקי יציב לאתר, מעניין אם מנהלות "המקום" יוותרו במשהו על ממד העומק והרוחב שבתוכני האתר, לטובת תכנים מושחזים ותמציתיים יותר שמתארים אירועים חברתיים בעת התרחשותם? הנתונים מראים שהקוראים מתחברים הרבה יותר לתכנים מסוג זה. האם בישיבת המערכת הבאה יאיצו אירית דולב ועינת פישביין בכתבי "המקום": "תהיו הר-זהבים"?

הטקסטים האהובים ביותר

ואלה 20 הטקסטים שקהל הקוראים הכי אהב (לפי מספר הלייקים):

המצעד – 20 הטקסטים האהובים ביותר ב-2015 ב"המקום"

מעניין למצוא שישה טקסטים שמופיעים ברשימת 20 הטקסטים האהובים ביותר, אבל לא ברשימת 20 הטקסטים הנקראים ביותר, ושישה טקסטים שמופיעים ברשימת הטקסטים הנקראים ביותר – אבל לא מופיעים ברשימת הטקסטים האהובים ביותר.

מדד האקטיביזם

בואו ננסה להתעמק קצת בשוני הזה. מה בעצם ההבדל בין צפייה ללייק?

כשאנחנו קוראים כתבה, אנחנו כמעט תמיד עושים את זה לבד. בעצמנו. עם עצמנו. אנחנו בוחרים לפתוח או שלא לפתוח קישור שהתגלגל אלינו. אנחנו בוחרים אם להשקיע או לא להשקיע את הזמן בכתבה.

לייק, לעומת זאת, זו פעולה חשופה. כשאני עושה לייק לכתבה אני "יוצא מהארון" ומשתף בכך את מעגל החברים שלי. כולנו מפחדים לעשות בטעות לייק לתוכן לא ראוי. הסיוט הכי גדול שלי הוא לעשות בטעות לייק לפרסומת לתכשיר לפטרת הציפורניים (אין לי, באמת). ברוב המקרים, לחיצה על כפתור הלייק מביעה הזדהות עם התוכן או תמיכה בעמדה שמובעת בכתבה.

במידה מסוימת, הטקסטים שנקראו מבטאים את עולם העניין האמיתי והפנימי של הקוראים. הטקסטים שעשו להם לייק הם ה"פנים" שהיו רוצים להציג ברשת החברתית שלהם.

אז בואו ננסה לחקור קצת את שני הממדים האלה בתכנים שפורסמו ב"המקום" השנה. איחדתי בין רשימת 50 הטקסטים הנקראים ביותר לרשימת 50 הטקסטים האהובים ביותר. האיחוד ביניהם יצר רשימה של 72 טקסטים. לכל טקסט ברשימה חישבתי את יחס הלייקים לצפיות. מדד האקטיביזם, אם תרצו.

טקסטים עם מדד אקטיביזם גבוה זכו להרבה לייקים ביחס לצפיות. כלומר טקסטים שהניעו אותנו לפעולה (לייק), אבל באופן יחסי לא כל כך הצליחו לפרוץ את גבולות הז'אנר ולהגיע לקהלי יעד חדשים (צפיות).

טקסטים שזכו למדד אקטיביזם נמוך, לעומת זאת, נקראו הרבה ושותפו מעט.

עולה הרושם שהטקסטים שזכו למדד האקטיביזם הגבוה ביותר נחלקו לשתי קבוצות: טקסטים שעוסקים בנושא נישתי (הפגנה נגד גירוש מבקשי מקלט, הוצאה להורג של מבקשי מקלט שגורשו בסודן, חתונה מסורתית של יוצאי אתיופיה, אונס נשים עם מוגבלויות, מחאת הנכים). מעניין לראות שגם העיסוק של השמאל בישראל בשמאל בישראל – "כולם על מרצ" של ירון טן ברינק – משתייך לקבוצה זו.

הקבוצה השנייה מאופיינת במידה רבה של אקטיביזם וקריאה לפעולה: ראיון עם יו"ר הליכוד בתל אביב לקראת הפגנת הגז, טור של ברק כהן מ"באים לבנקאים", הזמנה להפגנת מחאה מול ביתו של ישראל כץ בעד תחבורה ציבורית בשבת.

