אתם הממסד, אני לא אשב כאן

למה קמתי ויצאתי מפאנל "נשים מצליחות"

 

אהלן חברים,
לפני קצת יותר מחודש פנתה אלי נציגה ממרכז פרס לשלום כדי להזמין אותי להשתתף בפאנל נשים מצליחות במסגרת יום האישה הבינלאומי. היא סיפרה שאקבל במה והזדמנות לדבר מול זירה בינלאומית על איך אני, "כאישה שחורה וצעירה" כלשונם, הובלתי מאבק חברתי גדול בישראל.

כמובן שסירבתי בנימוס והוספתי שאחשוב על זה. היא התעקשה ואמרה שזו במה נדירה וחשובה להעביר מסר לעולם. אחרי מחשבה שנייה הסכמתי, אבל בתנאים שלי.

לא הסכמתי להיות עלה תאנה, לא הסכמתי שיצנזרו את הדברים שאני רוצה להגיד, לא הסכמתי להיות חלק מהמופע הלקקני שאמורה לייצג נשים מוצלחות ולא את המציאות הקשה שבה חיים האזרחים האתיופים.

כשהגעתי למקום נחשפתי למופע של צביעות. אחת אחרי השנייה, נשות ההון והטייקונים ונציגות נישה של מגזרים שונים בחברה הישראלית, עלו לשתף ולספר על ההצלחה שלהן בחיים, על אתגרים שהן מתמודדות איתם ועל איך הצליחו לכבוש יעדים למרות היותן נשים.

ואני בלבי תהיתי איזה פער של חיים: הן מדברות על המאבק שלהן להישגים, אנחנו ואני מדברים על החיים עצמם.

החלטתי לשים את הדברים על השולחן. לא הייתי מוכנה לשתף פעולה עם הקרנבל היחצ"ני. ברגע הראשון ניגשתי לכוכבת האירוע - נעמי קמבל- והגשתי לה מכתב קטן שבו היו כתובות מספר מילים בודדות: Black Lives Matter In Israel.

מניתי את הקרבנות שנהרגו בידי המשטרה, את הילדים שאימהות אתיופית נאלצו לקבור ואת הילדים שרצו להביא לעולם וישראל מנעה מהם.ולבסוף חתכתי.

שניות אחר כך רצו אחרי נציגות מהלשכה של פרס כשהן פוצחות במסע שכנועים שאשאר, שלא אנטוש את האירוע. כי הדבר האחרון שהן צריכות הוא שיספרו איך הנציגה השחורה חתכה מהאירוע.

רבים שאלו אותי - למה החלטתי לצאת מהמקום. מהסיבה הפשוטה: באתי רק להעביר מסר. לא להיות חלק מהקרקס הזה, לא לשתף פעולה. המשמעות של כך שאשב שם אחרי הדברים שאמרתי היא בעצם לייצר שיתוף פעולה עם דיכוי. שתיקה כהסכמה. כאילו לא אמרתי דבר.כשיצאתי הצהרתי - המאבק הוא לא מול אף אחד. הוא מול הממסד. ואתם - הממסד, לכן לא אשב כאן. תודה.


הדברים שאמרה בוגלה על הבמה המרכז פרס, לפני שעזבה את המקום לקול מחיאות כפיים של הנוכחות:

"התבקשתי להופיע כאן היום בשביל לספר איך אני, אשה שחורה עצמאית, הובלתי מאבק, אך זו לא האמת. מי שהוביל את המאבק זה: אלי סבהט, אברהם דמתי, אהרון מקונן, אילן טפרה, יעל מלקמו, רפאל ירדאי, גשאי מולא ויוסף סלמסה. זה לא שמות של פעילים אלא שמות של קורבנות שנהרגו על ידי כוחות המשטרה. אתם מבינים, אנחנו חיים בעידן בו נערים שחורים נמצאים בסכנת חיים תמידית ומיידית מאנשי החוק, במדינה שבה השכול הופל להיות חלק מסל האפשרויות של אמא אתיופית כשהיא מאפשרת לבנה לצאת מהבית.

