1.

"חדשות טובות!" אמר הסוכן לחקיין הפוליטי. "התקשרו מארץ נהדרת!"

"התוכנית, או ארץ כלשהי נהדרת?"

הסוכן הביט בו.

"לא אחת מהבדיחות שבגללן הם התקשרו, מן הסתם," אמר החקיין.

"מן הסתם."

"אז מה הם רצו?"

"אותך! לבחירות הקרובות! הם אמרו שאתה החקיין הכי טוב בארץ."

החקיין הביט במראה בצניעות, וראה את עצמו זוהר פיננסית בצורה שרק טלפון מארץ נהדרת יכול לגרום לה.

"אבל," הוסיף הסוכן, ושאף קמצוץ טבק להרחה – רואים שאני מושפע יותר מפי.ג'י. וודהאוס מאשר מתוכניות של קשת? כי אני מנסה להסתיר את זה שנים – "אבל, הם ביקשו שתלמד את כל המתמודדים החדשים לכנסת."

"לא!"

"אהה," אמר הסוכן, "במיוחד את אלה שראשי המפלגה שלהם בוחרים בלי לשאול אף אחד, ואיש אינו יודע מי הם, ואיש גם לא יידע לעולם."

"בשביל זה הם צריכים אותי," התמרמר החקיין הפוליטי, "בשביל החרא האנונימי הזה."

הסוכן משך בכתפיו.

"אבל רק לפני שנתיים למדתי לעשות רות קלדרון!"

"הכנסת התפזרה," הזכיר לו הסוכן.

"אתה יודע איזה קשה זה רות קלדרון?"

"אין ברירה, הכנסת התפזרה –"

"תלמוד, אשה, תלמוד, אשה, תלמוד, אשה – אתה יודע כמה מאפיינים יש לה?"

"מלא, אני יודע."

"שלא לדבר על איילת שקד!"

"שזה?"

"התנחלויות, אשה, התנחלויות, אשה."

"אתה טוב בנשים, אה?"

"יש לי גם גברים – רוצה לשמוע שי פירון?"

"נו."

"לוקחים תפוח אדמה –"

"זה פירה."

"אה," אמר החקיין. "לא פלא שזה לא עבד."

"אתה," נאנח הסוכן, "החקיין הכי גרוע שהיה לי אי פעם."

"אז למה ארץ נהדרת רוצים אותי? אה?" (והסוכן, בהיותו סוכן, הסביר מיד:)

 

2.

"כי יש," אמר הסוכן, "עוד פעם בחירות. ולאף אחד אין יותר כוח לכל החדשים האלה. אתה רואה את אסי כהן יושב ללמוד איך עושים את ח"כ מרדכי יוגב?"

"אחד החזקים שלי," נאנח החקיין.

"או את שולי מועלם-רפאלי?"

"מתוך שינה אני עושה אותה, מתוך שינה!"

"או את ח"כ יואל רזבוזוב?"

"הו… עד שלמדתי לעשות את הזה שלו!"

"את המה שלו?"

"ה… פאק, לא זוכר."

"אתה רואה?" (ויש תפנית ביתית:)

 

3.

החקיין הפוליטי הלך הביתה בגשם, ובדרך בעט בשלוליות. כשהגיע הביתה, בעט בדלת, ואחר כך בכורסה, ואחר כך צנח על המיטה הזוגית שלו בדיכאון. האשה הסתובבה אליו.

"מה קרה?"

"איפה הימים שהיו פה פוליטיקאים שאפשר לזכור," אמר לה. "אריק שרון, שהיה עושה הה-הה!…"

"יעקב –"

"או רבין: א-ני א-נווט, וא-ני א-קבע… זה אל"ף של אחד שהיה בחמש מלחמות!"

"יעקב – "

"אבל אלה, כל יומיים מתחלפים. חצי שנה השקעתי בחיוך המנצח של יאיר לפיד, פתאום אומרים שהוא עשרה מנדטים בקושי. את יודעת כמה זה קשה יאיר לפיד עצוב? זה נורא! זה הורס את כל שרירי הפנים!"

"יעקב!"

"מה?" אמר החקיין הפוליטי, והסתובב אליה.

