לפני חמש שנים, התחילו לצוץ האופניים החשמליים במרחב הציבורי. כניסתם לחיינו שפיעה באופן משמעותי על מספר התאונות שקורות בעיר. בבית החולים רואים כיום נפגעים שמגיעים עם כל הפגיעות האפשריות, כל מה שאפשר להעלות על הדעת – כתוצאה מתאונה עם אופניים חשמליים.
במרשם הטראומה הלאומי מתקיים רישום של הפגיעות, אבל מדובר ברישום לא מדויק של 5 אחוזים מהתאונות שמגיעות לחדר טראומה; כדי לקבל תמונת מצב שמשקפת את המציאות, צריך להכפיל את המרשם לפחות פי עשרים. מאמץ של משרד התחבורה לנהל מרשם מדויק, יכול לעזור להתנהל עם התופעה. מדובר בעשרות חדרי מיון ברחבי הארץ, שקולטים נפגעים מתאונות עם אופניים חשמליים. כשמשרד התחבורה רוצה לנהל מרשם, הוא יודע איך לעשות זאת.
עוצמת הפגיעה של גוף מחושבת בריבוע למהירות הנסיעה. כלומר, אם מהירות של אופניים חשמליים היא כפולה מזו של אופניים רגילים, עוצמת הפגיעה היא פי ארבע. אבל בפועל, המצב חמור בהרבה: אופניים רגילים נוסעים בממוצע במהירות של 15 קמ"ש, ואופניים חשמליים לעתים נוסעים פי שלוש מהר יותר. במצב כזה, עוצמת הפגיעה היא פי 16, וגם האפשרות של הנהג לעצור, יורדת פי 16.
לא מזמן, בחורה בת 40 רכבה נפלה וריסקה את הירך, וסבלה מ"פגיעת כפפה" – תנועה סיבובית שקרעה את רקמות היד. היא נאלצה לעבור ניתוח פלסטי ותעבור חודשים של שיקום. היא נפלה נפילה פשוטה יחסית, והאופניים החשמליים נפלו עליה. הנזק כל כך חמור בגלל המהירות גבוהה.
אופניים רגילים עוקפים הולכי רגל במהירות נמוכה, ואין עם זה בעיה. אבל כשנוסע מאחוריך אופנוע שקט – ואופניים חשמליים הם אופנוע שקט לכל דבר ועניין – שלא מספיק לעצור – זו כבר בעיה. האופניים החשמליים לא ממותגים כיום כאופנוע, ולכן הנוהגים בהם מרשים לעצמם להתנהג כרוכבי אופניים וכרוכבי אופנוע מתי שנוח להם: גם על המדרכה, וגם על הכביש. אפשר לראות את זה בהתנהגות של הנוסעים: נוסע אופניים חשמליים חוצה מעבר חצייה כאילו היה הולך רגל, פונה שמאלה וחוצה את הרמזור כהולך רגל, ופתאום מזנק לכביש כאופנוע, ועולה על המדרכה כדי להמשיך לנסוע עליה. הוא בוחר מתי נח לו להיות מה.
צילום: palbo
אופנוע על המדרכה הוא אם כל חטא.
אני לא מומחה לתחבורה, ולכן לא יכול להציע פתרונות. בגיליון הרופאי של האישה שנפגעה בידה, כתבנו גם "אופנוע" וגם "אופניים". לנו כרופאים לא משנה איך הפגיעה נעשתה – חשוב הטיפול בפגיעה עצמה. אבל אני יודע מה לא נכון כיום: המצב האבסורדי בו אופניים שמתנהלים כאופנוע, מקבלים "הנחה", כי כולנו בעד אופניים. יום אחד הגיע האופנוע החשמלי, ועלה על המדרכה. מישהו הצליח במיתוג, קרא לזה "אופניים", ומכר עשרות אלפי יחידות בשנייה. ככה, הם השתחלו למדרכות, בהן גם ככה אין הפרדה ברורה בין שבילי האופניים לנתיבי ההולכים. היום, המדרכות הן מרחב בו קורות כיום מגוון רחב של חבלות, שלא אמורות בכלל לקרות על מדרכות.
אם אנשים היו פועלים כחוק, ומשתמשים בבטריה של האופניים החשמליים כתמיכה בלבד, ומפדלים ביתר הזמן – המצב היה טוב בהרבה. בפועל, כל הרוכבים משתמשים בבטרייה ומחליפים אותה. משיחות רבות עם מטופלים, גיליתי שאנשים לא יודעים שבעצם נשברו החוקים, שרכב ממונע מהיר עלה על המדרכה ונותנים לו להמשיך להיות שם, ולנוע בין עולמות התחבורה השונים באופן חופשי בלי קסדה, תאורה, הכשרה. האם מישהו היה מעלה על דעתו לנסוע על אופנוע בלי רישיון נהיגה? מה ההבדל העקרוני בין מנוע חשמלי למנוע בנזין?
רופאים לא נדרשים לעסוק בהתנהגות הרוכבים, למשל בכל מקרי ה"פגע וברח". לא מתפקידנו להיות שם. אבל אני בטוח שיש הרבה יותר תאונות "פגע וברח" באופניים החשמליים מאשר באופנועים. הילדים לא יודעים לנהוג, נמצאים בעולם שבו הכל מותר, לעומת הנהגים – שנמצאים בעולם החוק, ומבינים מה אסור. רוכב האופנוע החשמלי לא מכיר את עולם המותר והאסור.
—
פרופ' פיני הלפרין הוא מנהל חדר המיון בביה"ח איכילוב
