בשנת 2014 הושעתה עורכת דין למשך 20 חודשים מעיסוק במקצוע שלה, עיקר פרנסתה, אחרי שבית המשפט העליון קבע שיש להרשיעה בהתנהגות שאינה הולמת עורך דין במסגרת הליך משמעתי. זה קרה אחרי שאותה אישה – נקרא לה כאן רק בשמה הפרטי, פרידה – גילתה שלבעלה יש מאהבת והגיעה בכמה הזדמנויות לבית המאהבת, קיללה אותה, תלתה ליד ביתה מודעות וצלצלה אליה למשרדה עשרות פעמים ביום.
המאהבת התלוננה במשטרה וגם בלשכת עורכי הדין. המשטרה סגרה את התיק ולא הוגש כל כתב אישום נגד עורכת הדין, אבל בוועדת האתיקה של מחוז תל אביב, שבראשה עמד עו"ד אפי נוה – היום יו"ר הלשכה ואז יו"ר ועד מחוז תל אביב – היו נחושים לנקוט נגדה בהליכים משמעתיים וטענו כי מעורך דין מצופה להתנהגות הולמת גם כשמדובר בחייו הפרטיים.
ארבע שנים חלפו מאז. נגד נוה תלויה ועומדת בימים אלו חקירה פלילית על סיוע למאהבת שלו לצאת ולהיכנס מהארץ ללא החתמת דרכון. בניגוד לעורכת הדין שהזכרנו, במקרה שלו המשטרה לא סגרה את התיק אלא החליטה להעביר אותו לפרקליטות, שבעצמה הודיעה כי היא צפויה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע שתקיים לו. תלונה בעניינו של נוה כבר הוגשה ללשכת עורכי הדין – אבל עד כה ככל הידוע לא התנהל כל דיון בעניינו באף אחת מהוועדות, גם לא בוועדת האתיקה.
לא רק נוה מעורר שוב זכרונות מסיפורה של אותה עורכת דין. בימים אלה אמור מקרה נוסף וחמור הרבה יותר לאתגר את ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין: עו"ד דוד שמרון, פרקליטו של ראש הממשלה, שהמשטרה העבירה לפני כמה ימים את התיק בעניינו לפרקליטות המדינה אחרי חקירה של שנה בפרשת הצוללות (תיק 3000).
תיווך לשוחד, לכאורה
המשטרה הודיעה לפרקליטות כי גיבשה תשתית ראייתית נגד עו"ד שמרון לביצוע עבירות של תיווך בשוחד (שוחד הנעה) בכל הנוגע למערכת יחסיו של דוד שמרון עם מיקי גנור, עד המדינה בפרשת הצוללות, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון בקשר למעורבותו בפרשת "קרדיט סוויס".
בהודעת המשטרה נכתב (ואנו נקצר) כי "שמרון פעל בשליחותו של עד המדינה גנור בהיותו נציג התאגיד הגרמני, על מנת לקדם את עסקת ספינות המגן בין ישראל לתאגיד, תוך שהוא עושה שימוש במשתמע במעמדו ובקרבתו לרה"מ, אל מול גורמי ממשל ועובדי ציבור מולם פעל". לפי ההודעה, "בתמורה לפעילותו כאמור בשליחותו של גנור, קיבל עו"ד שמרון על-פי החשד מגנור תשלומים שהוגדרו כ"שכר הצלחה" במספר פעימות ובסכום המצטבר לכדי כ-270,000 שקלים, כאשר תשלומים אלה ניתנו הלכה למעשה עבור "פתיחת הדלתות" והשפעה על עובדי ציבור למען קידום ענייניו של גנור בעסקה לרכישת כלי השייט, ועל כן מעשיו עלו לכאורה לכלל "תיווך לשוחד"".
האם לשכת עורכי הדין תתייחס באותה חומרה לעו"ד דוד שמרון? | אילוסטרציה
עוד נכתב כי: "על פי החשד פעל עו"ד שמרון בשליחותו של גנור לקידום עסקת השקעת כספי קרן גרמניה-ישראל למדעים בסך 100 מיליון דולר בבנק "קרדיט סוויס" השווייצרי…. תוך שהוא מציג מצג שווא בפני גורמים בנקאיים בארץ ובחו"ל אודות מעורבותו האמיתית בעסקת ההשקעה. בתמורה לכך, על פי החשד – קיבל עו"ד שמרון במרמה עמלת תיווך בשיעור 20% מכספי ההשקעה, אותה העביר לגנור (בקיזוז 20% שכ"ט), וזאת כנגד הנפקת חשבוניות פיקטיביות עבור שירותי "ייעוץ" שלכאורה גנור סיפק למשרד עוה"ד".
החשדות החמורים של המשטרה בשמרון, חבר ותיק במועדון ההון-שלטון-עיתון הישראלי, וביתר החשודים בפרשה, כולם בכירים במשק הישראלי ומקורבים לראש הממשלה נתניהו, וכן העובדה שמדובר ברכש בטחוני רגיש ובהיקפים אדירים הופך את הפרשה הזו לאחת החמורות בתולדות מדינת ישראל.