"לא מדובר במקרים פרטניים או בחריגים, מדובר בגזענות ממוסדת. מדינת ישראל פעלה ופועלת כדי לצמצם ילודה בקרב נשים אתיופיות. מאות נשים נאלצו לקחת זריקות שמונעות מהן להביא ילדים לעולם. במילים אחרות רצח, במילים פחות מכובסות: ג'נוסייד. לא מאפשרים לנו חינוך הוגן, תעסוקה שוויונית, לא מכירים ביהדות שלנו. אפילו את הצבא אנחנו עושים באופן נפרד. זה גבירותי ורבותי – תורת הגזע.

היינו מצפים ממדינה שקמה על חורבות השואה לפעול למען הצדק השוויוני. אבל במציאות הישראלית הנוכחית אם אתה שחור – אתה ספק בנאדם, ספר אנושי וספק אזרח.

אני סיימתי כאן את הטקס להיום. תודה רבה."


אהלן חברים,לפני קצת יותר מחודש, פנתה אליי נציגה ממרכז פרס לשלום, כדי להזמין אותי להשתתף בפנאל נשים מצליחות, במסגרת יום האישה הבין לאומי. היא שיתפה אותי בכך שאני שאקבל במה והזדמנות לדבר מול זירה בין לאומית, על איך אני כאישה שחורה וצעירה, כלשונם, הובלתי מאבק חברתי גדול בישראל.כמובן, שבנימוס, סרבתי ואמרתי לה שאחשוב על זה.היא בנתיים, התעקשה ואמרה שזו במה נדירה וחשובה להעביר מסר לעולם. אחרי מחשבה שנייה הסכמתי, אבל בתנאים שלי.לא הסכמתי להיות עלה תאנה, לא הסכמתי שיצנזרו לי את הדברים שאני רוצה להגיד, לא הסכמתי להיות חלק ממופע הלקקני שאמורה לייצג נשים מוצלחות, ולא את המציאות הקשה שבה חיים האזרחים האתיופים.כשהגעתי למקום, נחשפתי למופע של צביעות, אחת אחרי השניית, נשות ההון והטייקונים ונציגות נישה של מגזרים שונים בחברה הישראלית עלו לשתף ולספר על ההצלחה שלהן בחיים, על אתגרים שהן מתמודדות איתן ואיך הצליחו לכבוש יעדים למרות היותן נשים. ואני בליבי תהיתי איזה פער של חיים - הן מדברות על המאבק שלהן להישגים, אנחנו ואני מדברים על החיים עצמם. החלטתי לשים את הדברים על השולחן. לא הייתי מוכנה לשתף פעולה עם הקרנבל היחצני של המקום.ברגע הראשון ניגשתי לכוכבת האירוע - נעמי קמבל, והגשתי לה מכתב קטן. שבו היה כתוב מספר מילים בודדות: Black Lives Matters In Israel מניתי את הקרבנות שנהרגו בעקבות המשטרה, את הילדים שאימהות אתיופית נאלצו לקבור, ואת הילדים שרצו להביא לעולם וישראל מנעה מהם.ולבסוף חתכתי.שניות אח"כ רצו אחריי נציגות מהלשכה של פרס כשהן פוצחות במסע שכנועים שאשאר, שלא אנטוש את האירוע. כי הדבר האחרון שהן צריכות הוא שיספרו איך הנציגה השחורה חתכה מהאירוע.רבים שאלו אותי - למה החלטתי לצאת מהמקום.מהסיבה הפשוטה: באתי רק להעביר מסר. לא להיות חלק מהקרקס הזה, לא לשתף פעולה. האפשרות שאני אשב שם אחרי הדברים שאמרתי, היה בעצם לייצר שיתוף פעולה עם דיכוי. שתיקה כהסכמה. כאילו לא אמרתי דבר.כשיצאתי, הצהרתי - המאבק הוא לא מול אף אחד. הוא מול הממסד. ואתם - הממסד, לכן לא אשב כאן. תודה.הצינור הצינור שיחה מקומית המקום הכי חם בגיהנום המקור קשת הבוקר של קשת ערוץ 10אורלי וגיא גלצ חדשות כיכר השבת וואלה! חדשות חדשות 2

Posted by ‎עינבר בוגלה inbar bugla‎ on Tuesday, March 8, 2016

תגובות

|
X
X

Send this to a friend