עושה לביתה

עושה לביתה

חברת הכנסת אורלי לוי בונה לעצמה תדמית של מי שמובילה את המאבק למען הגרים בדיור ציבורי. אך מבחינה מדוקדקת של פועלה מצטיירת תמונה קצת שונה שכוללת היעדרות מהצבעות חשובות, הצגה של נתונים שגויים ועוד

במושב הקיץ האחרון, בצל המלחמה בעזה, התקיים "יום דיור ציבורי" נוסף בכנסת, ואתו גם השגרה הקבועה, שמתחילה בהבטחות לפתרונות מצד חברי הכנסת, ומסתיימת בעוגמת נפש של הפעילות המסורות וזכאיות הדיור שהתייצבו לדיונים בוועדות.

לאחר שהפעילות רשמו עוד מפלה בניסיון להכניס סעיף שיחייב בניית דיור ציבורי במסגרת חוק הוותמ"לים (החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור), שאושר בסופו של מושב הקיץ, נותר להן רק להתנחם בנאומיה חוצבי הלהבות של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, שבונה את עצמה בשנים האחרונות ככוח המוביל את המאבק למען הדיור הציבורי בכנסת. לוי, שתוקפת את מדיניות הממשלה בתחום בחריפות, אומצה בחום על ידי הפעילות וארגוני המגזר השלישי שעוסקים בדיור הציבורי, והם מסייעים באופן אקטיבי למתג אותה כמי שמשמיעה באומץ את קולם של המוחלשים מול הממסד.

אף שאין לפקפק בכנות דבריה של חברת הכנסת לוי, יש לתת מקום לעובדות וקצת פחות להכרזות. המקרה הנוכחי הוא הזדמנות טובה לחשוף את השיטה שמייצרת הון פוליטי ללא שינוי אמיתי, ומתבססת על הפצת הצהרות ריקות מתוכן, הפרחת נתונים שגויים לצד עבודה רשלנית של העיתונות, שנהפכת למשתפת פעולה ביצירת תמונת מציאות מעוותת.

В заботах о себе

כן, נפסיק את הפינוי. אולי

ח"כ אורלי לוי מכהנת בכנסת מאז 2009 מטעם ישראל ביתנו וכיום היא יו"ר הוועדה לזכויות הילד. היא בתו של השר לשעבר דוד לוי מבית שאן, אחד הישובים היהודיים העניים בישראל, שכשליש מתושביו חיים בבתים של הדיור הציבורי. אחיה כיהן כראש עיריית בית שאן במשך עשר שנים (עד שהפסיד בבחירות בשנה שעברה). מנהלת משרד עמידר בבית שאן, שזכתה ב-2011 בתעודת הוקרה מעמידר עבור "הצטיינות בגבייה", נשואה לאח נוסף שלה. ואשתו של אח אחר מנהלת את לשכת התעסוקה בעיר.

לוי עצמה כבר לא מתגוררת בבית שאן. ב-2012 היא ובעלה זכו במסגרת הגרלה במגרש לבניית בית צמוד קרקע בעיר יחד עם אחיה ראש העיר ועוד כמה מבני משפחתה, אבל בעקבות המהומה שתוצאות ההגרלה עוררו, הצהירה לוי ש"בעטו אותה החוצה" והיא עם בית שאן גמרה "ב-20 השנה הקרובות" ומאוחר יותר אף אמרה ש"עד הפנסיה" היא לא רואה את עצמה חוזרת לשם.

באותה השנה שסיפור הגרלת הקרקעות התפוצץ הכריזה לוי בוועדה לזכויות הילד, שלראשותה היא מונתה, כי היא בעד הפסקה מיידית של מדיניות הפינוי מדירות של חייבים כאשר מדובר בילדים. "לא מעניין אותי, דירות פרטיות, דירות של עמידר, דירות של הבנקים שפשטו את הרגל. יהיה נוהל שבו ילדים לא ייזרקו לרחוב. שלילדים תהיה קורת גג".

