במשך תקופה ארוכה אנחנו מלווים את פרשת לורי שם טוב במקום הכי חם. לצד המעשים הנוראיים שבהם היא מואשמת שקשה להגן עליהם, כמו השמצת והפיכת חייהם של עובדי ציבור ואחרים לגיהנום, קשה שלא לתהות מה היה קורה אם בין המתלוננים נגדה לא היו נמנים מספר מכובד של שופטים ועובדי ציבור.

אחרי שנתיים שבהם בילתה במעצר, במהלכם הואשמה גם בהתעללות בחתול, הגם שהתיעוד לכך לעולם לא שוחרר – לא יכולנו שלא לשאול האם שם טוב יותר מסוכנת מאלון קסטיאל או שלום דומרני? קסטיאל למשל שהורשע בהסדר טיעון בתקיפה פיזית של ארבע נשים, ודומרני הוא ראש ארגון פשע. שניהם לא בילו שנתיים במעצר בכלא, אלא שוחררו למעצר בית. זוהי שאלה שנוגעת לשוויון של הנאשמים בפני החוק. וכשבוחנים את המקרים קסטיאל, דומרני ושם טוב אי אפשר שלא להסיק כי לבעלי ההון – יש יתרון אדיר בבית המשפט.

במקרה של שם טוב כאמור יותר מ-20 מהמתלוננים היו שופטים. אחד מהם שופט עליון. עוד עשרות היו עורכי דין ו/או שוטרים. היתר עובדים סוציאלים. האם מערכת אכיפת החוק היתה מתאמצת כל כך בנוגע ללורי שם טוב לולא הנפגעים היו שוטרים שופטים ועורכי דין שמשתייכים למערכת המשפט בעצמה? שם טוב הפכה ל"איום על הסדר הציבורי" כזה חמור שראוי ל-12 שנה בכלא, לפי בקשת הפרקליטות – בעיקר בגלל שהמתלוננים נגדה הם הסדר הציבורי ושומריו.

יש את אלו שחושבים ששם טוב קדושה מעונה ואת אלו שחושבים שהיא השטן. אבל יותר מכל לורי שם טוב היא נייר בוחן עבור זכויות המתלוננים, עיקרון השוויון בפני החוק ומערכת המשפט הישראלית בכללותה. עד כמה שקשה להגן על מעשיה – הטיפול בה מעלה יותר סימני שאלה מכל מקרה אחר.

---