רבים טוענים שראש הממשלה נתניהו שואב את כוחו מהזירה שבה עשה פלאים – ושבה נחשף לעולם בצעירותו בשנות ה-80 – ארצות הברית. עד היום נתניהו נשען בעיקר על תורמים אמריקאים (שתורמים סכומים גדולים גם למפלגה הרפובליקנית), ובמיוחד על תורם אחד, שלדון אדלסון שמו. אדלסון מממן לראש הממשלה בשנים האחרונות ביטאון פרטי שהוא כלי התקשורת הנצרך ביותר במדינה. מכיוון שבניגוד לנתניהו נשיא ארצות הברית לא נהנה מכלי תקשורת פרטי, הוא מבטא את השקפת עולמו ומציג את יעדיו בדרך אחרת – נאום שנתי על מצב האומה בפני בתי הקונגרס.
***
צפיתי במלואו בנאום על מצב האומה שנשא בשבוע שעבר הנשיא אובמה. הוא התייחס בכנות לסוגיות שמטרידות את רוב אזרחי האומה שבראשה הוא עומד, ובין היתר הודה בחולשתו להתמודד עם לוביסטים המצליחים לספק הקלות מס לתאגידים במקום למעמד הביניים ולשכבות המוחלשות. עוד אמר הנשיא שלצד ההישגים חסרי התקדים בכלכלה ובחינוך שאליהם הצעיד את ארה"ב בשש השנים האחרונות, הוא עדיין מוטרד מחוסר השוויון בחברה האמריקאית, המתבטא בהיעדר ההזדמנויות שמקבל האזרח הממוצע. לכן, הצהיר הנשיא, בשנתיים שנותרו לו בתפקידו יתמקד בעיקר בשיפור החינוך ובקידום ההקלות במיסוי למעמד הביניים.
איך אפשר בכלל להשוות בין ניסיונו של אובמה בשש שנותיו בבית הלבן לקדם תיקון חברתי היסטורי בארצות הברית, ובין שש שנותיו האחרונות של נתניהו בלשכת ראש הממשלה וניסיונו המוצלח בהעמקת השסע החברתי בישראל? בשש שנות כהונתו האחרונות של נתניהו הפכו לוביסטים רבים לבעלי בית בכנסת. ומדדי העוני והפערים החברתיים לימדו אותנו שקשריו הטובים של ראש הממשלה עם יו"ר בית הנבחרים בוושינגטון לא מבטיחים חינוך טוב יותר לילדיו של הישראלי הממוצע.
הנשיא האמריקאי הכיר בנאומו לא רק בחולשותיו שלו, אלא גם בצורך ליצור תקווה עבור האזרחים הרבים והמגוונים של מדינתו. הוא ציין בסוף נאומו את המכשולים העומדים בפני אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות בדרכם להשתלב בחברה, והעלה על נס את השוויון בין כל אזרחי האומה האמריקאית, ובהם מוגבלים ובני דתות שונות.
דימוי: ליוי
***
מה יקרה אם יחליט ראש הממשלה נתניהו לאמץ עוד מנהג אמריקאי ויישא בחודשים הקרובים נאום על מצב האומה, בעברית, בפני הציבור הישראלי (ולא, נניח, באמריקאית, בבית הנבחרים מעבר לים)? קשה להניח שבנאום כזה יכיר נתניהו בחולשותיו ובעיקר קשה להאמין שיצהיר בו על שאיפתו לקדם שוויון בחברה הישראלית, שהרי מדיניותו מוכיחה שהוא אינו שואף להשגת שוויון כזה.
כך, למשל, ראש הממשלה נתניהו מתגאה כי ממשלתו העבירה בשבוע שעבר חוק להעלאת שכר המינימום. גם אם מדובר במתנת בחירות ובתעלול זול, הרי שהמחיר הוא ראוי והשינוי הוא מבורך. עם זאת, על כולנו לשאול איפה היה אותו נתניהו עד פיזור הכנסת ה-19 והממשלה ה-34? אולי יש נתניהו של מערכת הבחירות ונתניהו של לשכת ראש הממשלה? בדומה להעלאת שכר המינימום, נתניהו של מערכת הבחירות גם ניסה לקדם לאחרונה (לפחות מילולית) הטלה של אפס מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. אממה? ראש הממשלה של ימי השגרה התנגד להצעה זו בתוקף בכל אחת משלוש הפעמים הקודמות שבהן היא קודמה בכנסת.
מבדיקת "המשמר החברתי" עולה כי השתתפותו של ראש הממשלה בדיונים חברתיים-כלכליים במליאת הכנסת מבישה וכך גם הצבעותיו על חוקים כאלה, ולא רק ביחס לחברי סיעת הליכוד אלא גם ביחס לחבריו לשולחן הממשלה. הוא הצביע נגד חוקים חברתיים רבים ובהם החוק למניעת ההעסקה של עובדי קבלן בשירות הציבורי, החוק להגדלת סיוע הביטוח הלאומי לנכים הרוכשים או מאבזרים רכב מותאם, החוק להקמת מקלטים נוספים לנשים מוכות בכל רשות מקומית, וכן נגד עיגון בחקיקה של חלק מהמלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני (שאותה הוא עצמו הורה להקים) ונגד החובה לבנות תוכניות למניעה, חילוץ ושיקום מעוני. בנוסף – והדובדבן שעל הקצפת – ראש הממשלה הצביע נגד ההצעה להגביל את יצוא הגז הטבעי עד שלא יסופקו צורכי הנפט והגז של ישראל.
פיצול אישיות? אולי בין ההצהרות היוצאות מלשכת ראש הממשלה להתנהלותו בפועל. בפועל נתניהו מקדם כבר שנים מדיניות שאינה מבוססת על התפיסה שאזרחי המדינה זכאים לאותם תנאים ולאותן הזדמנויות.
בעז רקוץ' הוא מנכ"ל המשמר החברתי