אבל במושב הכנסת הקודם, ב-2010, כחברה באותה הוועדה, נימקה לוי את ההחלטה לפינוי משפחה עם חמישה ילדים מדירת הדיור הציבורי שלה בבית שאן לרחוב, בכך שהם "אנשים שלא מוכנים לשלם את ה-200 שקל (שכר דירה) שלהם", וטענה בין היתר כי "אם בן-אדם לא משלם 200 שקל שכר דירה, שלא ישלח את הילד שלו לחינוך".

בנוגע לאותה משפחה שהח"כית דיברה כנגדה, הודה מנכ"ל חברת עמידר מאוחר יותר, במכתב רשמי, כי "פעלנו על פי מידע חלקי, לא נכון, ובסופו של יום פינינו את המשפחה מדירתה, לדעתי שלא בצדק ועל סמך אינפורמציה חלקית ומגמתית".

באותן השנים פונו עוד עשרות משפחות עם ילדים, אבל אורלי לוי עדיין לא פעלה למען הדיור הציבורי. היא החלה בזה רק אחרי מחאת קיץ 2011, אז הקימה את שדולת הדיור הציבורי ביחד עם חברי הכנסת דב חנין ומירי רגב. למרות הקמת שדולה וההבטחות בנושא, בשנת 2012 בוצעו 85 פינויים, וגם ב-2014-2013 המשיכו חברות הדיור הציבורי לשלוח צווי פינוי לעשרות משפחות, ואף לפנותן.

עוד מהכנסת:

למה לימור לבנת פועלת נגד האמנים? מקרה איה כורם 

תראו מי לא באה

בסיום מושב הקיץ האחרון זכתה לוי בכתבות מחמיאות על הצלחתה להעביר בקריאה טרומית את חוק "סיוע ריאלי בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי", (בתמורה להתקפלות בנוגע לתיקון בחוק הות"מלים) שאותו היא "יזמה". מה שלא הוזכר בדיווחים הוא שהצעת החוק הזו הונחה על שולחן הכנסת לראשונה כבר ב-2009. כמו הצעות החוק האחרות בנושא דיור משלוש השנים האחרונות שעליהן חתומה לוי, זו בעצם גרסה נוספת לחוקים שיזמו חברי כנסת אחרים במושבים הקודמים. אולם כשהצעת חוק הגיעה להצבעה בקריאה טרומית כבר ב-2011, בחרה לוי להיעדר מהמליאה והצעת החוק נפלה.

כאן כדאי לעצור לרגע ולבחון את הצעת החוק. שהיא בהחלט ראויה, אבל אינה יכולה לספק מענה אמיתי לוואקום שנוצר ב- 15 השנים האחרונות שבהן לא נבנו דירות דיור ציבורי בישראל. הצעת החוק המתוקנת מותירה פתח למניפולציות כלכליות המשרתות את המשחק הפוליטי מכיוון שמצוין בה ניסוח כי "השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע מעת לעת את שיעורי הסיוע בשכר דירה...". כמו כן, הצעת החוק מותירה בחוץ עשרות אלפי משפחות ויחידים המקבלים סיוע בשכר דירה, שכיום אינם מוכרים כזכאים לדיור ציבורי. 

לעומת זאת, התיקון בחוק הוותמ"לים שעליו ויתרה לוי, חייב הקצאת 5 אחוזים מהבנייה החדשה לדיור ציבורי, יכול היה לספק פתרונות לעשרות-אלפי משפחות ולצמצם את המיליארדים שניתנים היום בסיוע לשכר דירה ובהוצאות עקיפות נוספות שהמדינה רושמת, לצד מענה ארוך טווח ויציב יותר.

