כשבאים לבדוק כל תכנית שהיא, צריך לבדוק מהן מטרותיה, איך היא מנסה להשיג אותן, האם היא משיגה אותן, והאם היא עושה זאת ביעילות. בתכנית כלכלית המדידה היא קלה ופשוטה: כסף.
מה מטרות התכנית?
שר האוצר משה כחלון הציג תכנית מעניינת שמטרתה (ונשאיר בצד את סיכויי יישומה לאור המחלוקת עם שאר חברות הקואליציה וראש הממשלה) להגדיל את סכום הכסף שנשאר בידי כל משפחה, תוך שימת דגש על משפחות עם ילדים. מטרה משנית ופחות מוצהרת היא להגדיל את התעסוקה בקרב משפחות עם ילדים.
איך מנסה התכנית להשיג את המטרות?
התכנית מורכבת למעשה ממספר תתי תכניות שונות שאין ביניהן קשר ממשי, ומשתמשת בכלים כלכליים שונים (לכן הועלה חשש שמדובר במספר תכניות שישבו במגרה וחיכו לשעת כושר מתאימה כדי להוציאן אל הפועל).
כל הקצאה כספית של הממשלה נעשית או על ידי כסף שהממשלה מוציאה, או על ידי כסף שהממשלה מוותרת עליו – בדמות הורדה במיסים.
האם התכנית משיגה את מטרותיה?
כן. יש מחשבה יפה העומדת מאחורי סעיפי התכנית, ומשפחות בעלות ילדים ייהנו ממנה ולא מעט. התכנית מתייחסת גם למשפחות עם הכנסה ממוצעת ומעלה – על ידי הגדלת נקודות הזיכוי במס, וגם למשפחות עם הכנסה נמוכה, על ידי הגדלת מס הכנסה שלילי. גם סבסוד הצהרונים והפחתת המכס יקלו. מכאן, שהתכנית צפוייה לדעתי להשיג את המטרה הראשונה, ותשאיר יותר כסף בידי משפחות עם ילדים.
המטרה השנייה – עידוד התעסוקה בקרב משפחות עם ילדים – מתבצעת לכל רוחב התכנית: לבעלי שכר נמוך או גבוה, למתגוררים באשכול סוציואקונומי נמוך או גבוה (דרך סבסוד הצהרונים). הפחתת המכסים לא נוגעת לסוגיה הזו כלל.
האם התכנית יעילה בהשגת מטרותיה?
כאן העניינים מתחילים להסתבך – ובעיקר בסוגיית סבסוד הצהרונים שנראית זרה לעניין.
סעיפי מס ההכנסה בתכנית מתייחסים לגובה המשכורת בתור פרמטר להתייחסות, ואילו סעיף הצהרונים מכניס "חיה" חדשה למשחק בדמות "אשכול סוציו-אקונומי של היישוב". אך מה הקשר בין היישוב בו האדם מתגורר לבין זכאותו לסבסוד זה או אחר? האם אנשים המרוויחים כסף רב ומתגוררים בוילה רחבת ידיים בישוב פריפריאלי זכאים לסבסוד עודף מול הגרים בשכונת מצוקה בתל אביב? אם ננסה לעקוב אחר הסיבה להכנסת השיקול הזה לעניין – נקבל את התשובה כי הרשויות רוצות לכאורה לחסוך בירוקרטיה, אבל למעשה לא ישיגו זאת משום שהן כן צריכות לעקוב אחר האם ההורים עובדים או שלא (הסבסוד מגיע רק אם שני ההורים עובדים).
הסיפור לדעתי הוא אחר – הסבסוד יגיע בתור כסף ישירות לשלטון המקומי מן הממשלה, כסף שלרשות המקומית תהיה שליטה עליו. כמו כן, הסבסוד יגיע אך ורק לצהרונים שהרשות המקומית מפעילה ובכך תנחית מכה על תעשיית הצהרונים הפרטיים המשגשגת בכל יישובי הארץ.
כאן יש לעשות תיקון לחוק ולאפשר למפעילי צהרונים פרטיים לקבל סבסוד מקביל מהמדינה, תוך הסכמה לעמוד באמות מידה מקצועיות שידרשו מהם. תוצר לוואי הוא שתושג שליטה בשוק שהוא כיום פרוץ.