ועכשיו עולה השאלה: האם לשכת עורכי הדין תתייחס באותה חומרה לעו"ד דוד שמרון, על החשדות החמורים נגדו בפרשת הצוללות, כשם שהתייחסה בעבר לאותה עורכת דין?
אפשר להשוות את מקרה שמרון למקרה נוסף שהגיע לוועדת האתיקה, של עו"ד ברק כהן, מוביל פעילות המחאה נגד באים לבנקאים. במקרה שלו הספיק צו זמני למניעת הטרדה מאיימת, שכלל לא גובש באותו שלב להליך פלילי, כדי להשעות את רשיון עריכת הדין שלו לשנה וחצי.
קריאות במגפון ושיחות טלפון
ב-16 במאי 2016 הגישה ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין תלונה נגד הפעיל החברתי עו"ד ברק כהן. התלונה הוגשה ביוזמת ועדת האתיקה עצמה, שבראשה עמד עו"ד גבי מויאל, והתבססה על צווי הטרדה מאיימת זמניים שהוצאו לכהן על ידי בתי המשפט, בעקבות בקשת ראשי מערכת הבנקאות בישראל – רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, ציון קינן, אז עדיין מנכ"ל בנק הפועלים, וזמיר דחבש, יועץ התקשורת של בנק הפועלים ושל איגוד הבנקים.
הצווים נגעו בעיקר לקריאות של כהן במגפון בסמוך למגורים ו/או למקומות העבודה של בכירי המערכת הבנקאית, וכן לקריאות במגפון ופיזור כרוזים בבית הספר של בנותיה של רוסק עמינח, ולשיחות של כהן עם אחותו של קינן.
הצווים שהוצאו נגד כהן היו צווים למניעת הטרדה מאיימת שניתנו אז לחצי שנה. באותו המועד לא היה נגד כהן כל כתב אישום ביחס לבנקאים וככל הידוע גם לא חקירה פלילית בנושא, אבל זה לא שינה לחברי ועדת האתיקה, שחלקם כפי שחשפנו בעבר קשורים בקשר כלשהו לבנקים (למשל המשרד של מויאל מייצג לקוחות מקרב הבנקים הגדולים), והם יזמו בעצמם את התלונה בעניינו.
עוד בנושא
התלונה הפכה לקובלנה ביולי 2016 וכעבור כמה חודשים, בדצמבר 2016, הוגש גם כתב אישום נגד ברק כהן בפרשת באים לבנקאים, אז הוארך הצו למניעת הטרדה מאיימת עד לסיום המשפט. חלפה עוד חצי שנה ובית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין קבע כי כהן יושעה מלשכת עורכי הדין עד להכרעה במשפט המתנהל נגדו בפרשה.
קיומו של דין שונה לעורכי דין שונים בוועדת האתיקה של הלשכה נחשף כאן כבר בינואר 2017, כשהעלינו מספר מקרים בהם פעלה ועדת האתיקה במרץ, לעומת מקרים בהם בחרה שלא לעשות דבר. הוועדה של תל אביב, בראשות נוה, ניהלה מלחמה עזה ביו"ר התנועה למען איכות השלטון עו"ד אליעד שרגא על דברים שאמר ברדיו תחת כובעו הציבורי. בתי המשפט דחו בסופו של דבר את כל טענותיה. הטייקון נוחי דנקנר, לעומתו, המשיך להיות חבר בלשכת עורכי הדין שנים אחרי שהוגש נגדו כתב אישום וגם אחרי שהורשע בפלילים. לשכת עורכי הדין הודיעה על השעייתו רק אחרי שחשפנו את הדבר במקום הכי חם בגיהנום.
"כל הפרשות של השנים האחרונות מעלות את השאלה האם הלשכה היא הגוף המתאים לנהל את הדין המשמעתי של עורכי הדין, במיוחד כשלא נראה שהניהול הזה עומד בקריטריונים של הליך שיפוטי של אחידות, שקיפות שיוויון", אומרת לימור זר גוטמן, ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית בבית הספר למשפטים במסלול האקדמי במכללה למנהל. זר גוטמן טוענת בשנים האחרונות כי יש לנתק את הדין המשמעתי מלשכת עורכי הדין: "יש בעיה של אי שקיפות בהתנהלות ועדת האתיקה ולא ברור מה הקריטריונים שלפיהם הוועדות מחליטות מתי להגיש קובלנה, מתי לחכות לפסק דין ומתי להגיש כבר בחקירה תלונה.
"אתיקה והליכים משמעתיים הם תחום המומחיות שלי ואני קוראת באדיקות את פסקי הדין שמפורסמים, ואפילו אני לא הצלחתי להבין עד היום מה הקריטריונים להשעיה, מה שמעורר חשש לשרירותיות ובעיה בעקרון השוויון. לכן עדיף היה אם הדין המשמעתי היה מתנהל בידי גוף חיצוני ללשכה שהיה מורכב מאנשי מקצוע, שהליכיו היו שקופים לציבור ופועל על פי קריטריונים גלויים גם ללא שם עורך הדין".
[mc4wp_form id="1006521"]
