את הבחירות לכנסת ניהלה מפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני כמי שמציגה אלטרנטיבה מדינית ל"ליכוד ביתנו". "היחידה שתילחם על הסדר מדיני", "ביבי וליברמן סכנה – ציפי לבני תקווה", "ביבי וליברמן = חרם בינלאומי – ציפי לבני = הסדר מדיני" אמרו שלטי החוצות של הקמפיין. את כהונתה כיושבת ראש האופוזיציה מיקדה לבני בנאומים חריפים נגד מדיניות החוץ והביטחון של ממשלת נתניהו, והזהירה שהיא מובילה אותנו להרס המפעל הציוני התנחלות מבודדת אחת אחרי השנייה, פגיעה ביחסינו עם בעלות בריתנו האסטרטגיות ולמדינה דו-לאומית.

לבני עברה דרך פוליטית ארוכה. מי שהתחילה באגף הימני בליכוד כיום מבינה שהדרך היחידה להבטחת ביטחונה ושלומה של ישראל היא באמצעות סיום הסכסוך בהסדר קבע, פינוי מתנחלים והקמת שתי מדינות לשני עמים. הכיבוש הוא לא רק סוגיית זכויות אדם או זכות ההגדרה העצמית לפלסטינים – הוא מאיים על האינטרסים החיוניים של ישראל ועל מעמדה הבינלאומי. לא צריך להיות חבר ב"שלום עכשיו" בשביל להבין את מה ששרי הליכוד, נציגי שושלת האצ"ל, ציפי לבני ודן מרידור הבינו – הכיבוש מאיים על הציונות.

עזיבת הליכוד ל"קדימה", עזיבת "קדימה" והקמת "התנועה" וחבירה ליונים צחורות ממפלגת "העבודה" כעמיר פרץ ועמרם מצנע – כל המהלכים האלה הוצגו על ידי לבני כמאמץ עקבי ושיטתי להילחם למען הסדר מדיני עם הפלסטינים כדי להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לאורך השנים הופנתה ביקורת כלפי לבני שהיא לא יותר מאופורטוניסטית שבשם דיבורי סרק על השלום סוללת את דרכה הפוליטית – והרי לבני הבינה מראשית הדרך כי סיכויי המו"מ בממשלה שבה יושבים בנט, אורית סטרוק, אורי אריאל ואלי בן דהן קלושים בהחלט. נתניהו, כפי שהתברר בסוף השבוע, כמעט שפיטר אותה משום שהמשיכה במו"מ בניגוד לדעתו.

אך אל לנו להתבלבל - מה שעדיין משאיר אותה שם הוא חלילה לא הכמיהה הבלתי פוסקת להשכנת השלום, אלא בדיוק מה שהנחה אותה כשעזבה את הליכוד לקדימה, וכשעזבה את קדימה לתנועה - הישרדות פוליטית. עכשיו, לאחר ה"פוף" המדיני, ניווכח לדעת האם לבני תוותר על היושרה הציבורית שנותרה לה ותפרוש ממשלת נתניהו או שהיא תתגלה ככיסאולוגית מדופלמת.

לאחר קריסת המו"מ נחשפו פניו האמיתיים של נתניהו. יצירת כסות של תהליך מדיני ומו"מ היא תכליתה של מדיניותו. למשוך עוד קצת זמן מול המבול שיגיע כשיתברר לפלסטינים ולעולם שלישראל אין אפילו כוונה לשינוי המצב. מטריית ההגנה הדיפלומטית של ג'ון קרי עומדת להיסגר – ואזרחי ישראל יישארו להירטב מהגשם, הבוץ והדם של 47 שנות כיבוש ישראלי על הפלסטינים.

אינתיפאדה שלישית, חרם בינלאומי, סנקציות דיפלומטיות, פירוק הרשות הפלסטינית, הגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג – כל אלו מחכים לנו מעבר לפינה. לבני יודעת את זה טוב מאוד, היא מבינה את עוצמת והיקף ההשלכות הבינלאומיות של המשך המצב הקיים.

כשנתניהו ובנט עסוקים בתחרות למי יש יותר נקודות בכישלון המו"מ, נותר לכל מי שמאמין בשתי מדינות לשני עמים – לא רק כסיסמה, אלא כצורך דחוף וקיומי - למקד את מאמציו רק בכיוון אחד: החלפת ממשלת נתניהו בממשלה שתגיע להסדר קבע בגבולות 67' עם חילופי שטחים, מה שיציל את ישראל מיצהר, נוער הגבעות והדני-דנונים.

הישארות של חברי "התנועה" בראשות לבני בממשלת נתניהו כמוה כהסכמה ותמיכה במדיניותה. האבן הראשונה במלאכת פירוק הקואליציה היא סיעת לבני. לכן יש להפעיל לחץ ציבורי עליה, עד שתתעשת ותעשה את המעשה ההגון היחידי שהיא יכולה לעשות – להתפטר מהממשלה ולהצטרף למהלך להחלפת נתניהו.