נדמה שנושאים נישתיים או פעילויות אקטיביסטיות נוטים לקבץ סביבם קהילות קטנות של פעילים. בהרבה מקרים הקהילות האלה מייצרות שיח פנימי פעיל – מייצרות ומשתפות תכנים בינן לבין עצמן, וקצת מתקשות לפרוץ את תיבת התהודה ולהגיע לקהל הרחב.

ואלה הטקסטים שזכו למדד האקטיביזם הנמוך ביותר:

"בגיל 60 היא גילתה: אני מולטי אורגזמית" של שלומית הברון זוכה למדד האקטיביזם הנמוך ביותר. רבים קראו – 13,545 צפיות – רק האמיצים במיוחד או הבטוחים בעצמם עשו לייק – 216 לייקים. הסיוט השני הכי גדול שלי הוא שאמא שלי תעשה לייק לכתבה הזאת.

אם בוחנים את כל הטקסטים שזכו למדד אקטיביזם נמוך – התמונה ברורה. טורים נוספים של שלומית הברון, שעוסקים במין, מככבים.  נראה שהקהל אוהב לקרוא את הטורים שלה, אבל נרתע מלשתף אותם או לעשות להם לייק.

הטורים האחרים שזכו למדד אקטיביזם נמוך עוסקים בנושאים  מדכאים – מחלקה סיעודית, אבל, אונס, קמצנות – נושאים שאוהבים לקרוא עליהם, אבל לא כל כך רוצים שיופיעו על ה-wall. ומה אשר לעוזי וייל? הטורים שלו אהובים, אבל משום מה הקוראים אינם מרבים לשתף אותם.

אם מרחיבים את הרשימה ל- 100 הטקסטים הנקראים והאהובים ביותר, הטור "צום קר" של בועז לביא זוכה למדד האקטיביזם הנמוך ביותר (0.01). יום כיפור – קוראים הרבה, משתפים מעט.

הכותבים של "המקום"

אלה 30 הכותבים שכתבו הכי הרבה ב"המקום" ב-2015:

31 הכותבים שכתבו הכי הרבה ב"המקום" ב-2015

מובן שלא אפלח את הכותבים של "המקום" לפי עדה, מין, דת, נטייה מינית, גיל, מקום מגורים ומצב בריאותי  – לעשות פרופיילינג בפרויקט סיכום השנה של "המקום" זה קצת כמו לשחוט כבש בכנס של אנונימוס – אבל נדמה שפסיפס הכותבים של "המקום" מוכיח שבאתר נותנים במה להרבה סוגי אוכלוסיות.

38 כותבים קבועים, שכתבו השנה לפחות חמישה טקסטים, היו אחראים ל-64 אחוזים מהתכנים שהתפרסמו באתר. שאר התכנים נכתבו בידי 184 כותבים מזדמנים, שכתבו השנה עד ארבעה טקסטים.

התכנים של "המקום"

ננסה לבחון עד כמה "המקום" מצליח לעמוד במחויבות המוצהרת שלו לכיסוי נושאי נישה ושוליים, עוולות חברתיות ואוכלוסיות לא מיוצגות. לנתח ידנית 639 טקסטים (614,689 מלים) גדול עלי, והתיוג הידני שמבצעים ב"המקום" לא מספק, אז השתמשתי בכלי אוטומטי לניתוח ותיוג טקסט.

על מה כתבו השנה ב"המקום"? ניתוח לפי תגיות

אלה הנושאים שעליהם נכתב הכי הרבה ב"המקום" השנה (גודל כל תגית בפרופורציה למספר הטקסטים שעסקו בה):

"ענן תגיות" – 34 הנושאים שעליהם כתבו הכי הרבה ב"המקום" השנה

בעיני זה פסיפס מרהיב של עוולות חברתיות ובמה לאוכלוסיות מוחלשות: פליטים ומבקשי מקלט, בדואים בנגב, יוצאי אתיופיה, הטרדה מינית, אוטיזם, מחלות נפש, נכות, זכויות עובדים ועוד. מדכא, אבל אולי גם קצת מעודד.