לשם השוואה, בהערכה זהירה מאוד החוק שאותו העבירה לוי בקריאה טרומית, במידה שאכן יאושר לבסוף, יעלה בין 100 ל-150 מיליון שקלים בשנה שישולמו לכ-2,400 הזכאים הרשומים במשרד השיכון, סכום פעוט עבור האוצר. זאת בזמן שהמדינה שילמה ב-2013 כמעט 1.5 מיליארד שקל "מענק סיוע בשכר דירה" לכ-140 אלף זכאים (מאז 2001, בעקבות הקשחת הקריטריונים לזכאות, ירד מספר מקבלי הסיוע באופן עקבי, מכ-195 אלף למספר הנוכחי) ו-185 מיליון שקלים נוספים שולמו בשנת 2013 לשלוש החברות ה"מנהלות את הסיוע" (ביניהן עמידר) כ"עמלה" על עבודתן.

בראיון שהעניקה בספטמבר לאורטל בן-דיין במגזין "את" הסבירה לוי שהיא "פרגמטית" ושההצלחה שלה בנוגע לחוק הוות"מלים היתה בסופו של דבר ב"רמה התודעתית" של מקבלי ההחלטות. אבל לא רק אצל מקבלי ההחלטות היא רשמה הצלחה תודעתית. לוי זוכה שוב ושוב לכותרות חיוביות על מלחמתה למען הנושאים החברתיים ועל כך גאוותה.

עוד מהכנסת:

ציפיתי לשיח פוליטי אלים, לא לכזאת שנאה. ח"כ חנין זועבי

אלא שמי שיבקשו לבדוק את הפעילות הפרלמנטרית של לוי בנושאי הדיור החברתי בשנים שקדמו למחאת 2011, יגלו שכבר בכנסת ה-17 הוגשה "הצעת חוק דיור סוציאלי" בידי ח"כ מרינה סולודקין ז"ל. הצעת החוק חודשה על ידי סולודקין שוב ב-2009, בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "מלאי הדירות הציבוריות הולך וקטן ומספר משפחות הסובלות ממצוקת הדיור שאינן יכולות לרכוש דירה בכוחות עצמן הולך וגדל...וההצעה נועדה לפתור את הבעיה הקשה הזאת ולו באופן חלקי".

החוק, הוסבר, יחייב כל מי שבונה בניין לצורכי מגורים להקצות "5 אחוזים מהדירות באותו בניין לדיור סוציאלי". אם זה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים, זהו אותו שינוי שלוי ניסתה לקדם במסגרת חוק הוותמ"לים ושהחלטת הוועדה בראשות ח"כ רגב, שלא לצרף אותו לחוק, גרמה לה לשאת את נאומה הנרגש בוועדת הפנים.

בין השנים 2011-2010 נערכו שלוש הצבעות בכנסת בניסיון לאשר את העברת החוק בגרסאות שונות (הצעת חוק דיור סוציאלי/ הצעת חוק דיור סוציאלי במרכז הארץ/ הצעת חוק דיור סוציאלי בפריפריה) בקריאה טרומית. לוי לא נכחה באף אחת מההצבעות, שבכולן לא אושרו ההצעות.

בנובמבר 2011, הגישה קבוצת חברי כנסת הצעת חוק להקמת רשות לאומית לדיור ציבורי. בדברי ההסבר נכתב כי "מטרת הצעת חוק זו היא החייאתו של הדיור הציבורי בישראל" וכי היוזמים "מבקשים לעגן מחדש את הקמתה של קרן לבנייה של דיור ציבורי ואת תקצובה". במרץ 2012 נערכה הצבעה בניסיון להעביר את החוק בקריאה טרומית. לוי שוב לא נכחה בהצבעה. גם הצעת החוק הזאת נקברה.

לוי נעדרה גם מההצבעה על הצעת החוק להגנת הדייר (ביטול איסור העברת דיירות מוגנת לקרובים בנכסים של המדינה) מ-2009. הצעת החוק נפלה בקריאה טרומית.

הצעת החוק "הגבלה על העלאת דמי השכירות" מ-2009 שביקשה להשית פיקוח ורגולציה על העלייה במחירי השכירות התגלגלה בגרסאות שונות עוד ממושב הכנסת ה-17. כשהגיעה להצבעה בקריאה טרומית הצביעה לוי נגדה. הצעת החוק נפלה. כיום מקדמת לוי גרסה חדשה של החוק ביחד עם הח"כים חיליק בר וסתיו שפיר מהאופוזיציה.

