הפרקליטות הראשית הודיעה הבוקר כי לא תערער על החלטת ועדת השחרורים, לפיה הנשיא לשעבר משה קצב ישוחרר ממאסרו לאחר שריצה חמש שנים מתוך שבע השנים שנגזרו עליו. ההחלטה לשחררו, אשר עוכבה לשבוע ימים לשם בחינת האפשרות להגשת ערעור על ידי המדינה, זכתה לביקורת נוקבת.
שחרורו של קצב מתפרש כפרס לעבריין מין מורשע, שאינו ראוי לו משום שלא לקח אחריות על מעשיו, לא התנצל בפני קורבנותיו ולא עבר שיקום ממושך. בנסיבות הללו, השחרור המוקדם מתפרש בציבור הרחב כפגיעה בקורבנות העבירה ובחברה כולה.
חרף הביקורת הנוקבת, ואולי בגללה, עניינו של קצב מעלה לדיון סוגיה רחבה יותר, הנוגעת לשיקום עבריינים והיכולת למנוע את ביצוען של עבירות נוספות בעתיד.
העובדה הפשוטה היא שכליאה אינה פתרון. מערך הכליאה בישראל מצריך משאבים משמעותיים. מעבר למזור שהוא נותן לקורבנות (ובתיאוריה, לחברה), על ידי הרחקת העבריינים מקרב הציבור, יש לו אפקט מדרדר אשר בטווח הארוך, פוגע בנו כחברה יותר משהוא מועיל לנו. הלכה למעשה, הגם שעבריינים רבים מצאו את דרכם אל מאחורי סורג ובריח, הפשע לא נפסק, היקפיו לא מצטמצמים משמעותית והביטחון האישי של האזרחים בכלל ונשים בפרט אינו גבוה יותר, בתחושה או במציאות.
במקרים רבים, עבריין מורשע המוכנס מאחורי סורג ובריח מתחבר לעבריינים אחרים, לומד התנהגויות עברייניות חדשות ומבין מהר מאוד שבמסגרת הכליאה יקבל הטבות בעבור התנהגות טובה, הודאה וחרטה. הליכי השיקום של האסיר, המשתקפים גם בהודאה במיוחס לו ובחרטה על מעשיו, ייתכן ומשקפים את השיקום הכן שעבר האסיר, אבל ייתכן גם שהם משקפים את ההפנמה העמוקה של הסדר החדש – הטבה תמורת עמידה בתנאי ההתנהגות הנדרשים בכלא ובהליך השיקום.
חברי ועדת השחרורים אינם יכולים לבחון את אשר על ליבו של אדם. אין להם אפשרות לדעת אם הודאה, חרטה ולקיחת אחריות נעשות מתוך הבנה פנימית מעמיקה, או לשם קבלת הטבה של שחרור מוקדם. הדברים נכונים לכל אסיר המובא בפני הוועדה והם ודאי נכונים בעניינו של קצב. גם אם קצב היה מביע חרטה ועובר הליך שיקום משמעותי, לא הייתה יכולת אמיתית להכריע מהו המניע ללקיחת האחריות ולא ניתן היה לאיין את תפקידה של ההטבה הפוטנציאלית בהליך המתנהל בפני ועדת השחרורים. לכן, אין מקום לדרוש הודאה וחרטה כקריטריון מכריע לשחרורו. זה פשוט חסר משמעות.
שיקומו חייב לכלול השבה מבוקרת לחברה. משה קצב
אין מקום לדרוש הודאה וחרטה גם כי ועדת השחרורים אינה דנה מחדש בראיות ובאופן התנהלות המשפט. כלומר לא ניתן לפסול שהרשעה – של כל אדם שהוא, לאו דווקא קצב – הייתה הרשעת שווא. במילים אחרות, בהחלט קיימת אפשרות שאדם מסרב לקחת אחריות על עבירה שמעולם לא ביצע, האם לא מגיע לאותו אדם להשתחרר?