לשם השוואה, בואו נתבונן בתגיות הפופולריות ביותר באתר "וואלה" בדצמבר 2015:

"ענן התגיות" של "וואלה" בדצמבר 2015

נדמה שב"המקום" באמת מצליחים להישאר נאמנים לאג'נדה, ולטוב או לרע – לא להיות מושפעים יותר מדי מאירועים חדשותיים.

אחת הביקורות השכיחות כלפי "המקום" היא שהם לא מתעסקים מספיק בסכסוך הישראלי- פלסטיני. ניתוח התגיות מראה כי הביקורת הזו לא מדויקת. אולי מה שמפריע למבקרים הוא לאו דווקא עוצמת או היקף הכיסוי, אלא הזווית שממנה בחרו כותבי "המקום" לסקר את הסכסוך. זווית חברתית תרבותית, כמו ב"גזרים סגולים בעזה, משתה שחור בתל אביב" של רונית ורד. או זווית אישית, כמו ב"לאויב שלי יש פנים. אני לא מצליחה לשנוא אותו"של מרינה קיגל. נדמה שב"המקום" מצליחים לכסות את הסכסוך בזוויות ייחודיות, שונות מאוד מהמיינסטרים.

הרשת החברתית של נושאי הסיקור ב"המקום"

מעניין לבחון על אילו נושאים נוטים כותבי "המקום" לכתוב במשותף. האומנם כל העוולות אחת הן? לקחתי את 43 התגיות השכיחות ביותר בפרסומי "המקום" השנה, ובניתי מהן רשת חברתית. כל עיגול ברשת הוא תגית, כל קו ברשת הוא קשר בין תגיות. הקשרים נבנו על סמך תיוג משותף. כך, למשל, אם הכתבה "אום אלחיראן: בדרך להפוך לתל חי של הבדואים?" תויגה גם כ"בדואים בנגב" וגם כ"ציונות" – כלי התיוג האוטומטי לא מבין סאבטקסט ואירוניה –  נוצר קשר בין שתי התגיות. עובי הקשר הוא בפרופורציה למספר התיוגים במשותף, גודל העיגול – בפרופורציה למספר הפרסומים בתיוג זה.

וכדאי לכם לראות גם את הגירסה האינטראקטיבית!

הרשת החברתית של התגיות שחולצו מפרסומי "המקום" מראה בצורה די ברורה את הקבוצות המשמעותיות של הנושאים המסוקרים:

· מבקשי מקלט – פליטים, זכויות מבקשי מקלט, הגירה מאפריקה, דמוגרפיה.

· בדואים – בדואים בנגב, כפרים לא מוכרים.

· מחאת יוצאי אתיופיה – יוצאי אתיופיה, גזענות בישראל, גזענות, עלייה.

· הסכסוך – הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טרור פלסטיני, חמאס, הרשות הפלסטינית, לחימה בעזה, הסגר על רצועת עזה, פונדמנטליזם אסלאמי, חיזבאללה, פלסטינים.

· הטרדה ותקיפה מינית – חוקים בנוגע לאונס, הטרדה, הטרדה מינית, תקיפה מינית.

· מוגבלויות – נכות, מחלות נפש.

· החברה הישראלית – ציונות, יהודים, ישראלים, אשכנזים, קיבוץ.

· פוליטיקה – מרצ, מפלגת העבודה, ליכוד, בחירות בישראל, כנסת.

מבנה הרשת מראה את הקישוריות הגבוהה של הנושא "ערביי ישראל" – תגית שמקושרת למגוון רב של תגיות מקבוצות שונות (בדואים, הסכסוך, ציונות).

קבוצת התגיות שעוסקות בתקיפה והטרדה מינית סגורה בתוך עצמה ומנותקת כמעט לחלוטין מתגיות בקבוצות אחרות – תופעה די מפתיעה וגם קצת מאכזבת. ב"המקום" כיסו השנה הרבה את נושא מבקשי המקלט, והרבה נושאים של תקיפה והטרדה מינית, אבל לא כיסו נושא טעון ומורכב: תקיפות מיניות בקרב אוכלוסיית מבקשי המקלט.

