אחרי ההצלחה המסחררת של הממשלה באישור חוק המשילוּת בכנסת, עוד אפשר היה לחשוב שסוף סוף יש לה כוונה לנקוט צעדים אמיתיים ורציניים לטובתו של האזרח הקטן. אולם חוק לחוד ומשילות לחוד. ראשית, כפי ששוב הראה מדד עצמאות הכנסת של המשמר החברתי, לממשלה – גם לפני חוק המשילות – לא היתה כל בעיה לקדם את יוזמותיה ואת סדר היום שלה בכנסת. עתה מנבחרי הציבור בסיעות הקואליציה, או הריבון, אם תרצו, נשללה למעשה הזכות להצביע לפי צו מצפונם. למצפון, כך מתברר, יש מחיר בדמות סקנציות על חופש הפעילות הפרלמנטרית של בעליו.
אולם בסדר היום שהממשלה מקדמת לא חוק ולא הגברת משילות יעזרו. מה שחוגג הוא מדיניות "טלאי על טלאי" על בסיס "עסקים כרגיל". המשילות לא חשובה, מה שחשוב הוא הכותרת בעיתון. מהו הפתרון למחסור בדירות, לקריסה של מערכת הבריאות, לעוני שהולך ומעמיק בחברה הישראלית? עוד ועדה (וד"ל, ותמ"ל, ועדת גרמן וועדת אלאלוף). ומהו הפתרון למחירי הדירות? ביטול המע"מ על דירות חדשות, שיוביל לבור תקציבי של כ-2.5 מיליארד שקלים, שבתורו יוביל לעוד קיצוצים בתקציב, שכמותם כבר זכינו להכיר, ושכצפוי ידרדרו את ישראל עוד קצת בהשוואות הבינלאומיות.
אם כן, כשלא עוסקים בדברים הגדולים, אין ברירה אלא להתעסק בפרטים הקטנים. תקציבי משרד השיכון (הבית היהודי), כולל אלה שמיועדים לדיור ציבורי, תקועים כי משרד האוצר (יש עתיד) הטיל וטו בשל היעדר שקיפות בהעברות תקציביות לחטיבה להתיישבות. הצעות החוק של ח"כים מיש עתיד ומהבית היהודי לא מגיעות לוועדת השרים לענייני חקיקה כי בוועדה השתרר מאזן אימה בעקבות הערר שהגיש השר אורי אריאל (שוב, הבית היהודי) על חוק הפונדקאות של יעל גרמן. קידום הצעת החוק להקמת הוותמ"ל – אותה ועדת תכנון עוקפת לוועדות התכנון, שאולי תסייע בפתרון משבר הדיור, תקועה עד שהממשלה תסכים לבטל את תאגידי המים. אפילו במישור המדיני יש קקופוניה: ממשלת ישראל מחרימה את הרשות הפלסטינית ואת המגעים אתה עד שחמאס יאמץ את כל תנאי הקוורטט, אבל ציפי לבני נפגשת עם אבו מאזן בידיעת ראש הממשלה.
בין הדברים הגדולים לדברים הקטנים נמצאים הדברים הבינוניים, אלה שביכולתם להשפיע על מאות-אלפי אזרחים. אם הממשלה תרצה, היא אולי תצליח לגייס את עודף המשילות שיש לה, עם החוק או בלעדיו, כדי לקדם אותם. לפי מחקרים לא עדכניים – שהרי מי שאמון על איסוף הנתונים לא באמת אוסף אותם – עסקים קטנים בבעלות נשים מהווים 4 אחוזים בלבד מכלל העסקים הקטנים בישראל, ועדיין, נשים עצמאיות לא זכאיות לתשלום דמי לידה. בנוסף, תוחלת החיים במדינה הולכת ועולה, ורבים מאלה שהגיעו לגיל הפרישה נאלצים לפרוש גם אם אינם רוצים בכך. לפעמים מדובר בקריירות מצליחות; מצד שני, ישנם גם מקרים שבהם עבודה אחרי גיל הפרישה היא הסיכוי היחיד לקיום בכבוד לקשישים מחוסרי פנסיה שקצבת הביטוח הלאומי אינה מספיקה לקיומם הבסיסי, לא כל שכן לקיומם בכבוד.
כנס הקיץ של הכנסת, שנפתח לפני כשבוע וחצי, אמנם יהיה קצר, מה גם שכמעט מחציתו יוקדש לדיון ציבורי פופוליסטי למדי על זהותו של נשיא המדינה הבא. כך או אחרת, השאלה היא אם הממשלה, ששולטת באופן כמעט מוחלט בריבון, כלומר בנבחרי הציבור שאנחנו בחרנו, תעשה מאמץ כן ומשמעותי כדי לקדם ולו את הדברים הבינוניים. בינתיים לא נותר לנו אלא להחזיק אצבעות לכל המועמדים שטרם גייסו את עשר החתימות הנדרשות.
חובב ינאי הוא רכז המשקיפים של המשמר החברתי בכנסת