1.

היתה תקופה שאנשים התלבטו, אם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים. היום אתה רק מעלה את השאלה, בא נפתלי בנט וסוגר לך תקציב. הבנאדם כל כך אנאלי, שאפילו אני מתחיל לפקפק. בעצמי, לא בו (אלוהים. ויש גירוד בראש:)

2.

לפעמים אני בעצמי תוהה, האם אני באמת יכול לברוא אבן כזאתי. אבל אמרו לי, אלוהים, אל תנסה, זה יכניס אותך לפרדוקס לוגי, שמבחינת יחסי ציבור יהיה דיזסטר. דבר ראשון שהקירח יעשה זה להעיף אותך מתוכנית הלימודים, כמו שעשה לזאתי שכתבה על זיונים עם ערבים. אורלי ויינרמן. לא, לא אורלי ויינרמן! נו… יש כל כך הרבה, הערבים האלה כנראה כאלה סקסיים, שקשה להתאפק – נו… ברח לי השם. שזה לשון נופל על לשון, אם הבנתם אותי. אתם רואים, למרות שאני דתי יש לי חוש הומור (אלוהים. ויש גילוי מרעיש:)

3.

לעומת זאת, דווקא כן חזרתי לעבר והרגתי את סבתא שלי, ולא השתנה כלום בהסטוריה. למה? אל"ף כל כי אני אלוהים, ואם אני אומר שלא ישתנה אז לא משתנה. ובי"ת כל, כי אני לא בטוח באמת שזאת היתה סבתא שלי. יכול להיות שזאת היתה סבתא של נפתלי בנט. וגם לא ממש הרגתי אותה, יותר שכבתי איתה. הוא רק נראתה מתה, כי אני, כשאני בא לפנק – אני נותן עבודה. אבל עובדה, שום דבר לא השתנה בהיסטוריה חוץ מזה שמאז נפתלי בנט חושב שהוא חצי אלוהים. וזה לא נכון – הוא רק רבע (ויש חרטה:)

4.

החרטה היחידה שיש לי מכל המסע בזמנים, זה שפעם הייתי צריך, ונכנסתי לשירותים ציבוריים, והיה שם נורא מלוכלך. ולא בא לי להעביר ויש בעצמי, אז תפסתי אחד ואמרתי לו: אם אתה מנקה פה, אני מגשים לך איזה משאלה שאתה רוצה. אז הוא ניקה, ואחרי זה אמר: המשאלה שלי זה שארי שמאי יהיה עורך דין שלי. אז אמרתי לו, יגאל, אידיוט, בשביל זה אתה לא צריך את אלוהים, לך תעשה משהו רע (אבל רגע, רגע, היו לו גם רגעים טובים:)

5.

למשל: פעם התחזיתי לליצן רפואי, ושיעשעתי ילדים חולי סרטן. שזה באמת היה משעשע, בהתחשב בעובדה שאני זה שהבאתי להם את הסרטן. אבל הם לא צחקו. ילדים לא מבינים אירוניה (אז מה בכל זאת עשית טוב?)

6.

עשיתי שיהיה אסור לנגן ואגנר בישראל. אתם לא יודעים כמה זמן חופשי הרווחתם, בזכותי. הבנאדם היו אומרים לו, תביא איזה ג'ינגל לשטרודל תפוחים, היה חוזר עם תשע שעות אופרה. פלא שמשרדי פרסום לא רצו לעבוד איתו? אף אחד לא רצה לעבוד איתו, חוץ מהנאצים שחשבו שכל ההסטוריה הולכת להיות שלהם, אז מה זה בשבילם תשע שעות "שטרודל! שטרודל! שטרו… רו… רו…

רו…

רו…

דל! (ויש תמיהה:)

7.

אגב דל – איזה חזקה היתה פעם החברת מחשבים הזאת, אה? ואיך היום בקושי שומעים עליהם. וזה למה? כי עשו רק חצי עבודה. אם היו מביאים גם את השטרו, היה נהיה שטרודל, שזה מוצר שתמיד יש לו ביקוש.

אבל לא,

הם חשבו שהם יכולים לבד. אין, אנשים לא מבינים בכלכלה בשיט. זה כמו נוקיה – איך שלטו פעם בעולם? וכל הזמן אמרתי לפינים, תשמעו לי, תחליפו לנוקיו, תשימו פי בהתחלה, ויש לכם מותג עם שם מנצח! אבל הפינים אמרו, יופי אלוהים,

לא רק שאתה רוצה לחבר אותנו עם מותג של שקרן כרוני,

גם הבאת לכל העם שלנו שם של איברי מין זכריים ברבים, אז האמינות שלך אצלנו לא משהו, עם כל הכבוד לסלעים האלה ש – עוד לא ברור – אתה יכול לברוא או לא?

אמרתי לעצמי, שיזדיינו הפינים. שזה שוב לשון נופל על לשון – אני חזק בהומור לשוני, אה? (ויש חזרה למוטיב העיקרי:)

8.

איזה מוטיב עיקרי? היה פה מוטיב עיקרי? לא שמתי לב, ואני שם לב להכל, בהגדרה (טוב, אז מה אתה רוצה, אלוהים?)

9.

אני רוצה שני דברים. האחד זה שתפסיקו לעבוד אלילים. זאת אומרת, כל בנאדם שקוראים לו אלי, שלא יהיה אצלכם יותר בוס של שום דבר. איך אתם תמיד מפרשים לא נכון את המצווה הזאת, זה הורג אותי (טוב, ומה הדבר השני?)

10.

שתחזירו את אלי אוחנה לבית היהודי, ותעשו אותו שר חינוך במקום בנט. כי אני לא מבין איך העדפתם קירח על אחד עם הוכחות בשטח של מלחמה בקשקשים. ונכון, בגלל שקוראים לו אלי זה קצת סותר את הדבר הראשון – אז תקראו לזה פרדוקס ותמשיכו הלאה, מפגרים (אלוהים, בשבתו כמומחה למפלגות דתיות. וזהו. יותר לא אמר כלום. ברא איזה סלע מוזר והלך, לפני שיבקשו ממנו להרים)