"מעניין שהשוטר הגיע ביום שבו הוצבה דמותה של מירי רגב בבימה", אומר עידן ביטון, ששוטרים דרשו להסיר מחלון גלריה את עבודתו FIRST KISS, המציגה שני גברים מתנשקים במשך 84 דקות. "זה מייצג רגע מאד ברור שקורה פה עכשיו, שצנזורה היא חלק ממנו. חוק הנאמנות נשמע מגוחך מהבסיס שלו, גם בלי להכיר את פרטיו".

זה הפחיד אותך?
"להיפך. חופש היצירה הוא משהו שלא יוותרו עליו פה, וההתנגדות הזו מאד חשובה בשביל אמנים. כשנותנים לנו כוח להתנגד אליו – אנחנו נתנגד. אני לא באמת מפחד כשאומרים שפה זה איראן. אני לא מאמין שזה ילך לשם, כי כוח ההתנגדות הוא עצום ומרשים ואנשים לא ישתקו. אל תתעסקו איתנו. אל תתעסקו עם האומנות. החופש הזה וחופש הביטוי משמעותי עבור כולם, לא משנה כמה הדעות הן מנגד".
ביום חמישי האחרון, כפי שפורסם לראשונה במקום הכי חם, הגיעו שני שוטרים אל הגלריה ברחוב צ'לנוב בדרום תל אביב ודרשו להוריד שתי עבודות, את הנשיקה שהוצגה בחלון הגלריה, ועבודה נוספת שהוצגה בפנים ומראה יד גברית בתוך מכנס.
ביטון, 32, הוא אחד משני הגברים המתנשקים בעבודה, שיצאה כבר ב-2013, וזו לא הפעם הראשונה שהיא נתקלת בהתנגדות ובניסיון להסירה. "שני גברים, שאחד מהם הוא אני, בוחנים נשיקה לאורך זמן", הוא מספר על העבודה, "אפשר להגדיר את זה כעבודת סיבולת: יש כאן ניסיון מאד אישי שלי לבחון יחסים לאורך זמן דרך נשיקה, עם מישהו שאני מנשק אותו פעם ראשונה, שהיא גם הפעם האחרונה. יש התמקדות בפן ההומוסקסואלי שלה".

First Kiss | יצירה מאת עידן ביטון

יש לה מסר פוליטי מבחינתך?
"אני מאמין שיצירת אמנות, אחרי שהיא עוזבת את היוצר, היא בידי הקהל, אז מוזמנים להתמקד במה שרוצים. אני חושב שהיא עשתה שירות טוב לקהל הרחב דווקא מהפן של ההתנגדות. איפה שיש התנגדות, העבודה הזו יצרה שיח, והשיח הזה רלוונטי וחשוב כרגע. בחמש השנים האחרונות היא עובדת מצוין כמראה: כל אדם מגיב לדימוי הזה של שני גברים מתנשקים ב-2018, זה שם מראה לדעה שלו בנושא הזה. ויזואלית, זה משהו חדש להרבה אנשים. הגיע הזמן שלא משנה מה אתה חושב על זה, זה דימוי שזה הזמן להתמודד איתו, כי זה here to stay – ביום יום, ברחוב.
"העבודה עלתה ליוטיוב ב-2013, ואחרי כמה שבועות היה מישהו שהחליט שזה לא הולם לצפיה. זה בזמן שהתוכן הפורנוגרפי, שלא לדבר על נשיקות סטרייטיות, הוא endless. אינסופי. כשהעבודה הוסרה מהיוטיוב זה העלה שיח מאד חשוב. העלו, הורידו אותה, ומאז היא age resricted, רק לבני 18 ומעלה. יש לה מעל שני מליון צפיות, היא הציגה בספרד, יוון, קוסטה ריקה.. בשבילי זה אולד ניוז".