אני לא יודע אם מבקשי מקלט מעורבים יותר או פחות מכלל האוכלוסייה בתקיפות מיניות. מדינת ישראל גרועה באיסוף ופרסום שיטתי של נתונים בנושאים כאלו, והנתונים החלקיים שכן מתפרסמים בנושא ניתנים לפירוש לכאן או לכאן – כמו למשל בניתוחים הצולבים שעשו בעבר אורטל בן דיין ואישתון בנושא. אבל אי אפשר לומר שזה נושא לא מעניין, או לא ראוי לכיסוי, או שלא נמצא בשיח. גם השנה הגיעו לכותרות מספר מקרים של תקיפות מיניות על ידי מבקשי מקלט, כמו למשל החשד לאונס קבוצתי מזעזע בראשון לציון, או החשד לאונס בדרום תל אביב. ואיך סיקרו את הנושא בהמקום השנה? פשוט לא סיקרו. "במגזין הזה אנחנו מבקשים לעשות עיתונות שלא מפחדת לקחת צד" מצהירים בהמקום. אבל מה קורה כאשר הצד שבחרת לקחת בנושא אחד, תמיכה מוחלטת בזכויות מבקשי המקלט, והצד שבחרת לקחת בנושא שני, לחימה חסרת פשרות בתקיפות והטרדות מיניות – מוצאים את עצמם בסתירה אפשרית? עושה רושם שבהמקום, במעין "הפרד ומשול" בין עוולות, בחרו באסטרטגיה של התעלמות, וחבל.

מה מעניין את הקוראים

בתרשים הבא פיזרתי את קבוצות הנושאים (תגיות) המרכזיים שעליהם כתבו השנה באתר בחתך של קריאה-כתיבה. מיקום כל קבוצת נושאים בציר האופקי מתאר כמה פעמים כתבו עליה ב"המקום". הציר האנכי מתאר כמה אנחנו קראנו על כל נושא (מספר צפיות).

על מה כותבים ומה קוראים ב"המקום"? פיזור צפיות מול פרסומים לפי תגיות

רוב קבוצות הנושאים מסתדר פחות או יותר על הקו האלכסוני (קו המגמה). במלים אחרות, מספר הצפיות לכתבה בכל קבוצת נושאים קבוע למדי. אלה הנושאים שמידת העניין בהם פחות או יותר אחידה.

ישנם שני חריגים למגמה: קבוצת "מבקשי המקלט" נמצאת באופן בולט מתחת לקו המגמה. כלומר הקוראים מתעניינים בנושא הרבה פחות מש"המקום" כותבים עליו.

קבוצת "הטרדה ותקיפה מינית", לעומת זאת, נמצאת באופן בולט מעל לקו המגמה. הקוראים מתעניינים בהטרדות מיניות, קוראים כל מלה בנושא בשקיקה.

מעניין לראות אם לאורך זמן המגמה תתאזן, האם הדבקות של "המקום" לכסות את נושא מבקשי המקלט תיצור אצל הקוראים עניין?  האם ב"המקום" ירחיבו את העיסוק בתקיפות והטרדות מיניות?

על מי כתבו השנה?

אלה האנשים עליהם כתבו הכי הרבה ב"המקום" השנה. גודל כל עיגול נמצא בפרופורציה למספר האזכורים.

על מי כותבים ב"המקום"? 19 הדמויות המוזכרות ביותר בפרסומים השנה

עם 71 אזכורים, בנימין נתניהו מוביל את הרשימה באופן לא מפתיע. יצחק רבין נוכח מאוד בשיח (גם בגלל סיקור הפגנות בכיכר רבין). הפוליטיקאים שמוזכרים רבות קשורים לנושאים חברתיים- כלכליים- חינוכיים-תרבותיים. נראה שלא במקרה נפקדות מהרשימה דמויות ביטחוניות. יצחק תשובה זוכה להתייחסות רחבה, בגלל מאבק הגז.

חריג ראוי להערכה בעיני ברשימת האישים המוזכרים ביותר: יוסף סלמסה.

בדרך לפריפריה

"זה נכון וקל להגיד שבאזורי המרכז ובעיקר בתחומי התקשורת, אנחנו נקראים וזוכים להרבה חשיפה, אבל אנחנו לא מסתפקות בזה ובהחלט מנסות לפרוץ את המעגל",אמרה דולב בראיון ל"הארץ".

