יש לי שני ילדים. אני לא עומדת בממוצע – בממוצע הישראלי, זאת אומרת – 2.4 ילדים למשפחה עם שני הורים. מסביבי כולם גומלים את הילד השלישי, שוב לידות וחיתולים, הנקות ומוצצים ואצלי? בונקר. אין יוצא ואין בא.

האמת היא שזו הפעם הראשונה בחיי שאני לא עומדת בממוצע. אני פרצופו של התלם המשעמם, אני יכולה לכתוב על מין אנאלי בכיף עד מחר, אבל מסלול החיים שלי כה ממוצע… כיתה א', כיתה ז', כיתה י"ב. בגרות. מלאה. הומנית. צבא. מסודר, בלי להרהר בזה אפילו. אוניברסיטה, ברור. תואר ראשון. התחלה של שני. עבודה. מסודרת. עם פנסיה וגמל, קידום ותלושים לחג. חיי רווקות, רגילים. דייטים. דירת שותפות. היכרות עם בן זוג. חתונה. ילד. משכנתא. ילד – ופתאום אני מסרבת להתיישר לממוצע ולעשות את הילד השלישי, הכל כך מתבקש בישראל. זה שבלעדיו "חסר משהו".

לי לא חסר כלום.

אני לא רוצה עוד ילד, אבל אני מדברת עם עצמי ללא הרף על הממוצע. להתיישר או לא להתיישר לממוצע ומה המחיר. מחלה ישראלית ביותר, מקום שבו גם אם את גרה בעיר הכי סואנת (ואני לא), זה בעצם חצי קיבוץ. כי אמנם אמא שלך לא גרה צמוד אליך ואת לא רואה אותה בקפה בבוקר, אבל היא גרה בתוכך. ואם לא היא, אז החבר'ה מהצבא. והחברות מהצופים. מגזין "את" גר בתוכי, ynet יחסים נמצא בקרביים שלי, גם אם לא קראתי שם טור לפחות שמונה שנים. אולי יותר.

• הגיע הזמן לאוורר את הרעיון הקבורה המודרני/ ערן צור
• למי שלא שם לב: אנחנו מאושרים/ קרן הבר
• מטפלות זרות בפריפריה, מישהו מטפל בכן?/ עידית לבוביץ

אני לא צריכה לקרוא ynet יחסים כדי להרגיש לא בסדר, כדי להשוות, כדי לדעת מה הממוצע, כדי להרגיש לא טוב עם מספר הילדים שיש לי, משקל הגוף שלי, חיבתי או חוסר חיבתי למשקל הגוף שלי. אני לא ממש צריכה לקרוא "בלייזר" כדי לדעת שגודל הציצים הממוצע של ישראלית הוא C ושאני לא עומדת בסטנדרט. אני לא בממוצע.

אני רוצה לחבק את הנערים שכותבים לי שאלות על אורך הזין שלהם ושואלים אותי "מה הממוצע?! אבל אל תגידי לי שהאורך שלי בסדר גמור! אני רוצה לדעת מה הממוצע!" הם דורשים ממני. "דברי במספרים, גברת". הם רוצים מספר.

לפעמים מתחשק לי להגיד להם: חבר'ה, הממוצע הוא 2.4 ס"מ. יש לך זין באורך של 10 ס"מ בזקפה? אתה ענק! הממוצע המטריד הוא 2.4, אתה עוד לא בן 14 וכבר הצלחת במקום שאני נכשלתי, עקפת את ה-2.4. הנערים שדורשים ממני מספר ברור לממוצע, לא יודעים מה הממוצע – אבל מוטרדים מוות ממנו.

הם רוצים לדעת אם שלהם מספיק או לא מספיק, לא ברור למה או למי, כי אורך נרתיק ממוצע הוא 10 ס"מ והייתי שמחה נער יקר שלי בן 14, אם אתה וכל הנערים שאוהבים נערות הייתם מבינים את חשיבותו של ה-0.5 ס"מ שנמצאים במקום אחר לגמרי מהנרתיק והייתם מתרכזים שם – ולא בממוצע שלכם שמעניין ת'תחת.