"אני רוצה ללכת לישון."

"את אשתי, את אמורה לשמוע אותי כשקשה לי."

"אני לא אשתך."

"אז מה את?"

"אחותך."

"אז בתור אחותי את גם אמורה ל – רגע!"

"מה?"

"מה את עושה במיטה?"

"בדרך כלל, סקס."

"איתי? איחחחחחחח!"

"לא איתך, אידיוט. עם בעלי."

"אז מה אני עושה פה?" תמה החקיין.

"בדיוק מה שאני שואלת."

"אני לא אוהב לאן שהדיאלוג הזה הולך."

"אני לא אהבתי מהרגע הראשון."

"אפשר לחזור לבעיות שלי כחקיין?" (והיא, גם כי היא אחות טובה וגם כי ידעה שהוא ידבר ממילא, כי אנשים שמתעסקים בפוליטיקה – חקיינים, פוליטיקאים, פרשנים, יועצי תקשורת – אלה לא אנשים שאתה יכול לברוח מהם, כשהם רוצים להיות הם פשוט יהיו, יותר ויותר ויותר, וכשתשאל את עצמך בשביל מה אתה צריך אותם, ולמה אתה משלם בשבילם, זה רק יגרום להם להגדיל את שכרם:)

 

4.

"איפה הימים," בכה החקיין בפגישה הראשונה בארץ נהדרת, "שהיה מספיק לחקות חיות."

"אה," אמרו כל השחקנים הוותיקים, "הימים היפים."

"אריה: אהההה!" הזכיר להם החקיין. "חזיר: אוינק אוינק. חזיר ים: אוינק אוינק ספלאש ספלאש. חזיר אוויר: אוינק אוינק ווש ווש."

"איבדת אותנו," אמרו לו.

אבל הוא לא ויתר: "או כוכבי קולנוע! מרילין מונרו: הלו מיסטר פרזידנט. מוניקה לוינסקי: הלו מיסטר פרזידנט. א' מבית הנשיא – טוב, אתם כבר מבינים שזאת סדרה."

"כן," אמרו לו השחקנים, והביטו אחד בשני – בחרנו נכון?

"והיום?" הוא המשיך והתמרמר, "לך תחקה את כל החברי כנסת החדשים שיהיו לאלי ישי: 'מר"ן עע עעעע… מר"ן עע עעעע…' פאק. לפחות לאריה דרעי יש מקטרת."

"אהה," הם אמרו לו. "אהה." (ובלי ששם לב, הם התקשרו לביטחון)

 

5.

"די נמאס לי," אמר לסוכן שלו, אחרי שזרקו אותו מארץ נהדרת, "אני הולך לעבור מקצוע."

"באמת," אמר הסוכן, "ומה תהיה?"

"חקיין של סלבס."

"איזה סלבס אתה יודע לעשות?"

"מי שאתה רוצה."

"נינט."

"קבל: היי אני נינט."

"טוב…"

"היי, אני ציון ברוך."

"טוב, די."

"הוא בדיוק התחתן עם יאנה יוסף. רוצה יאנה יוסף?"

"אם זה כמו הקודמים –" עיקם הסוכן את אפו.

"לא לא לא. קלוט."

"נו?"

"אני מאושרת! מזל טוב לי! אני –"

"יאנה יוסף, הבנתי. החיקויים שלך מאוד דומים," אמר הסוכן.

"הסלבריטי מאוד דומים. עוד יותר מהפוליטיקאים."

"צודק," נאנח הסוכן. "מה לעשות?"

"לעשות משהו חדש, אולי?" תהה החקיין המדוכא, "משהו שלא נראה כמו שיכפול של פלקט של תמונה של זיכרון של משהו שפעם, פעם, פעם, היה מעניין?"

הסוכן הביט בו.

ונד בראשו.

ואמר: "אתה לא רוצה עבודה, אה?" (ושאר דברי הימים כתובים על עמוד פייסבוק שדומה לבלוג בתפוז-אנשים שדומה להקדשה בספר המחזור של המורה לתושב"ע שדומה למשהו שמישהו פעם כתב בעט ונייר, וזרק לפח, כי פעם היו זורקים דברים מיותרים; לא עוד)