הון פוליטי, עוני עיתונאי

כמה חודשים אחרי דעיכת המחאה החברתית של קיץ 2011 הזמינה לוי מסמך בנוגע לדיור הציבורי ממחלקת המחקר של הכנסת (שאישש את כל מה שפרסמנו עשרה חודשים קודם לכן אהרון שם טוב ואני בתחקיר המקיף שהתפרסם במוסף "הארץ"). הזמנת מסמך שכזה היא אירוע שגרתי ואינה דורשת מאמץ מיוחד מחברי הכנסת. מאות מסמכי מידע כאלה נכתבים בכל שנה לבקשת חברי כנסת שמעוניינים בחומר רקע לנושאים שבהם הם עוסקים, ולח"כים אין שום נגיעה לאיסוף החומר עצמו.

מחלקת המחקר הנפיקה מסמך שסקר את הדיור הציבורי מ-1998 ועד 2011. ואז לוי התחילה בבליץ תקשורתי שימצב אותה כמי שבקיאה, חיה ונושמת את הדיור הציבורי.

בראיון לבן דיין, למשל, הסבירה כי "אני קוראת את כל מה שצריך, את כל הנתונים, כל המחקרים, ומגיעה מוכנה". כך למשל, ביולי 2012, לאחר שמשה סילמן הצית את עצמו, הכריזה הח"כית בדיון בוועדה לזכויות הילד ב-17 ביולי, במסגרת יום הדיור הציבורי בכנסת, כי היא זו "שזיהתה את הכשל וגילתה, ביחד כמובן עם מחלקת המחקר של הכנסת, לאן נעלמו הכספים" של הדיור הציבורי.

אלא שלוי לא רק שלא גילתה את הכשל, היא הוכיחה גם שבעניין המוכנות יש לה עוד מה לשפר. "מה שקרה הוא שאחרי שהתפטרו מ-80 אלף דירות בשוק הדיור הציבורי נותרנו עם בסביבות 63-60 אלף דירות", היא הסבירה. לוי לא הסתפקה בזה. היא העבירה את הנתונים לעיתונאי בן כספית, שיחד עם עורכיו, סיפק כותרת ראשית ומתחתיה כתבה רוויה בשגיאות עובדתיות.

כספית תיאר כיצד חברת הכנסת "מהחרוצות והראויות", נחרדה כשהזמינה את המחקר וגילתה שמאז 1999 נמכרו 80 אלף דירות. לא ברור מאיפה הביאה לוי את המספר הזה, מכיוון שב-1999 היו כפי הנראה כ-100 אלף דירות דיור ציבורי ובזמן פרסום הכתבה נותרו כ-60 אלף דירות במלאי. מסמך המחקר של הכנסת מבהיר זאת היטב.

"לא נלאה אתכם בפרטים", כתב כספית לקוראים בנוגע לשאלה להיכן נעלמו הכספים מהמכירה, "מאות-מיליונים הלכו לסוכנות היהודית... סכומים גדולים אחרים הלכו לכל מיני קומבינות אחרות, כולל, אגב, סלילת כביש גישה למעלה אדומים, שיפוץ מבני ציבור, פרויקטים שונים ומשונים".

גם כאן מייצרת הכתבה מצג שווא כאילו הסכומים שהועברו לסוכנות קרובים לסכומים שהועברו ל"קומבינות אחרות", אבל האמת היא שמדובר במיליארדים ש"הולכים" לסוכנות היהודית כשהסכומים הידועים האחרים מתגמדים לעומתם, וישנם עוד מאות-מיליוני שקלים שכלל לא ברור לאן נעלמו. במקום להבהיר את הדברים, שיתף כספית פעולה עם לוי, שבוחרת לחזור על אותם מספרים לא מעודכנים ולהתמקד בסעיפים שוליים שעלותם כמה מיליוני שקלים.