אז לא הופתעת ביום חמישי?
"הופתעתי מאד. לא שמעתי על תגובה חריפה כמו זו שהייתה בתל אביב. אני חושב שאם זה היה בגלריה בצפון הישן אולי המשטרה הייתה חושבת פעמיים אם להגיע. עמרי (שפירא, אוצר התערוכה – נ.פ) קרא לתערוכה פוסט-פרייד כי היא מתעסקת בעולם אוטופי, בו אנחנו במקום שוויוני ומקבל. מצד אחד ההומופוביה היא חלק מאד משמעותי מהחברה שלנו, אנחנו לא באמת בפוסט-פרייד, ומצד שני יש לנו אירוע שנתי בתל אביב שמגלגל כל כך הרבה כסף עד שפתאום כל בעל מכולת ממוצע תולה דגל גאווה למען הכנסות. אני חושב שבמקום מסוים אין קשר בין ההומופוביה שעדיין קיימת לבין הגאווה בתל אביב. להבדיל אלף הבדלות ממקומות שלא מאפשרים מצעד כזה, בתל אביב יש הכל".

״ההתנגדות הזו מאד חשובה בשביל אמנים״ | צילום מימין: מאיר קורדבני

אולי הבעיה היא באמת עם המיקום – איזור מוכה עוני ומצוקה, זנות, סמים, ודימוי מטריד באמצע הרחוב זה לא מה שהיה חסר שם.
"זה חלק בעיר שדברים הרבה יותר מטרידים קורים בו, השאלה היא בעיניים של מי. מה אנחנו מוצאים מטריד ומה לא. אני חושב שההשתקה והצנזורה של עבודות אומנות מהסוג הזה היא השתקה דומה להשתקה של ילדים שמתמודדים עם בריונות בבית ספר, של בחורה שמוטרדת מינית ומפחדת לדבר. איפה אנחנו שמים את החשיבות? דווקא המיקום של הגלריה הוא מאד אמיץ. אמיץ לפתוח גלריה בשפירא, וזו אחת הגלריות הראשונות אם לא הראשונה. זה אקטיביזם. לפתוח גלריה שהיא לא בהכרח מסחרית, שמעלה תכנים לאנשים שלא נחשפים אליהם. בגלל זה העבודה מופנית כלפי חוץ, לרחוב, בשביל לא להמשיך להסכים להיות סגורים בחדרי חדרים. כולנו דור של 'יוצאים מהארון'. המונח הזה משתנה, ילדים היום יותר חשופים לזה. כל גיי שאני מכיר שהוא בן גילי יצא מהארון מתישהו, ואנחנו לא חוזרים לשם. זה יהיה בחוץ, תתרגלו! אנחנו נתנשק בכל אזור ציבורי בעיר.
השאיפה היא שזה לא יהיה קיים בכלל, בגלל זה הנראות הזו היא כל כך חשובה".
ביטון טוען כי בניגוד לטענת המשטרה, שהתלונה הגיע מתושבי השכונה, הוא קיבל יחס אוהד וחיובי: "המשטרה יצאה בתגובה לא ממש ברורה, אבל הגלריה הייתה פתוחה עוד יומיים עם העבודות האלו בלי שום תגובות קשות. נראה שזה בורג במערכת שעבד בצורה אינטואיטיבית מדי, על פי שיקולי דעת מוזרים.

עידן ביטון | צילום: שירי רוזנברג

"עמרי אמר שאנשים הגיעו, ונפתח שיח ממקום חיובי – אנשים שאלו למה זו אמנות ואם זה בסדר שילדים רואים את זה – זה שיח שבלעדיו העבודה לא קיימת. אני לא עיוור לתקופה שאנחנו נמצאים בה: אנחנו לא באוטופיה שאין בה הומופוביה. אם זה בא ממקום של באמת חוסר ידיעה, ושל מחשבה שאולי האימג' הזה הוא כזה שהם עוד לא רגילים אליו. המטרה היא לאפשר לי ולחברים שלי את החופש ללכת יד ביד עם הבן זוג שלהם, להתנשק במקומות ציבוריים אם הם בוחרים, להרגיש נוח להיות במגע אחד עם השני. אם העבודה הזו פרצה את המחשבה הזו אצל אנשים, זו המטרה.
"לשמחתי התגובות הנסערות נגד מה שעשתה המשטרה היו הרבה יותר חריפות מהאירוע עצמו. יש אנשים שלא ישתקו כשזה קורה. לא שותקים פה, שזה טוב. הייתי שמח אם זה היה בא מלמעלה, אם הממשל שלנו היה יוצא בהצהרות בשביל לתת לאנשים את ההרגשה שהם לא צריכים לשאת הומופוביה. אבל יש שתיקה מלמעלה, יש אמנות מצונזרת ולא מתעסקים בחריפות של הומופוביה".

האתר של עידן ביטון: www.idanbitton.com