העוני עומד בגבו למצלמה

---

בוקר אחד גלשנו לשיחת טלפון ארוכה. שתי נשים אקטיביסטיות, נוגעות בפצעים העמוקים שבנפש. היה קשה להודות בזה, אפילו לדבר על זה בקול, לומר את המילה האסורה: עוני. לציין אפילו לעצמנו, שהיינו עניות בצעירותנו למשך כמה שנים. המילה הזו לא ממש נאמרה בבית, אם בכלל ובכל אופן, לא במפורש. דובר על קושי כלכלי, על אי יציבות כלכלית ממושכת, אי יציבות תעסוקתית. הרבה מילים מכובסות שתפקידן היה להסתיר את הבושה. שאף אחד לא ידע. אבל כולם ידעו.

הבנקים ידעו והיו הראשונים לפעול ולשלוח את בריוני ההוצאה לפועל, המשפחה המורחבת ידעה כשנתבקשה לסייע כלכלית (וסירבה בנימוס או עזרה כפי יכולתה. בכל מקרה: זה אף פעם לא הספיק), החברים שחתמו ערבות ידעו (והפכו לשונאים ומקללים), השכנים ששמעו את דפיקות הדלת ידעו (והותירו אותה סגורה או התלחשו מאחורי הגב), החברות ידעו כשהטלפון נותק והחשמל פעל לפרקים, בבית הספר ידעו ובצבא ידעו – כולם ידעו אבל מה כבר יכלו לעשות?

עוני בישראל משול למחלה מדבקת. כולם בורחים ממנו מהחשש שיגיע אליהם. לעוני יש דימוי ומוצמד לו אזור גיאוגרפי והוא כולו עטוף במסכנות ובצלילי צקצוק השפתיים. הדימוי החברתי הזה רחוק מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שם כבר יודעים שהעוני שוכן בכל מקום בארץ. הוא נמצא בקומה למעלה אצל השכנים שכבר חצי שנה מנסים להסתדר בלי הכנסה כי מישהו מבני הזוג איבד את מקור התעסוקה שלו; הוא נמצא גם בקומה למטה אצל המשפחה שנאבקת לשרוד כלכלית בעקבות מחלה של מי מבני הזוג או ילדיהם, והטיפולים או התרופות עבורם לא נמצאות בסל התרופות; או בדלת הסמוכה אצל הקשישה שקצבת הפנסיה לא מספיקה לממן את המטפלת שהיא זקוקה לה; או במשפחה עם ילד/ה בעלי צרכים מיוחדים הזקוקים למימון טיפולים, הסעות, מורים פרטיים ועוד לא הזכרנו את "הזמן שווה כסף" שההורים צריכים להקדיש לטיפול;

הוא נמצא גם במשפחה בה שני בני הזוג עובדים אבל הכנסתם אינה עומדת בדרישות הגבוהות של יוקר המחייה. כל משפחה כזו יושבת על כף המאזניים ומנסה בכוחותיה הדלים להימנע מנפילה מוחלטת. רבים יכשלו במשימה וגם כאשר כף המאזניים כבר תיגע באדמת העוני המקוללת, הם ימאנו להודות. יסרבו להאמין איך נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא או יתענו בידיעה שאפשרו לעוני להתגלגל ולשלוט גם על הדור הבא.

אסופת השירים שלפניכן.ם לא תוכל להדביק את הפערים הכלכליים הקיימים בארץ וגם לא תציע אלטרנטיבה כלכלית או פוליטית.

היא כן תחשוף לראשונה באמצעות המשוררים והמשוררות שנרתמו למלאכת הכתיבה פרספקטיבה מורכבת על העוני, ותפרק את הדימוי השחוק שלו בדמות העומדים בגבם למצלמה, ממתינים לסל החג. השירים נוגעים בסוגיות של ילדות בצל עוני, השפעת העוני על אבות ואמהות, הבושה המלווה את העוני, מאבק ההישרדות היומיומי, מזרחיות, הגירה, לאומיות וסימון מעמדי.

כשפרסמנו את ה"קול קורא.ת" לא תארנו לעצמנו שתהיה הענות כל כך גבוהה. זכינו לקבל למעלה מ-100 שירים, כולם משובחים ועוצמתיים. השירים שנשלחו רובם ככולם לוו בסיפור אישי, מחשבות וזיכרונות ולעיתים אף הודיה על העיסוק בנושא.

אנחנו שמחות שנפלה בחלקנו הזכות לחלץ את שירי העוני מהמגירות ולשחרר אותם ישירות אליכן.ם בתקווה שנוכל יחד לנער את מעטפת הבושה והתדמית השגויה והשטחית של העוני ובייחוד של העניים והעניות.

אולי סוף סוף נוכל להתבונן בקשת העוני על כל גווניה ולהצמיד לו מנגינה אחרת, שונה מצקצוק השפתיים הפטרוני.