לא פופוליסטי, אמיתי

לוי חוזרת על אותם הדברים בכל מקום אפשרי, למשל בפאנל בוועידת ישראל לעסקים בדצמבר 2013:  "כבר שנים שהמדינה מתעלמת מהאוכלוסיות החלשות. המדינה לקחה את הכסף של הדיור הציבורי להרבה מטרות אחרות, בניגוד לחוק. לפעמים לסלילת כביש למעלה אדומים, למשל. טעות? אני חושבת שיש יד מכוונת".

וכך טענה שוב בוועדה לזכויות הילד ב-17 בדצמבר 2013: "כי אם יש מישהו שמבין מה קורה בדיור הציבורי, תאמין לי שזאת אני. במחקר הראשון, ולא האחרון - לפחות ארבעה מחקרים דרך מחלקת המחקר של הכנסת שעשתה עבודה מצוינת -  גילינו מה נעשה עם הכספים ולאן הם נותבו... בחלק מהמקרים כסף נותב על ידי משרד השיכון בעצמו, באישור של הפקידים האלה, לשמירה במזרח ירושלים, לסלילת כביש למעלה אדומים, לשיפוץ מבני ציבור".

ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ב-26 בפברואר השנה: "נכנסו 2.75 מיליארד שקלים לקופה הציבורית והם נלקחו לכל מיני מטרות אחרות, יש שיגידו 'מטרות חשובות' כמו סלילת כביש למעלה אדומים, כמו שיפוץ מבני ציבור, שמירה במזרח ירושלים. הכל טוב ויפה אבל למה מהקופה הזאת?"

ובראיון לרדיו רדיוס כמה ימים לפני יום הדיור הציבורי האחרון בכנסת, בו הבטיחה כי יינתנו בו פתרונות, "המדינה גנבה, לקחה, הסיטה תקרא לזה איך שאתה רוצה, כמעט 3 מיליארד שקלים מהכסף של הדיור הציבורי... הם נלקחו לשמירה במזרח ירושלים, לסלילת כביש במעלה אדומים, לשיפוץ מבני ציבור...לאלף ואחד דברים שאתה יכול להגיד שהם נורא חשובים אבל זו בהחלט לא צריכה להיות הקופה הקטנה של אותם דברים".

והנה באחד הנאומים החזקים שלה מעל דוכן הכנסת, לפני ההצבעה בנובמבר שעבר על התיקון שמאפשר למכור דירות דיור ציבורי מבלי שכספי המכירה ישמשו לקניית דירות חדשות – ולמעשה סירס את חוק הדיור הציבורי, זעקה: "נגנבו הכספים של הדיור הציבורי, כמעט 3 מיליארד שקלים, הם הלכו לסלילת כבישים, לשיפוץ מבני ציבור, לשמירה במזרח ירושלים, הכל טוב ויפה, אבל רק לא לדיור הציבורי...אני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יעבור, אני לא אתמוך בו ואני לא אתקזז עליו גם אם אני חברה בקואליציה".

אין חולק על כך שכספי הדיור הציבורי לא היו צריכים ללכת למקומות האלה, אבל כמה משלושת המיליארדים הלכו למשל לכביש במעלה אדומים? 6 מיליון שקלים. כמה לאבטחה? כ-5 מיליון. כמה לסוכנות היהודית, שלא מוזכרת באף אחד מהנאומים הללו? כ-2 מיליארד שקלים.

מתברר אם כן, כי מספיק עבור פוליטיקאי לדבר בלהט על הנושא כדי לקבל סיקור אוהד, גם אם הוא ממחזר את אותם הנאומים ומעלה גרסאות חדשות להצעות חוק שהוא עצמו נמנע בעבר מלהצביע בעדן או שהצביע נגדן ושהסיכויים שיאושרו, קלושים.

אבל הרווח הפוליטי והציבורי, כל עוד חוזרים על אותן ההצהרות הלוחמניות, משתילים את אותם משפטי מפתח נוגעים ללב, מזהים את הכוחות ה"רעים" שמונעים (כביכול) את ההישגים ומתבלים בהרבה רגש, בהחלט משתלם.

