1.

שמעת שהיא יוצאת עם רוסי? רוסי רוסי, לא מפעם, מהחדשים. על מה הם ידברו בכלל? הוא יודע מה זה ישראל בכלל? שלדג! שלדג!אל תרביץ לו! אל תרביץ לו! אסור להרביץ אצלנו! (דברים שאתה שומע בלית ברירה כשאתה יושב בגן ליידי שרה, שהוא גן מטופח ומקסים שממש צמוד לכביש ראשי, ולכן לא מעט אנשים עוברים דרכו, אבל אחוז קטן מהם נעצרים בו, ואחוז עוד יותר קטן מתיישבים על ספסל, ואחוז ממש ממש פצפון מנסים לכתוב טור למקום הכי חם בגיהנום, ולא מצליחים בגלל שתי סיבות: האחת – בגלל שמאחוריהם מישהי מדווחת בטלפון על חברה שלה שיוצאת עם רוסי; והשנייה – בגלל שיש לה ילד שקוראים לו שלדג. ויש המשך:)

2.

מה הוא יודע על ישראל בכלל? הוא רוסי. הוא יודע מה זה מאסטר שף? הוא יודע מה זה אקס פקטור? תשאלי אותו איפה הוא היה ביום שרבין נפטר – מה הוא יגיד? הייתי באיזה מקום ברוסיה? בסדר, רבין לא נפטר! בסדר! תשחררו כבר, עם הרבין שלכם, די נמאס – שלדג! שלדג! גם להפיל זה נקרא להרביץ! (בשלב הזה כבר ויתרתי, גם כי היא דיברה בקול כה רם וצורם שעורבים מגג הבניין הסמוך הגיעו כי חשבו שיש מכות, וגם כי אני מכיר אתכם: לא אכפת לכם מה כתוב, כל עוד זה חברתי ובחינם. אז בבקשה:)

3.

וזה לא שהוא אוליגרך או משהו. אבל מצד שני גם היא לא צעירה כבר. אז איך אומרים מצא מין את מינו, למרות שאני לא רואה אותה שמה כל יום אייליינר ולק ונעלי עקב רק בשביל להשתלב בכל הבלאט-בלאט-בלאט הזה – שלדג! סכין זה גם נקרא להרביץ! (ועד כאן, כי גם למצותת נאמן יש גבולות, אז עברתי ספסל – אמצע הקיץ, ובריזה, והמון ספסלים מוצלים! – אלא שאז שמעתי את זה:)

4.

כל פעם שאני חושב על אשתי לשעבר, אני חושב כמה אהבתי אותה, וכמה פגעתי בה, וכמה בכל זאת עברנו ביחד, ובא לי להביא לה סטירה אבל אנחנו כבר לא נשואים, אז אי אפשר. כוס אמ אמ אמק המדינה הזאת גם כן (עכשיו ככה, בגלל שהוא אמר כוס אמ אמ אמק, אתם נורא רוצים לדעת מה העדה שלו, נכון? כדי שתוכלו לנהל דיון זועם על סטריאוטיפים, או על גזענות, או על על מירי רגב, או על – לא שולל! – כוס. אבל אני לא אגיד לכם מה העדה שלו, ויש לי נימוק:)

5.

נימוק: לא אומר את העדה שלו כדי שלא תתגזענו על תימנים. שיט! (ויש תגובה מהנהלת האינטרנט:)

6.

שלום, אנחנו כאן מהנהלת האינטרנט, וקודם כל הבנות מבקשות להנמיך את המזגן, ושנית כל: תימני מאיפה, ספציפית? (תימני מתל אביב. למה? מאיפה חשבתם שהוא? מחצר-מוות? זה מה שחשבתם? זין זה מה שחשבתם. שם כסף שלא זכרתם שיש בכלל מקום כזה, "חצר-מוות". אתם אתם באינטרנט, נהיה לכם זיכרון של דג זהב. ויש עוד תגובה מהנהלת האינטרנט:)

7.

