1.
כי אתם יודעים שזה יבוא (ראש צוות התגובות של הליכוד. ויש עוד:)
2.
והתמונות יהיו קשות. בייחוד אחרי כל הגלידה פיסטוק הזאת (ראש צוות התגובות של הליכוד, שאגב הוא לא באמת ראש צוות התגובות של הליכוד, רק קוראים לו ככה –"ראש צוות התגובות של הליכוד מרציאנו"– הוא שינה את שמו בתעודת זהות, ומאז הוא חותם ככה על טוקבקים.
ונשאלת השאלה: למה?
אבל יש שאלות שאין עליהן תשובה. זה כמו למה קילו ברזל שוקל יותר מקילו נוצות. לכאורה – זה קילו, וזה קילו. אבל לא, קילו ברזל שוקל הרבה יותר. תנסו פעם. למה? ככה. אין לזה תשובה הגיונית. זה פרדוקס. זה כמו לחזור אחורה בזמן ולהרוג את סבא שלך בזמן שהוא שוכב עם סבתא שלך. למה צריך דווקא בזמן שהוא שוכב איתה? מה זאת הסטיה הזאת? אבל אין, ככה זה מסע בזמן, חייבים להרוג את הסבא בדיוק בנקודה הזאת, אחרת כל המרקם של הזמן-חלל – זה כמו המרקם של חמאת בוטנים. למה זה? אין תשובה. ככה זה)
3.
"אז כמו שאמרתי, לפני שנחתכתי בגסות על ידי המספר היודע-כל, שהיה חייב לזיין את השכל על סבא וסבתא שלו ועוד כל מיני שיט," הבהיר ראש צוות התגובות של הליכוד, בעודו נואם בחוג בית של מעריצי ציפי חוטובלי (יש כאלה; יש להם חוגי בית; הם אופים עוגות בצורת ציפי חוטובלי אבל לא אוכלים אותן בגלל שהם רוצים להיות רזים כמו ציפי), "אז אני צופה, לצערי, שבקרוב תפרוץ פרשת ניירות הטואלט של שרה נתניהו".
"מאיפה אתה יודע?" שאלו אותו בחשד מעריצי ציפי חוטובלי.
"מקורות בשירותי ראש הממשלה," אמר ורמז שאינו יכול לפרט, ואז פירט: "אבל צפו גם לפרשת מטהרי האוויר."
"ה– מה?"
"ופרשת ה… איך קוראים לברווז הזה, שמנקה אסלות?"
"קוראים לו ברווז."
"אז תתכוננו גם לפרשת הברווז של שרה נתניהו."
"בחייך," אמרו לו הנאספים, "כולה ברווז."
"ברווזים," אמר והרכין את ראשו, "ברבים. אלפים. ועל כולם חותמת: רכוש יד ושם."
"אבל למה," בכו מעריצי ציפי חוטובלי, "למה היא לא יכולה להירגע קצת, לפחות עד הבחירות? למה הם חייבים גם יין במאה אלף שקל וגם בקבוקים וגם רהיטי גן וגם מיטה זוגית במטוס וגם הררי גלידה פיסטוק וגם וגם וגם וגם – למה הם לא נחים קצת? מתי הם נהנים, מכל ההנאות האלה, כשכל הנאה היא רק הכאב שבחסרונה של ההנאה הבאה?"
"כי הם גאונים, זה למה!" קבע ראש צוות התגובות בנחרצות. "כי אם זה היה רק גלידה פיסטוק, כבר היו תולים אותו. אבל למי יש כוח לכל הפרשות האלה? למי יש כוח לאדם שמסוגל ליהנות מכל כך הרבה דברים, כל הזמן, במקביל? איך אמר ז'בוטינסקי? הוא כמו קיר הברזל. אבל של הנאות החיים." (וכולם הסכימו שזו טקטיקה מעולה, והלכו הביתה מעודדים, אם כי קצת נפלה רוחם יומיים אחר כך, כשהתפוצצה פרשת ביצי הקינדר, או מה שהעם יכנה "פרשת הביצות-הפתעה של שרה נתניהו")
4.
ראש הממשלה פתח דלת ביתו ליועץ המשפטי לממשלה, וזה נכנס פנימה, עם ערימת הקלסרים העצומה שבידיו.
"שב נא, מר ויינשטיין," אמר ראש הממשלה.
"תודה," אמר היועץ המשפטי לממשלה, והסתכל מסביב. לא היו שם כיסאות.
"על הרצפה. שרה ואני מאמינים בפשטות. כוס מים מהברז?"
"לא, תודה."
"כי זה כל מה שיש לשתות פה. אנחנו חוסכים בכל דרך אפשרית."
"ברור."
"סיגריה דובק בלי פילטר?"
"לא, תודה."
"קרקר יבש של עבודי?"
"אתה מתכוון עבאדי. עבודי זה שלטים."
"אני מתכוון עבודי. אנחנו חוסכים גם בקרקרים. ידעת ששלט חוצות הוא כמעט נטול קלוריות?"
"אדוני ראש הממשלה –"
"מר ויינשטין, מר ויינשטיין, מר ויינשטיין –"
"מה?"
"סתם, רציתי לראות אם אתה מקשיב."
"אני מקשיב."
"אז תדע לך",אמר ראש הממשלה, "שזה הכל קמפיינים של שטנה, שממומנים על ידי הקרן החדשה, הקרן היותר-חדשה, הקרן שרק הרגע נוסדה, וסטלין."
"ברשותך – "
"בבקשה."
"פרשת הביצות הפתעה."
"נו, בשביל זה להטריח ראש ממשלה?"
"אומרים שהיא..", היועץ המשפטי התחיל לחטט בקלסרים: "קנתה ביצות הפתעה, ראתה איזה הפתעה יש בפנים, לקחה את כל השווים, והחזירה את הלא שווים למכולת."
"אהה!" – קרא ראש הממשלה – "אבל היא החזירה את השוקולד למקומו! זה היה כמו חדש."
"איך?"
"היא שרה נתניהו," לחש ראש הממשלה, כשהוא מתקרב לאוזנו של היועץ המשפטי. "היא יכולה לעשות הכל. הכל! מה שבא לה!"
"אף אחד לא יכול להחזיר שוקולד של ביצת קינדר ברגע שפתחו אותו," אמר היועץ.
"היא יכולה, היא יכולה," אמר ראש הממשלה, "זה כוח-על."
"מאיפה היא קיבלה אותו?" שאל היועץ בחשדנות.
"בילדותה היא נעקצה על ידי שוקולד אלקטרוני, ועכשיו יש לה את הכוח הזה."
"מה זה שוקולד אלקטרוני?"
"זה שוקולד שתוקעים בחשמל."
"ו – ?"
"כלום. זה מלכלך את השטקר."
"אהה," אמר היועץ המשפטי לממשלה. "אהה. זה בהחלט הסבר מתקבל על ה… אהה. אהה-אהה. אהה." (ויש אומרים שהוא עד היום יושב שם, במעון ראש הממשלה, על הרצפה, אומר אהה, אבל יש מספרים שבין חצות לאור פתאום צמחו לו כנפיים של ציפור, ויש אומרים כי עד היום, לאורך השפלה, הציפורים שרות על היועץ המשפטי לממשלה).