הבחינה האם קצב הפנים את משמעות העונש שהוטל עליו, האם ויתר על דפוסי התנהגות בעייתיים והאם הוא למד את הלקח תוכל להיעשות רק לאחר שישוחרר מכלאו וישוב אל שגרה שאינה כוללת מאסר. הרצון להיווכח בהפנמה, חרטה ושיקום אינו עונשי. תכליתו אינה להשפיל את האסיר או להשיב לו כגמולו. תכלית השחרור ברישיון היא הצורך לאמוד את (ולעמוד על) הסיכויים כי האסיר המשוחרר ישוב ויבצע את אשר יוחס לו בשנית. יחד עם זאת, אין די באומדן. יש צורך לשוב ולבחון את המסקנה באשר לסיכויי הרצדיביזם גם כאשר האסיר אינו נמצא תחת פיקוח הדוק של רשויות הכליאה.
שיקום במערך הכליאה בישראל, אף אם היה נעשה בכלים הטובים ביותר, עדיין משקם את האסיר בתנאי מעבדה. אין מחלוקת שקצב אינו יכול לשוב לסורו במסגרת מערך הכליאה: המסגרת המאפשרת את דפוסי ההתנהגות המאפיינים את העבירה בה הורשע לא קיימת בכלא. הוא אינו נדרש להתמודד עם העולם שבחוץ והקשיים הצפויים לו. קצב נטול מעמד בכלא, מורחק מחברה נשית ומצוי תחת השגחה, באופן שאינו מאפשר לחברה להיווכח אם אכן למד את הלקח המתבקש.
מכאן, ששיקומו חייב לכלול השבה מבוקרת לחברה. זוהי תכלית מעמדו של אדם כאסיר ברישיון. קצב לא הולך לביתו על מנת ליהנות ממנעמי החיים. המשך מאסרו לא בוטל לחלוטין. חייו בשנתיים הקרובות, אשר נותרו לו לשם השלמת ריצוי מאסרו, יהיו תחת עינה הפקוחה של ועדת השחרורים אשר יכולה לזמנו בכל עת לצרכי ביקורת ואף יכולה להחליט להשיבו לכלא, אם מצאה כי הפר את תנאי השחרור. הסכנה לשוב לבית האסורים היא כחרב מתהפכת מעל ראשו.
במובנים רבים, שחרור אסיר בטרם השלים את ריצוי עונשו היא חלופה טובה יותר, המאפשרת פיקוח על חזרתו אל החברה, הטלת מגבלות שונות ואף מאפשרת למערך הכליאה לחייב את האסיר להשתתף בהליכי שיקום שאינם בתנאי מעבדה.
הנשיא לשעבר קצב לא קיבל הטבה מיוחדת. ועדת השחרורים לא הגמישה את הקריטריונים בעבורו. במובן זה, הוא אינו נבדל מאסירים רבים אחרים שמשוחררים לאחר ריצוי שני שליש מתקופת המאסר שהוטלה עליהם.
למול החלופה שקצב ישלים את ריצוי עונשו ויצא אל החברה מבלי עינה הפוקחת של ועדת השחרורים – אשר תפקח ותחייב אותו לעשות התאמות אישיות לשם שילובו מחדש בחברה – שחרור בטרם הושלם ריצוי המאסר תחת מעמד של אסיר ברישיון אינה פתרון רע. לכל הפחות, הוא אינו הפתרון הרע שבהם.
המסר לציבור הכללי ולציבור הנשים אינו עוסק במחילה לנשיא לשעבר שביצע עבירה. גופנו אינו הפקר בעקבות החלטת הוועדה. אין בהחלטה כדי לבכר רחמים עליו על פני הגנה עלינו. המסר הוא שאין לשחרר עבריין מורשע לגורלו, מבלי שיש יכולת לפקח עליו, לאמוד את יכולת השתלבותו בחברה ולהבטיח כי לא ישוב ויפגע בשנית.
בין אם הנשיא לשעבר קצב לוקח אחריו ובין אם לאו, הוא משוחרר תחת עינה הפקוחה של ועדת השחרורים. הסורגים פחות מוחשיים- אך הם שם.
הכותבת היא סנגורית פלילית