נדמה כי בדומה לפטרונה הפוליטי, השר אביגדור ליברמן, לוי למדה שאין דרך טובה יותר למתג את עצמך כמי ש"עומדת על עקרונותיה", ולהרחיק את עצמה מ"כשלונות קואליציוניים", מאשר לבקר את המהלכים כלפי חוץ, אבל לתמוך בהם מבפנים.

כך למשל הסבירה, רגע לפני שפיזרה את הדיון שאמור היה להתקיים בוועדה לזכויות הילד ביום הדיור הציבורי האחרון, במחאה על כך שנציגי האוצר לא הגיעו, "המדינה לא סופרת אתכם ולא את הילדים שלכם. זה בסדר, כשהם יגיעו לגיל 18 שיתגייסו. שיגנו על המדינה אבל המדינה לא תגן עליהם. זה המוסר הכפול של 'יש עתיד', זה המוסר הכפול של האוצר זה המוסר הכפול של המדינה הזו וקשה לי לומר את זה - אני חלק מהקואליציה".

והנה מה שאמרה בדיון באותה הוועדה ב-17 ביולי 2012, "כמי שפועלת בנושא הזה, כמי שיזמה את המחקרים בנושאים הללו...חברים, זה לא פופוליסטי, זה אמיתי, אנחנו מדברים היום על גיוסים וגיוס לכולם, מאותם ילדים שאנחנו זורקים לרחוב אנחנו מצפים שבהמשך הם יהפכו להיות החיילים של מדינת ישראל".

ושוב, בדיון בוועדת הפנים על חוק הוותמ"לים, "איזה מין אזרחים טובים הם יהיו", אמרה על הילדים של זכאי הדיור הציבורי, "בגיל 18 רוצה שר האוצר לגייס אותם לצבא. הם מספיק טובים בשביל להילחם ולמות בעד ארצנו, אבל הארץ לא מספיק טובה בשביל להילחם בעדם".

עוד מהכנסת:

ועכשיו, אמר הסנאי, בחירות! עוזי וייל מתכונן 

נמצאה האשמה האמיתית

אלה רק כמה דוגמאות כמובן, מעשרות הפעמים שבהן חוזרת אורלי לוי על אותן הצהרות בדיוק, כשהיא מסבירה ומדגישה שוב ושוב שיש להסתכל על "השורה התחתונה".

כעת, אם יבחנו הקוראים את השורה התחתונה הם יגלו למשל, שלמרות הצהרותיה מעל בימת הכנסת בנובמבר 2013, שלא תתמוך בתיקון לחוק הדיור הציבורי, שמעקר את החוק מתוכנו המקורי, ולא תתקזז עליו, כשההצבעה נערכה באותו הלילה החוק עבר בקריאה ראשונה ברוב של 32 תומכים מול 18 מתנגדים. לוי יכלה לנקוט בצעד עקרוני, מכיוון שהיה ברור שיש רוב לקואליציה, ולהצביע נגדו, אבל כמו בפעמים הקודמות - היא פשוט נעדרה מהמליאה.

אותו הדבר קרה גם ברגע הדרמטי ביותר, שבו היה לה, אולי בפעם הראשונה באמת, הכוח לגרום לשינוי אמיתי כשהקול שלה היווה את לשון המאזניים שיכול היה להפריד בין הצלחה לכישלון. למרות הנאום הלוחמני שלה לפני ההצבעה על חוק הוותמ"לים, שבו חזרה והסבירה כי "צריך לעצור את כדור השלג הזה. זו התחנה האחרונה, היה ולא נצליח, אני לא יודעת איך הציבור יסתכל עלינו". מתברר שהציבור לא היה יכול להסתכל על לוי גם אם היה רוצה, מכיוון שהיא בחרה לא להתייצב להצבעה בוועדת הפנים כמה שעות מאוחר יותר (במקומה נשלח נציג אחר של ישראל ביתנו שהצביע בעד החוק) וכך איפשרה לחוק לעבור ברוב של שבעה תומכים מול שישה מתנגדים ללא סעיף שמחייב הקצאת דירות לדיור הציבורי.