אבל אני לא אומרת להם את זה, כי מי כמוני מבינה את חשיבותו של הממוצע שגר בפנים. אני גרה עם יום הזיכרון ויום השואה בפנים, עם קריאתו של בן גוריון להתרבות והוא חי עם סרגל בית ספר. שנינו מודדים, מי אני שאגיד לו משהו, שאחנך אותו.

הממוצע טורד רווקות שצריכות בממוצע להתחתן בגיל 29 אם הן חילוניות, והוא טורד את מנוחתם של זוגות מהרגע שהם מזדווגים ועד בכלל. כולם סופרים. כמה פעמים קיימנו יחסי מין בשבוע האחרון? ובחודש האחרון? הממוצע הוא פעמיים בשבוע, נכון? אנחנו לא עומדים בממוצע! ברור שלא, חבר'ה, אף אחד לא עומד בממוצע. אני חושבת. אולי מקווה לחשוב. אני רוצה להאמין שפעמיים בשבוע לזוגות נשואים עם ילדים, זה כמו 18 ס"מ לנער בן 14. זה קורה, אבל די נדיר.

כשצעירים, בטח אין בעיה! שלושה ילדים, שלוש פעמים בלילה. בואו, בנים, אני אשן אחר כך תשע שעות ואקום שמחה ומחייכת. כולי תקווה שגם כשמתבגרים אפשר לחזור, אם לא לשלוש פעמים בלילה, אז לשלוש פעמים בשבוע. כשמגיעים לגיל 45-50 ולא קמים בלילה להחליף חיתול / סדין / "אמא! מים!" / "מפלצת!" – אני מקווה לאללה ששם יש שלוש פעמים בשבוע עם שמחה, רטיבות ואורגזמות משגעות.

אבל עד אז נמשיך עם קו המשווה, עם עוד משהו שבו אנחנו לא בסדר. לא עומדים בציפיות. לא עומדים בקצב. לא עומדים במשימה. לא נותנים עבודה. לא משקיעים בזוגיות. לא משמרים את התשוקה. אמאל'ה.

אני שונאת את הממוצע ומחכה בקוצר רוח לסטארט-אפ שימציא צ'יפ שמוחק את כל הידע על הממוצעים. תנו לי את השתל שמוחק, תעשו לי delete. אני לא רוצה לדעת שהציצים שלי קטנים. אני לא רוצה לדעת שכולכם נהנים פה פעמיים בשבוע כשאני רובצת בחולצת סיום מסלול בת 20 מול סדרת טלוויזיה שאני לא ממש יודעת מה היא ואין לי כוח להעביר תחנות בשלט. אני לא רוצה לדעת שהממוצע הוא 14 ס"מ. זה חסר ערך לחיים שלי כאישה, תבואו עם 2.4, זה יותר מדבר אלי.

אני לא רוצה להשוות. אני רוצה להפסיק לחשב ולנסות לחשוב זה מתאים לי? לא מתאים לי? האם באמת חייבים לעשות את זה פעמיים בשבוע, עם חזייה שחורה, ציצים במידה C וזין באורך 14 ס"מ? או שאפשר להיות לגמרי שמחים עם פעם בעשרה ימים וציצים במידה A?

אנא, שחררו אותנו מהממוצעים בענייני מין. אין ממוצע. בחיי. המיניות שלנו בסדר, גם אם היא לא נורמלית. היא בסדר גמור כל עוד היא ברצון והסכמה. אני חוזרת להגיד לעצמי את הדברים שאני כותבת לנוער או למבוגרים שמבקשים עצות באינטרנט – כן, זה בסדר. גם אם זה לא בממוצע. כן, זה תקין. גם אם זה לא בממוצע. לא, זה לא אומר כלום, גם אם זה לא בממוצע. את יכולה ליהנות בשקט מהסטייה שלך, אתה יכול להיות רגע שאתה לא כמו כולם, אבל ממש כמו כולם – ואני יכולה להפסיק לספור את שני הילדים שלי ולנסות לסדר אותם בשלשות.