שרת שיר? אתה עצור
מתחמם...

שרת שיר? אתה עצור

מישהו בפרקליטות התחרפן קלות

עורך הדין ברק כהן הוא נג'ס. בקיץ 2011 הוא צעד בחום הלוהט בכל תהלוכה אפשרית במסגרת המחאה החברתית המתפרצת. לאחר מכן החל לייצג בהתנדבות פעילים חברתיים שנחשדו במגוון עבירות מגוחכות. בקיץ 2012 ביקש להוביל קו רדיקלי יותר במסגרת הניסיון הכושל להצית את להבת המחאה מחדש. ומאחר שחלק מהפעילים של קיץ 2012 נעצרו בחשד לעבירות כדוגמת הפרת הסדר הציבורי (עבירה שמקומה לא יכירנה במדינת חוק שחולמת להיות מתקדמת), הפרעה לשוטרים בשעת מילוי תפקידם, ואף תקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם – הוא מיהר לייצגם חינם אין כסף. על חזהו חולצה לבנה בלתי יוקרתית בעליל. לצווארו כרוכה עניבה שחורה ופשוטה. בימים הקרים יותר (כמה כאלה כבר יש בישראל?) הוא עוטה על עצמו ז'קט בלתי מנקר עיניים. וכך הוא פוקד את אולמות המשפט כשהוא מצויד ביכולת רטורית מרשימה, ידע משפטי עצום ולהט עמוק בכל הקשור לתחום זכויות האדם.

בעיני הוא אחד הסנגורים הפליליים המשובחים: אינטלקטואל בעל לב רחב שמפרסם פוסטים בוערים בנושאים חברתיים בפייסבוק. לא אחת אני מוצא עצמי חולק עליו (ובוודאי מתבאס מחלק מניסוחיו הבוטים). פעמים רבות אחרות אני מסכים אתו. אך בעיקר הוא מחייב אותי לחשוב על מהות המשטר הדמוקרטי, על המתח בין ההיבט האתני-לאומי המצוי בתשתית הגדרת מדינת ישראל (מדינת לאום יהודי או מדינה יהודית) לבין התעקשותה להציג עצמה כדמוקרטיה המחויבת להגן על זכויות האדם והאזרח בצורה שוויונית ומקיפה.

כהן הפגין לצד חרדים שהתנגדו לחוק המבקש לכפות עליהם גיוס ("השוויון בנטל"); הוא התייצב לצדם של תושבים מעוטי יכולת כלכלית (ומזרחים על פי רוב) שנדרשו לפנות את בתיהם בשכונת גבעת עמל בתל אביב לטובת מגדלי היוקרה המלוטשים של יצחק תשובה; הוא מחה במחיצת התושבים הבדואים בכפרים הבלתי מוכרים (מחאת תושבי הכפר אל-עראקיב שהוחרב שוב ושוב. ושוב); הוא זעק נגד הדרת החלש, העני, מהגר העבודה, הפליט וגם (אלוהים ישמור) הפלסטיני: גם הפלסטיני אזרח מדינת ישראל (ערביי ישראל בפי הממסד) וגם הפלסטיני הנאנק תחת עול הממשל הצבאי בגדה המערבית שחגג לאחרונה 47 שנות כיבוש (איך שהזמן רץ  מהר כשנהנים).

לאחר שהחליט לייצג קבוצת אוהדי בית"ר ירושלים המכונה "לה פמיליה" (חלק מהמזדהים עם "לה פמיליה", ראוי לומר, מביעים לעתים דעות גזעניות להחריד, שרים שירי שנאה לערבים ואף מהללים את פועלו של יגאל עמיר) הופתע עורך הדין כהן לגלות כי רכז המודיעין בתחנת משטרת מוריה בירושלים (אלון חמדני) מנסה לשדל (לכאורה, כמובן) חלק מהלקוחות להימנע מלעמוד בקשר אתו. במלים אחרות: ברק כהן חשד, למרבה התדהמה, כי קצין במשטרת ישראל מתערב ביחסי עורך דין-לקוח, תוך שהוא מנסה להכפיש את כהן באוזני לקוחותיו (כן, שוב לכאורה). בעקבות ויכוח שהתלקח בין השניים (ולאור התרשמותו של כהן כי חמדני נוהג בצורה נוקשה במיוחד באזרחים) כתב כהן את יצירת המופת הקטנה "רכז מידע" שמתמקדת בקצין חמדני. מובאה קצרה מהטקסט תספיק, כך נדמה, כדי להבהיר במה מדובר: "חמדני/ שוטר זוטר/ רכז מידע/ למען המשטר". משטרת ישראל, בתגובה, פנתה בבקשה דחופה לבית המשפט לאסור על עורך הדין הזמרירי להמשיך לפרסם טקסטים נגד חמדני.

כאן המקום לציין שעורך-הדין כהן נחקר בעבר גם במשרדי יחידת להב 433 (יחידת העלית של משטרת ישראל, למי ששכח, שמופקדת על חשיפת שחיתות בתחום הצווארון הלבן, פשיעה כלכלית ופשיעה מאורגנת וחמורה) בחשד לכך (תחזיקו חזק) שריסס כתובות גרפיטי (הסעיף המדויק בחוק העונשין נקרא: "השחתת פני מקרקעין"). אכן, מדובר בחשד לעבירה חמורה שרק יחידת העלית של משטרת ישראל יכולה לפענח (ולמען הסר ספק: כולם מכירים בכך שמדובר בעבירה קלה שעצם קיומה בעייתי ביותר במדינת חוק דמוקרטית-והוראת היועץ המשפטי לממשלה היא להימנע ככל הניתן מלהגיש בעטיה כתבי אישום בשל החשש מפני פגיעה בחופש הביטוי).