מאוחר יותר מצאה לפתע לוי את האשמה האמיתית. "מירי (רגב) איכזבה אותי בגדול", הסבירה בראיון לבן-דיין, "כיו"ר הוועדה היתה לה יכולת לעשות את הדברים בצורה אחרת. היינו אמורות לנהל פה מאבק משותף, היה לה את כל הכוח בידיים. התאכזבתי ממנה באופן אישי כי היא יודעת על מה מדובר, היא חברה בשדולת הדיור, אבל כשהגענו לזמן אמת נשארתי לבד. אם אני הייתי במקום שלה החוק לא היה עובר".

חברת הכנסת בחרה לא לענות לשאלות שהפנינו אליה, בהן ביקשנו לדעת האם גובש באמת הנוהל המסדיר חלופת דיור עבור משפחות שמפונות מדירות דיור ציבורי כפי שהיא דרשה בוועדה בראשותה כבר ביולי 2012 ומדוע למרות התחייבות חברי הכנסת, לא התקיימה מאז פברואר ישיבת בירור נוספת בוועדת הרווחה, בה היו אמורות, אולי, להינתן תשובות בנוגע לגורלן של אלפי דירות הדיור הציבורי שניתנו לגופים שונים במקום לדיירים. מדוע, למרות הצהרותיה של לוי מעל בימת הכנסת בנובמבר 2013, שלא תתמוך בתיקון לחוק הדיור הציבורי ולא תתקזז עליו, היא נעדרה מהמליאה בהצבעה ולא הצביעה נגד החוק ומדוע לא נכחה בהצבעה על הצעת החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (ותמ"ל) בוועדת הפנים ב-23 ביולי.

מי שרוצה עוד כמה שורות תחתונות יוכל למצוא אותן בשאלות הרבות שלא הופנו לחברת הכנסת אבל עדיין נותרות ללא מענה. מדוע לוי לא דרשה עד היום לשמוע כיצד מוסברים הפערים המוזרים, שמתנקזים לכדי עשרות מיליוני שקלים, בתקציב שכן ניתן לדיור הציבורי במשך שנים1. מדוע איש לא טרח "לערוך מחקר" כמה כסף באמת "נגנב" מכספי הדיור הציבורי, מכיוון שמאות-מיליוני שקלים נוספים הגיעו לקופת המדינה לצד כספי מכירת הדירות, משכירות, מריביות וחיובים נוספים, מעמלות ומפקדונות שנגבים מהדיירים ולא מוחזרים להם. מדוע לא ננקטו צעדים מצד הכנסת כנגד נציגי חברות הדיור הציבורי כשהתברר שהן כושלות שוב ושוב בביצוע תפקידן, ועוד שאלות רבות שקצרה היריעה מלהציג את כולן.

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס מסרה בתגובה:

"הטענות המופיעות בכתבה הינן האשמות חסרות שחר שבינן לבין המציאות אין כל קשר, ונראה שהן נובעות מחוסר הבנה בסיסי של העבודה הפרלמנטרית בכלל ונושא הדיור הציבורי בפרט.

"הפעילות שלי בכנסת לטובת הדיור הציבורי ולטובת הזכאים מדברת בעד עצמה, וצר לי על כך שהאתר 'המקום הכי חם בגיהנום' שהינו אתר חברתי ומכיר היטב את פעילותי למען הדיור הציבורי בוחר לפרסם אמירות מכפישות מסוג אלו ולתקוף דווקא את מי שהעלתה את הדיור הציבורי לסדר היום בכנסת ועושה לילות כימים לקידומו, גם במחיר עימותים קשים בתוך הקואליציה.