שלום, זה שוב אנחנו. שאלה לזה שכותב את הסוגריים – ואתה, מאיזה עדה אתה? (צפון קרואטי. כן. כן. אם האמנתם שההוא היה תימני, אז גם אני יכול להיות צפון קרואטי. ויש עוד תגובה מההנהלה:)

8.

אתה שכותב את הסוגריים – למה אתה כזה שקרן? (ככה כולנו בצפון קרואטיה. תאמינו לי. רוצים לחזור למה ששמעתי בגן ליידי שרה, או לא? כי עכשיו הגיעה בחורה חדשה, עם סיפור רומנטי:)

9.

יצא לי בטינדר אחד, לוחם דאע"ש. חשבתי, לצאת איתו, לא לצאת איתו – סך הכל נראה בחור עם ערכים, אחד שבא מכל הלב לעשות שינוי. בסוף אמרתי, יאללה, מה יכול להיות, ויצאנו לסרט, ארוחה, דרינק, והוא שילם על הכל הכל הכל. כי אצלם האישה לא משלמת על כלום, בדרך כלל כי אין לה כסף. בסוף עלינו אלי הביתה, אמרתי לו "טוב, פינקת אותי מספיק, עכשיו מה בא לך?"

הוציא חרב, רצה לערוף לי את הראש.

אמרתי לו: "לא מקובל! אם את לירן חג'בי הורידו דרגה על סמס, תחשוב מה יעשו לך."

הכניס את החרב חזרה ואמר, "סליחה, אצלנו זה נחשב הצעת נישואין."

"מה הטעם בהצעת נישואין?" – תהיתי – "אם במהלכה אתה עורף את הראש לכלה שלך?"

"אנא מוסלמי," הזכיר לי. "יכול עוד כלות."

"שגם להן תערוף את הראש."

"כן."

"כלומר, עדיין אתה בבעיה."

"פחות בבעיה מהכלות שלי," אמר.

מה שנכון. היגיון יש להם, אין מה לדבר (אחת, רווקה, מגן ליידי שרה. ואם אתם חושדים שהמצאתי אותה, ואין כאלה באמת, מה תגידו על זה שבא לגינה כל יום עם כלב, ומנסה בעזרתו להתחיל עם בחורות:)

10.

אף אחד לא יאהב אותך כמו כלב.

הגזמת.

לא הגזמתי. את יודעת מה זה אהבה של כלב?

כן, אבל –

את יודעת מה זה נאמנות של כלב?

בסדר, אבל –

כלב אף פעם לא יתקע לך סכין בגב. אף פעם! את יודעת למה?

כי אין לו ידיים.

יופי. יופי. תתחכמי. נראה אותך כשתהיי זקנה ותמותי לבד ואף אחד לא יבוא ללקק את הגופה שלך אפילו. רגע – מה – מדבר איתך, לאן את הולכת?  (ולסיום, וידוי – כל הסיבות בגללן אני אוהב את גן ליידי שרה:)

11.

מה שאני אוהב בגן ליידי שרה זה שהוא בין בניינים,

ומה שאני אוהב בבניינים זה שהם תמיד עומדים,

ומה שאני אוהב בדברים שתמיד עומדים זה שאתה יכול לעבור מתחתם בקיץ ויהיה צל,

ומה שאני אוהב בצל זה שזה טיפה לילה באמצע היום,

ומה שאני אוהב ביום זה שמקסימום עשרים וארבע שעות וזה עובר,

ומה שאני אוהב בדברים שעוברים זה שעברו מעצמם, לא אני הייתי צריך להעביר,

ומה שאני אוהב באני,

זה שאם לא הייתי חושב את כל המחשבות האלה אז מישהו אחר היה חושב אותן. ונעימה לי התובנה שלא, לא, לא יצאתי פראייר! (וזהו. שמתם לב שהגיע הקיץ ונמס המוח, או שזה רק אני?)