העובדה שנהפך לחשוד שזומן למשרדי יחידת העלית של משטרת ישראל בלוד – ובמקביל נהפך לאויבו בנפש של הקצין חמדני – העלתה את הצדדים על מסלול התנגשות. עורך הדין כהן הוציא לאחרונה גרסה מוסיקלית (יפהפייה, יש להודות) ביו-טיוב לשירו "רכז מידע". מדובר בשיר שהוא שר בעצמו (ויש לו חתיכת קול) בסגנון המכונה במחוזותינו "מזרחי" תוך שהוא מלווה בנגנים מעולים מקרב "תזמורת יאפא".

שבועות מספר לאחר העלאת השיר במסגרת היוטיוב (כלומר: נכון לאתמול) זומן כהן לחקירה בתחנת משטרת מוריה בירושלים. החשד: העלבת עובד ציבור. מיותר להדגיש שמדובר בעבירה בעייתית נוספת המצויה בחוק העונשין, מאחר שהעמדה לדין בעטיה פוגעת גם היא אנושות בחופש הביטוי. ואכן, הוראת היועץ המשפטי לממשלה היא להימנע ככל הניתן מהגשת כתבי אישום גם בעטיה של עבירה זו. פסיקת בית המשפט העליון, ראוי להטעים, מצמצמת מאוד את גבולות העבירה ומרחיבה את חופש הביטוי. כך, למשל, נפסק שקריאה לשוטר פלוני "יא הומו" אינה מאפשרת להרשיע בעבירת העלבת עובד הציבור.

זימונו של עורך דין לחקירת משטרה בחשד לביצוע עבירה פלילית מחייבת אישור מראש מטעם פרקליטות המדינה. מישהו בפרקליטות אפוא התחרפן קלות: על פי רוב מתירה הפרקליטות לזמן עורכי דין לחקירה כאשר יש חשד שהם שותפים לעבירות מרמה חמורות או לעבירות אלימות או שיבוש הליכי משפט.

חקירתו של כל אדם בכלל ושל עורך דין בפרט בחשד לביצוע עבירה של העלבת עובד ציבור היא בעייתית במיוחד לאור הסיבות שמנינו לעיל: זימון לחקירה שכזו עלול להרתיע אנשים מלבטא עצמם בנושאים פוליטיים (כפי שראוי שיעשו במדינה דמוקרטית שחרטה על דגלה בעבר הרחוק את חופש הביטוי כאחת מזכויות היסוד החוקתיות). זימונו של עורך דין (ובעיקר סנגור שמתמחה במשפט פלילי) הוא חמור שבעתיים משום שהדבר עלול להרתיעו מלהגן על חשודים ונאשמים בצורה ראויה לשמה – ובכך עלול להיפגע ההליך הוגן.

כל אלו חמורים אך בטלים בשישים בהשוואה לדבר הבא: חוקרי תחנת משטרת מרחב מוריה החליטו בתום החקירה לעצור את כהן ואף לאזוק את ידיו. כדי לעצור חשוד בעבירה יש צורך בעילת מעצר: חשש כי הוא מסוכן ועלול לפגוע באדם או בציבור (חשוד בשוד מזוין למשל. או חשוד באונס. או ברצח. עבירות זניחות, כמובן, בהשוואה להעלבת עובד ציבור) או חשש ממשי כי החשוד ישבש מהלכי חקירה (למשל: ינסה להימלט מהארץ או ינסה לאיים על עדים פוטנציאליים ולהניאם מלהעיד נגדו). במקרה של כהן, אין צורך לציין, לא היתה כל עילה למעצר. למעט עילת הנקמה.

כהן הובא אתמול לפני שופט לאחר שבילה לילה בבית המעצר על לא עוול בכפו, מיוצג על ידי עורך הדין פיני פישלר. בית המשפט החליט, מטבע הדברים, להורות על שחרורו. לו אני השופט – הייתי מורה למחלקה לחקירות שוטרים לחקור את מי שהורה על מעצרו של כהן בחשד לסחיטה באיומים. כי ברור שמטרת מעצרו של ברק היתה להפחיד ולהרתיע אותו מלהמשיך להביע את דעתו (ואין מחלוקת שהוא עושה זאת בצורה בוטה).

רבים ובעיקר טובים ממני הסבירו שהכיבוש משחית. עד כדי כך שהביטוי הזה מעורר פיהוק בכל אחד מאתנו. אבל האמת היא שהכיבוש הרסני הרבה יותר מהשחתה סתם: נורמות הממשל הצבאי שמושלט בגדה המערבית ב-47 השנים האחרונות חדרו בצורה מבהילה לתחומי מדינת ישראל הריבונית. מעצרו של אדם בגין הבעת דעה כנגד פועלו של שוטר במשטרת ישראל – ובמקרה זה מעצר של אדם שהוא  עורך דין וגם פעיל חברתי למען זכויות אדם – אינו עוד תמרור אזהרה. מעצר שכזה הוא חרפה מחרידה. לא פחות. הדמוקרטיה הישראלית, גבירותי ורבותי, מצויה תחת מתקפה קשה. ועלינו מוטלת החובה להגן עליה מפני מבקשי נפשה.

דניאל חקלאי הוא עורך דין המתמחה במשפט פלילי, צווארון לבן, דיני משמעת ומשפט צבאי

תגובות

Send this to a friend