"אזכיר רק כי הצלחתי להעביר בקריאה טרומית במליאת הכנסת את הצעת החוק לסיוע ריאלי בשכר דירה לממתינים לדיור ציבורי, אולי אחת מהצעות החוק החברתיות-כלכליות החשובות ביותר לאוכלוסיות החלשות בישראל בשנים האחרונות, וזאת על אף התנגדות נחרצת של משרד האוצר שהוסרה ברגע האחרון ובתום מאבק ממושך. מימוש חוק זה לבדו צפוי להקל משמעותית על אלפים רבים של זכאים לדיור ציבורי שלא נמצאה עבורם דירה ציבורית ונאלצו במשך שנים להתמודד כמעט בחוסר כל עם מחירי הדירות בשוק החופשי".

עוד מהכנסת:

המרוץ נגד הזמן - הממשלה מול סגירת כלא חולות 

*


בשיתוף "כולאננה" יוזמה לקידום חברה הוגנת ורבגונית

עוד באותו נושא: 

תגובות לעושה לביתה

תגובות לעושה לביתה

עזרו לנו להמשיך לעשות כאן עיתונות. עשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב - הכל ביחד

בשנת 2009 טען האוצר כי התקציב נוצל במלואו, בזמן שבמשרד השיכון טענו שרק 73% מהתקציב נוצלו והדוח הכספי של ממשלת ישראל לאותה שנה ציין כי נרשם תת ביצוע של כ-86 מיליון שקל. ומדוע ישנם פערים גם השנה, כך שלמרות טענות מנכ"ל משרד השיכון שכל כספי הדיור הציבורי במשרד מנוצלים, הדוח הכספי של הממשלה לשנת 2013 שהתפרסם לפני חודשיים, מראה שרק 91% מהתקציב בוצע.

ב-2010 נימקה לוי את החלטה לפינוי משפחה עם חמישה ילדים מדירת הדיור הציבורי שלה בבית שאן לרחוב, בכך שהם "אנשים שלא מוכנים לשלם את ה-200 שקל (שכר דירה) שלהם" , וטענה בין היתר כי " אם בן-אדם לא משלם 200 שקל שכר דירה, שלא ישלח את הילד שלו לחינוך"

בנובמבר 2011, הגישה קבוצת חברי כנסת הצעת חוק להקמת רשות לאומית לדיור ציבורי. בדברי ההסבר נכתב כי "מטרת הצעת חוק זו היא החייאתו של הדיור הציבורי בישראל" וכי היוזמים "מבקשים לעגן מחדש את הקמתה של קרן לבנייה של דיור ציבורי ואת תקצובה". במרץ 2012 נערכה הצבעה בניסיון להעביר את החוק בקריאה טרומית. לוי שוב לא נכחה בהצבעה. גם הצעת החוק הזאת נקברה

נדמה כי בדומה לפטרונה הפוליטי, השר אביגדור ליברמן, לוי למדה שאין דרך טובה יותר למתג את עצמה כמי ש"עומדת על עקרונותיה", ולהרחיק את עצמה מ"כשלונות קואליציוניים", מאשר לבקר את המהלכים כלפי חוץ, אבל לתמוך בהם מבפנים

ב-2012 לוי ובעלה זכו במסגרת הגרלה במגרש לבניית בית צמוד קרקע בעיר יחד עם אחיה ראש העיר ועוד כמה מבני משפחתה, אבל בעקבות המהומה שתוצאות ההגרלה עוררו, הצהירה לוי ש"בעטו אותה החוצה" והיא עם בית שאן גמרה "ב-20 השנה הקרובות" ומאוחר יותר אף אמרה ש"עד הפנסיה" היא לא רואה את עצמה חוזרת לשם

בכתבה שפרסם עליה בן כספית הוא תיאר כיצד חברת הכנסת "מהחרוצות והראויות", נחרדה כשהזמינה את מחקר וגילתה שמאז 1999 נמכרו 80 אלף דירות. לא ברור מאיפה הביאה לוי את המספר הזה, מכיוון שב-1999 היו כפי הנראה כ-100 אלף דירות דיור ציבורי ובזמן פרסום הכתבה נותרו כ-60 אלף דירות במלאי. מסמך המחקר של הכנסת מבהיר זאת היטב

x