יושבת כרבע שעה ומנסה לנסח כותרת. הטור כולו כבר כתוב, אבל אני מתפלפלת עם הכותרות הכי בנאליות שיכולות להיות. זה כאילו אי אפשר לעסוק במין אנאלי בצורה רצינית. מיד כולם עוברים לגחך כמו ילדים בני 12, להגיד "תחת!" להתפקע מצחוק ולברוח. "החור שמאחור", "בא-לי אנאלי", "חובה לחדור גם מאחור", "בפה-בתחת" – מספר הכותרות האיומות שרצות לי בראש מאיים ליצור שוב טור בנאלי על מין אנאלי שבו מסבירים או כמה זה כיף, או כמה זה התגבר והתעצם כי הפורנו, פורנו, פורנו, פורנו.

התחת השוויוני

אבל לאנאלי יש עוד כמה וכמה אספקטים מורכבים יותר. והראשון שבהם הוא השוויון.

גם לה וגם לו יש פי טבעת. בתוך מכלול אברי המין שלנו, זה היחיד שיש לכו-לם. אם המין האנושי החליט שחור התחת שלנו הוא איבר מין ושהוא חלק מהמשחק, ובכן – הנה רגע שוויוני במיטה. כל חדירה שאפשרית לנקב האחורי שלה, אפשרית גם לנקב האחורי שלו.

זה כמובן קורה אצל חלק מהזוגות, אבל פחות. פחות מהאופן הברור שבו חודרים לאחוריים של נשים. משחקי החדירה לישבנים של נשים הם קונצנזוס הולך ונבנה, פרקטיקה שהופכת לרגילה. קבועה. בסיסית ביחסי מין, עד כדי כך שבני ובנות נוער בטוחים שמדובר בדבר ברור ומובן מאליו. בפה, בפות, בתחת. ובסדר הזה (נחשו מאיפה הם מביאים את זה).

אבל חור התחת המעודן של גברים נשאר קפוץ. גברים רבים להוטים לחדור לישבנה של אישה, אבל מזועזעים מהמחשבה שיחדרו לישבן שלהם. וזה מוביל אותנו למשמעותה של החדירה.

משמעותה של חדירה

על פני השטח, ברמה הכי בסיסית, ללא קילוף וללא טיטוא, משמעותה של חדירה היא נשיות. אל אישה חודרים. אל גבר לא. סוף פסוק. חשבו על זה קודם לפנינו, גם היוונים שחיבבו חדירות – במקרה הזה גבר בוגר לחניכו הצעיר – הבהירו בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים שמי שחודר (כלומר גבר) הוא השווה יותר. הרעיון השתמר יפה לאורך אלפי השנים הבאות. בחלקים מהקהילה ההומוסקסואלית של היום, יש עדיין חלוקה ברורה בין חודרים לנחדרים ובחלק מהמקומות מקומם של החודרים חזק ומוערך יותר.
ביטויים שגורים בקבילה הם: טוחן-נטחן, לפרק, אקטיבי מול פסיבי וגם אקטיבי מול פסיבית (לשון נקבה כהקטנה).

אל אישה "מותר" חברתית לחדור לכל הנקבים. יותר מזה, זו חובה. זו דרך נוספת להדביק פה את הגבריות שלנו בכל נקב-בה. ואילו המחשבה על חדירה לפי הטבעת של גבר, הופכת את החברה מיד למרימת גבה השואלת "מה, אתה הומו?!"

אבל בואו נניח את הברור והמובן מאליו בצד. כן, גבר חודר. מי שחודר שווה יותר. להיות אישה זה לא משהו גם ב-2015. אז מי שרוצה לשמור על מעמדו כשווה, מן הראוי שלא ידחפו לו איזה דילדו בתחת. עד כאן שאלות?

מי בעצם נהנה מחדירה?
אין שאלות? ובכן, לי יש שאלה. חדירה. מי בעצם נהנה ממנה? מאז 1953, כשקינסי הואיל בטובו לחקור את מיניותה של האישה ולשים על השולחן שגם מי שיש לה פות חרמנית, רוצה, מעוניינת וגומרת-ידוע לכולנו שחדירה לנרתיק זה נחמד ולפעמים ממש מענג, אבל וואחד אורגזמה עוצמתית חוות רוב הנערות והנשים מהדגדגן. הוא נמצא אי שם רחוק מהנרתיק וחדירה לא עושה לו כלום. נקודת הג'י של האישה נחקרה ונחפרה אין-ספור פעמים. תוכלו למצוא ים מחקרים ותיאוריות והרבה כתבות מכל הסוגים והצורות הנוגעים בנקודת הג'י.

נקודת הג'י של הגבר, לעומת זאת, נחקרה פחות, מדוברת פחות ונמצאת בתחת. חדירה לפי הטבעת של גבר יכולה להיות מענגת פי כמה וכמה וכמה יותר מחדירה לפי הטבעת של אישה, ששום נקודת ג'י אין לה בתחת. אני לא אומרת שאנאלי לא יכול להיות נעים לנשים, אני רק אומרת שלגברים היא יכולה להיות מענגת הרבה יותר. ועדיין, אם מין אנאלי הוא טאבו שנסדק, חדירה לתחת של גבר נמצאת אי שם בארון בטון יפה הניצב בממ"ד.

גברים מתעקשים לחדור לנרתיקים של נשים, כדי לענג אותן אף על פי שנקודת העונג האמיתית שלהן חיצונית וברורה לעין (ליתר דיוק, הדגדגן גדול יותר מכיפת הדגדגן. וחלקו פנימי, אבל זה לטור שבו נדבר על נקודת הג'י של נשים). אבל חלקם מתעקשים שלא למשש את נקודת הג'י של עצמם ולגלות עולם, בגלל הגבר הקטן בראש שאומר להם "נו, נו, נו. מי שמשחק עם הטוסיק של עצמו הוא הומו, לא גבר".

חנויות הצעצועים וגם ביתנו הקט מלאים באביזרים שמאפשרים לנשים להיות לרגע בעלות פין. אפשר ואף צריך להתחיל עם האצבע, בסדר? אבל אם נקפוץ לשלב הבא. ערכת סטראפ-און היא דרך מעניינת לבחון את גבולות המגדר, נקודות הכוח, השוויון, האמון. האהבה. היכולת להיזרק, לשחרר ולהיות במקום אחר ממה שאני רגילה וממה שאני רגיל. וזה, גבירותי ורבותי, מעניין.