1.
אני מרוויח 200 אלף שקל בחודש. נכון רציתם לדעת? אז הנה אתם יודעים. רוצים גם לדעת למה? כי אני רוצה. אני נורא נורא רוצה להרוויח מאתיים אלף שקל בחודש, ואתם לא. לא כמוני. ואין מספיק לכולם, אז מי שרוצה יותר – וזה לא משהו שהתחיל אתמול,
תמיד רציתי להיות בכיר.
עוד כשהייתי בגן, והייתי עושה במכנסיים, הכרחתי את הגננת להגיד לכולם שעשיתי קקי בכיר, ובגלל זה מגיע לי יותר סוכריות.
לפעמים היא לא הסכימה לתת לי יותר סוכריות.
אז הייתי אומר לה: אוקיי, אני הולך.
וזה עבד. תמיד היא נתנה לי עוד, רק שאני לא אלך. אני חייב לך הכל, הגננת נחמה! שמעתי שהיום היא תקועה בבית זקנים ממשלתי איפה שנותנים אוכל של חתולים, ואם היא לא גומרת בצלחת אז מרביצים לה. זה מדהים שאנשים לא לומדים את מה שהם בעצמם מלמדים (הבכיר. ויש עוד:)
2.
תשאלו: אבל איך עברת מלא-בכיר לכן-בכיר? איך עושים את זה?
אז התשובה: מי שרואה בעצמו בכיר, קורים לו דברים בכירים. דוגמה: יום אחד באייטיז אני הולך ברחוב, בגשם, ופתאום אני רואה בחורה עומדת מחוץ לבית קפה בלי מטריה. הצעתי לה ליווי לאוטו, והציעה לי טרמפ.
בדרך שמתי לה יד. נו, בחורה מציעה לך טרמפ, ברור, לא? זה היה באייטיז, הטרדה מינית היה משהו שנשים עושות למנכ"לים. אבל היא: "סליחה?! אנחנו לא מכירים אפילו!"
"אין בעיה," אמרתי, "רק תקחי בחשבון שאם לא תתני לי לשים יד, אני הולך."
לא אמרתי לכם שתמיד זה עובד? אמרתי.
בדרך אליה הביתה היא אומרת: "אז, מה אתה עושה?"
"אני?" אמרתי, "אני שחיין."
לא יודע למה אמרתי את זה. היה גשם, מים, שלוליות, נהייתה לי אסוציאציה.
"מה אתה אומר," המהמה הבחורה בהתפעלות. "זכיין, מה? כל הכבוד. בטח היית מסתדר טוב עם אבא שלי. גם הוא זכיין."
אהה.
ומה אתם הייתם עושים? מתקנים אותה?
וככה היכרתי את אשתי לעתיד. אחרי שלושה ימים כבר דחפתי לפגישה עם אבא שלה. הוא לחץ לי את היד, ואמר: "נעים מאוד, שמעתי עליך. זכיין של מה אתה, אם מותר לשאול?"
במקרה יצא שעמדנו אצלם במרפסת, מול התריסי פלסטיק, אז בלי לחשוב הרבה אמרתי: "אינטרסול."
"מה אתה אומר," הוא אמר, "אינטרנט? מה זה?"
לא שמע כל כך טוב, אבא שלה. היה זכיין של סולל בונה. כל היום סולל-בונה, סולל-בונה. הלכה השמיעה.
"כן, אינטרנט," אילתרתי על המקום. "זה משהו… שאין כרגע."
"נהדר! אתה חושב קדימה!" אמר, ולחץ את ידי. "סוף סוף בת שלי מביאה לי בחור רציני. אתה לא מעדות המזרח, במקרה?"
במקרה לא הייתי. חודשיים אחר כך נישאנו, ומאז אני בכיר. וכל פעם אבא שלה היה שואל: "נו, מה עם הזה שאין כרגע?"
"סבלנות, פאפא," הייתי עונה לו. "העתיד זה אוטוטו."
אבל הוא, לא היתה לו סבלנות. שנים הוא חשב שרימיתי אותו בעניין האינטרנט. האמת, שנים גם אני חשבתי ככה. מאוד הפתיע אותי שפתאום זה נהיה (ויש מהמורה:)
3.
רק שעכשיו אשתי חושבת להתגרש ממני. אני מרגיש את זה בא. רוצים לדעת איך זה קורה? בשלבים:
שלב א': אתה מתחתן עם כוסית חמודה.
שלב ב': אתה מתחיל להרוויח 200 אלף שקל בחודש.
שלב ג': הכוסית החמודה הופכת להיות אשת חברה. זה מה שאשתו של אחד שמביא הביתה 200 אלף ש' בחודש עושה. ככה זה. ומפסיקה להזדיין. ומקצרת את השיער. ומשמינה, אבל עושה כושר, אבל משמינה, אבל עושה כושר.
שלב ד': הגבר שמביא 200 א' ש' בח' מזיין מהצד בפעם הראשונה.
בשלב הזה הוא בן 40. הוא מוקף בבנות עשרים מהממות שרוצות להתקדם. הוא מרוויח – הזכרתי את זה? – 200 א' ש' בח'.
אנשים כמוני צריכים מנוי ברבנות (אוי. ומה יהיה עם הילדים? הרי הוא בקושי יראה אותם:)
4.
אז ככה: אם הייתי מרוויח 50 א' ש' בח', הילדים שלי היו בזים לי, כי הייתי אבא חרא ובקושי ראיתי אותם וזיינתי מהצד והרסתי את המשפחה.
אבל אני מרוויח 200 אלף שקל בחודש.
הם יעריצו אותי. והם ישנאו את אשתי. הם יחשבו שהם עושים את זה מבחירה, אבל הם לא. אתם יודעים מה אבא שמרוויח ככה מסוגל לעשות בשביל הבן שלו? ילד כזה לא ישנא את אבא, גם אם אבא סוחר עם משטר אסד בנשק כימי.
אתה לא יכול לשנוא אבא שמרוויח 200 א' ש' בח' (ולסיכום:)
5.
לסיכום, אם נוצר לכם הרושם שאני אדם כוחני, מניפולטיבי, וחסר רגשות – אני לא. אני פשוט מרוויח 200 אלף שקל בחודש. נסו את זה חודש אחד, ותראו מה קורה.
זאת אומרת, אם אתם יכולים, נסו. אם לא, לא.
זה מבחן כזה, כמו החרב באבן של המלך ארתור. אם אתם לא יכולים לשלוף מהחור שבקיר של הבנק 200 אלף שקל במזומן, אז כנראה שאתם לא בכירים (ועד כאן, כי פיטרו אותו מהמשרה הבכירה שלו, אז עכשיו הוא צריך לחשוב מה הוא יעשה עם עשרים מיליון שקל פיצויים. אבל איך הוא אומר: החיים נותנים לך לימונים, תעשה קרן גידור)
