אדוארד נאשם בגניבת שמפו ושמן זית מסופרמרקט בנתניה. עורכת הדין סנדי אלמוגי מקריאה לאדוארד את מה שאמר בחקירתו במשטרה. הוא סיפר שהוא חותם בלשכה, עומד להתחיל לעבוד כשומר, וגר אצל דוד שלו. "אני רעב, ושמפו לקחתי כדי להתקלח", הוא מסביר לשוטרים את המניע למעשיו. אורכה של כל הסצינה – מתוך הפרק בנושא כסף בסדרה "תיקים מהסניגוריה" שישודר היום – כשתי דקות, אבל מבחינתי זה מספיק. לא היה טעם לעקוב אחרי המשך התיק. כתב האישום נגד המדינה זועק לשמים: אדם שנאלץ לנוע בין עבודות מזדמנות בישראל נשאר רעב. שכר מינימום וביטוח לאומי לא מספקים לו מענה מול יוקר המחיה, המזון והדיור. בסוף החקירה אדוארד אומר "זה בשביל אוכל, אני מצטער, אני לא אחזור על זה". אבל אדוארד מבטיח משהו שאין בידיו לקיים.

"המשפט הפלילי הרבה פעמים הוא רק סימפטום של פערים חברתיים, של עוני, של עזובה", אמר לאחרונה הסניגור הציבורי הארצי, הדוקטור יואב ספיר. בפרק היום הדבר בולט במיוחד. עבודת ההגנה בכמה מהתיקים שמתועדים בפרק היא בעצם כתב תביעה נגד פשעים סוציו-אקונומיים שאחראיים להם החברה, המדינה, והממשלה בישראל.

המעניין הוא שלאורך הפרק אנחנו רואים דווקא כיצד מדינת הרווחה בישראל כן מתפקדת, בצורת השירות שמעניקה הסניגוריה הציבורית. אלא שזו מדינת רווחה שמתנהלת באופן אבסורדי: הסניגוריה הציבורית היא שירות שהמדינה מספקת לאזרחיה הנאשמים כדי שיזכו בייצוג משפטי ראוי. אבל אותם אזרחים פוגשים את מדינת הרווחה מאוחר מדי, בצד הלא נכון שלה. אילו המדינה היתה משקיעה את המשאבים מראש במערכות סוציו-אקונומיות ראויות (בחינוך, בעבודה, בתשתיות ועוד), אולי לא היתה צריכה לספק לחלק מהנאשמים הגנה משפטית על חשבונה מאוחר יותר.

בניגוד לאדוארד, ריאד, תושב השטחים, לא מבטיח הבטחות שווא. בליל חורף מושלג הוא עצור ב"מגרש הרוסים" בירושלים על "שהייה בלתי חוקית" בישראל. כשעורכת דינו ורד בירגר שואלת אותו "למה נכנסת לישראל ללא אישור?" הוא עונה "אני חייב לעבוד". כשהיא מנסה לחלץ ממנו הבטחה שלא יכנס שוב לישראל, משהו שתוכל להציג בפני השופט, ריאד מתעקש שכן יכנס שוב לישראל, כי אין לו ברירה, הוא חייב לעבוד. ריאד מסרב לעגל פינות כדי להקל על עונשו. הוא לא משחק תפקיד במחזה שישראל מעלה, לפיו ביד אחת היא מאפשרת לתושבי השטחים להגיע לישראל ולעבוד בתנאים ירודים וכך מרוויחה על חשבונם, ומצד שני היא עוצרת אותם ומענישה אותם. הנאשם ועורכת הדין חסרי אונים. אין להם כתב הגנה, מכיוון שכתב התביעה כל כך צבוע ומגוחך: מדינת ישראל מספקת לריאד עורך דין מטעמה ועל חשבונה, אבל במקרה הזה הסניגור הוא לא יותר מעלה תאנה שנועד לכסות על הקפיטליזם המכוער של הכיבוש.

לעומת אדוארד וריאד, יאיר זריני הוא בן המעמד הבינוני, או מה שלפחות נקרא כך עד לפני כמה שנים. זריני, בעברו מאמן אולימפי, ניהל במשך שנים ארוכות חנות ספורט בקניון מלחה בירושלים. לתומו הוא חשב שיעסוק בתחום בו הוא מתמחה עד שיפרוש לפנסיה. אלא שאז נפתחו בקניון חנויות של מותגים דוגמת "נייקי" ו"אדידס". זריני נקלע להפסדים ונאלץ לסגור את החנות. עוד מקרה מוכר של עסק פרטי שלא שרד את התחרות מול זכיינים של קונצרני ענק. זריני מספר לעורכת דינו, בירגר, כיצד לאחר סגירת החנות הוא ניגש לביטוח לאומי כדי לקבל דמי אבטלה. אלא שלהפתעתו במקום דמי אבטלה, הוא קיבל בדואר כתב אישום בעוון מרמה וזיוף. מתברר שזריני לא מילא בטפסים של ביטוח לאומי סעיף שמעיד על כך שהוא גם הבעלים של החנות, ולא רק עבד בה. התביעה מאשימה את זריני בכך שידע שאם הוא ימלא את הסעיף ויצהיר שהוא גם הבעלים, הוא לא יהיה זכאי לקבל כסף מביטוח לאומי.

"זה בשביל אוכל, אני מצטער, אני לא אחזור על זה". אדוארד

עורכת הדין ורד בירגר, מסבירה לזריני את כללי משחק המשפט הפלילי שלפיהם יוכרע גורלו. על הפרק עומדות שאלות כמו: האם זריני לא מילא את הסעיף במתכוון או בטעות? האם פעולה פאסיבית כמו אי מילוי סעיף יכולה להיחשב פעולה פלילית?

בעיני, כמי שתיעד את הסיפור, השאלות המשפטיות הפליליות האלה הן הטפל. העיקר הוא שכתב האישום נגד זריני מסתיר כתב אישום גדול יותר נגד המדינה: אדם בשנות ה-50 לחייו שעבד בחריצות במשך שנים, מוצא את עצמו בלי עבודה, מובטל, ונאלץ להתחנן לדמי אבטלה או אפילו לרמות עבורם, לפי התביעה. בישראל של ימינו עתידו של אדם כמו זריני אבוד. עסק חדש הוא לא יוכל לפתוח, וגם עבודה הוא יתקשה מאוד למצוא בגילו.

בסופו של דבר אחרי הליך שארך שלוש שנים יאיר זריני זוכה מהעבירה ומהכתם המוסרי שרבץ עליו. אבל כתב האישום של זריני נגד מדינת הרווחה הקורסת עדיין מהדהד בדבריו: "עכשיו אני במירוץ אחרי פרנסה, חבל על הזמן. אני במצב לא טוב, ממש. אני מנסה את כל הדרכים והגיל הוא…  איפה שאני לא שולח קורות חיים, מה זה, בגיל כזה מי ייתן לך עבודה? לפעמים אני נכנס לדיכאון. אני מוציא את עצמי באיזושהי צורה, אבל זה לא יכול להימשך ככה".

כתובית הסיום של הפרק, שמספרת על קורות הנאשמים לאחר סיום ניהול התיקים, מראה שזה דווקא כן יכול להימשך ככה: זריני עוד לא מצא עבודה.

מויש גולדברג הוא במאי הסדרה "תיקים מהסניגוריה" שמשודרת עתה בכל יום רביעי בשעה 21:00 ב-yesVOD וב-Yesדוקו