בשביל להגיע לקהל מחוץ למרכז, נראה שהאתר צריך לסקר אירועים שמתרחשים מחוץ למרכז. כדי לבדוק אילו מקומות הוזכרו בתדירות גבוהה בתכנים של "המקום" השנה, השתמשתי בכלי אוטומטי לחילוץ מקומות (ערים ויישובים) מתוך כל הטקסטים, על בסיס זה יצרתי "מפת חום" של האזורים שעליהם כותבים ב"המקום". אדום = חם (אזכורים רבים), כחול = קר.

וגם למפת החום יש גירסה אינטראקטיבית! (והיא עובדת בכל הדפדפנים חוץ מזה של פייסבוק)

גוש דן וירושלים מוזכרים הכי הרבה, נתון לא מפתיע בהתחשב בכך שכמעט כל מוסדות השלטון, הפקידות והתרבות שוכנים שם (ולתל אביב מתנקזים מרבית אירועי המחאה).

אם צוללים מעבר לגוש דן וירושלים, מתקבלת תמונה מעניינת: כיסוי נרחב לקריית מלאכי וקריית גת, רהט, אום אלחיראן, אום בטין, דימונה, ירוחם ורמת חובב. גם בצפון, מעבר לחיפה הטרוויאלית, "המקום" נותן במה לכיסוי קריית שמונה, נצרת, בית שאן ואפילו כפר גדעון.

אפשר לומר שמבחינת סיקור, "המקום" עושה מאמצים לכיבוש הקהל שמחוץ למרכז. ימים יגידו אם המאמצים האלה יישאו פרי.

תמונות ואיורים

"הויזואליה של האתר חזקה, חוץ מטקסטים טובים יש דגש על העיצוב, האיורים והצילומים" מחמיאים המחמיאים.

"אתם אליטיסטיים. יש לכם טקסטים ואיורים אליטיסטיים, אתם לא מדברים בשפה שמתאימה לכולם", מבקרים המבקרים.

במשך השנה הועלו 1,731 צילומים ואיורים ב"המקום". הטכנולוגיה שברשותי עדיין לא מאפשרת לי לנתח באופן אוטומטי, האם איור הוא אליטיסטי או לא (אל דאגה, האנושות בדרך לשם). הזמן שלי לא מאפשר לי לעבור ידנית על 1,731 צילומים ואיורים ולקבוע אם הם  איכותיים או לא.

אז תשפטו בעצמכם. בתרשים המצורף הרכבתי את לוגו "המקום" מכל התכנים הוויזואליים שהועלו באתר השנה. זום אין על כל אזור (בגירסה האינטראקטיבית) יחשוף את התמונות המקוריות של "המקום" שמרכיבות יחד את הלוגו.

מוזאיקה של לוגו "המקום" שמורכב מכל הצילומים והאיורים שפורסמו באתר

כאן יש מוזאיקה אינטראקטיבית

***

אני לא היסטוריון. לא יודע איך ההיסטוריה תשפוט את שנת 2015.

אני כן יודע שמי שצורך בעיקר את תקשורת המיינסטרים הישראלית – יזכור מהשנה הזו בעיקר אירועים שחצו את "סף הרעש" התקשורתי: הבחירות, הסכם הגרעין עם איראן ונאום נתניהו בקונגרס, הפיגוע במצעד הגאווה בירושלים, זוועות דאע"ש, שרשרת ההטרדות המיניות בצמרת המשטרה, מתקפת הטרור בפאריז, אינתיפאדת היחידים וסרטוני הסנאף הנלווים אליה, הטרור היהודי בדומא וסרטון חתונת השנאה.

מי שקרא השנה את "המקום הכי חם בגיהנום" נחשף לכיסוי שיטתי, רחב ומעמיק, של עוולות ושל תופעות עומק בחברה הישראלית. מבקשי המקלט, יוצאי אתיופיה, בעלי מוגבלויות, שוק העבודה, הבדואים בנגב, מאבק הגז, הטרדה מינית, דיור ציבורי, שיימינג ברשת, עוני ועוד.

נדמה לי שזה אתר חשוב וחריג, קול מעניין וייחודי, בנוף המונוטוני של התקשורת הישראלית.

תסכימו איתם, אל תסכימו איתם, העיקר ש… תקנו את החולצה שלהם.