מה שבעצם יש לנו הוא מעבר של כספים מהמדינה לרשות המקומית, שאמור לחסוך כסף לאדם הפרטי. הבנו שאין משמעות להכנסה (שיכולה להיות גבוהה או נמוכה) וכספים של המדינה יגיעו לא למי שזקוק להם.
האם הסבסוד לא פופוליסטי? מדוע להעביר כסף לשלטון המקומי ולחסל שוק פרטי משגשג? (ולא לנהל אותו כראות עיני משרד האוצר ולרווחת האזרחים? למה למשל, לא להשתמש בכסף כדי להגדיל את הקצבאות לילדים בגילאים המתאימים, ואם ממש רוצים להשתמש באשכול הסוציו-אקונומי (לא ברור לי למה מראש זה בדיון) אפשר לעשות זאת על ידי כתובת המגורים, או כתובת המוסד החינוכי של הילדים.
עצם השימוש בסבסוד אינו דבר ראוי ומייצר עיוותים. כשיש סבסוד למוצר מסויים מעודדים שימוש יתר בו במקום מוצרים אחרים שאולי מתאימים יותר. בנוסף יורד התמריץ של המוצר להשתפר, משום שיש לו יתרון בלעדי מובנה.
אפשר לומר שבסעיף הצהרונים הממשלה לגמרי פספסה ונדרש שינוי משמעותי.
מבין כל המהלכים שהממשלה ביצעה, הורדת המכסים היא האהובה עלי, למרות שמלבד ההתייחסות לבגדי תינוקות אין התייחסות להקלה דווקא למשפחות. מכס הוא מס שמייקר ספציפית סוג מוצרים מסויים. הוא שריד לתקופה בה השתמשו במכס כדי לייצר "חומות מגן", ולתעדף את התעשייה המקומית תוך ייצור הכנסה למדינה.
אבל מכשירי סלולר, בגדי תינוקות ונעליים לא ממש מייצרים כאן, והמכסים הללו נשארו רק כדי לייצר הכנסה למדינה. טוב היו עושים באוצר לו היו מורידים מכסים נוספים – צעד שיעודד את התעשייה המקומית להשתפר כדי להתמודד עם התחרות, ויוריד את יוקר המחיה בצורה ישירה.
כשמתייחסים לשאלת היעילות, עולה השאלה האם ניתן היה לעשות דברים אחרת ובצורה טובה יותר. ראשית, אין עודף בתקציב המדינה, התקציב עדיין גרעוני (אנחנו צורכים יותר מאשר מכניסים). יש עודף בהכנסות מול תחזית ההוצאות ולכן הגרעון יהיה קטן יותר. גרעון, דרך אגב, מממנים על ידי הנפקת אגרות חוב – משמע לקיחת הלוואות. אז למה לקחת הלוואות כדי לממן את התכנית הזו? את הכסף נחזיר הרי מתישהו – אנחנו או ילדינו.
ואם כבר מוציאים את הכסף, למה דווקא לסעיפים הללו? האם לא היה כדאי להוריד יותר מכסים? אולי להוריד אחוז אחד במע"מ (ששווה כ-4.5 מליארד ₪)? ההוצאה של כל אחד תרד בכאחוז. נשמע מעט, אבל למשפחה שמכניסה כ-15,000 ₪ לחודש ומוציאה כ-10,000 ₪, חיסכון של 1% הוא 100 ₪ לחודש. לכל משפחה. לכל הזמן.
זה גם מס יעיל שאינו דורש היערכות מיוחדת אלא רק לשנות מספר אחד (אחוז המס) במערכת. הוא לא מייצר מנגנון, דורש דיווחים מיוחדים, פוגם בתחרות או משהו אחר. זה מס יעיל שהורדתו תעודד את הפעילות במשק.
לסיכום
התכנית הזו באה להחזיר כסף ממוקד לאוכלוסייה מסוימת, ואת זה משיגה. שינוי ניכר נדרש בסעיף הצהרונים ואני מקווה שברגע שהתכנית תבוקר כראוי השינוי יעשה כי במתכונתו הנוכחית עדיף לוותר על הסעיף מאשר להשאירו.
הכותב בעל תואר שני בכלכלה, וסוחר אגחים למחייתו
and then