שוקי משעול (מימין) וגיא לרר בשבוע שעבר. צילום: וולי את קוקו
זה שוקי משעול, ובעוד שבועיים הוא הולך להיכנס לכלא. פעם הוא היה בכיר ברשות המיסים, ראש מע״מ. עד שהחליט לחשוף שחיתויות של חבריו וטיוח של פרקליטת המחוז רות דוד שמאוחר יותר נעצרה. העניין הוא שרות דוד יצאה בלי כלום והוא נכנס לכלא.
על מה נכנס לכלא? על גניבת 542 שקל. איך הוא גנב? קיבל בטעות מהמדינה החזר הוצאות רכב גדול משהיה אמור ולא שם לב. על הדרך שמו לו הפרת סודיות על שיחה שניהל עם מקור שלו, שטות מוחלטת, והנה לכם "תיק".
הדבר החשוב יותר מההאשמות שבהן הואשם שוקי, הן אלו שלא הואשם בהן. החקירה שנפתחה נגדו והמשאבים שהוקצו לה, היו כאילו הולכים לתפוס את אל קפונה של מערכת המס הישראלי. האזנות סתר וצילומים נסתרים רצופים – חודשים – כמעט בכל מקום שבו שהה האיש. ה"ידיעות המודיעיניות" דברו על בכיר ברשות המיסים שלוקח שוחד בהיקפי ענק. מי נתן את הידיעות? לא יודע. איזה מחיר משלם מי שמשחית מיליונים מתקציב המדינה בחקירת סרק? לא חושב שיש מחיר כזה. אבל הכבוד, הו הכבוד.
אז הנה מה שגילו חודשים של מעקב רצוף: שוקי יושב עם בחור בשם אפללו, ולבקשתו של האיש מוסר נתונים על תשעה אנשים שונים שאפללו רצה לעזור להם. אם אפללו היה רואה חשבון או פרקליטם של האנשים הכל היה בסדר, אבל אפללו הוא עורך דין ורואה חשבון של השכונה. אחד כזה עם קשרים, שעוזר.
אז שוקי מוסר לו כמה נתונים מסמרי שיער, לאחד יש חוב של 254 שקלים, לגבי אחר הוא מייעץ איך לפנות למע"מ ולבטל את החוב. ה"קליינטים": בדרך כלל עסקים קטנים, אטליז או אביזרי רכב שמקבלים, אם תרצו, ייעוץ מס וי.אי.פי. היה עוד מקרה עם עורך דין אחר ובו משעול הוציא פרטים על קיוסק. אחרי שהוציא את הנתונים התברר שעורך הדין רצה לפגוע בקיוסק וגם זה קצת צורם.
משעול לא נותן שירות מעבר לגילוי הנתונים, לא מוחק חובות ולא מבקש או מקבל שום תמורה. טובה בירוקרטית לחבר. לדעתי זה לא בסדר, וייתכן שמצדיק אף העמדה לדין משמעתי בתוך מקום העבודה. אלא שמשעול טוען שהאיש שימש כמקור מודיעיני, וזו הייתה דרכו לבנות אמון מולו.
בהכרעת הדין נטען בתוקף שהטענה שהאיש הוא מקור מודיעיני הופרכה. אבל מכל עשרות המעידים בתיק, את מי שכחו להזמין לעדות? את המקור עצמו, האיש שעומד במרכז העניין – אפללו. ומי הצהיר בעצמו בתצהיר רשמי שהוא אכן היה מקור מודיעיני של משעול? אפללו. האם התצהיר הרשמי הוגש לבית משפט כראיה קבילה? לא. למה? לא יודע.
עכשיו להונאת הביטוח הענקית. שוקי משעול מקבל החזרי ביטוח על רכבו הפרטי. הוא מגיש אותם, ואחרי שמגיש מקבל הנחות מסוכן הביטוח מסיבות כאלו ואחרות. אבל מה, הוא שוכח לדווח על ההנחות. זה קורה במשך מספר שנים. הייתי אומר שמדובר ברמייה שיטתית – ואכן כבוד השופטת מתייחסת לכך כאל קבלת דבר במרמה ומדגישה את השיטתיות – רק פרט אחד חשוב מוצנע יחסית: שוקי לא באמת קיבל החזרים מעבר למה ששילם על הפוליסה.
למה? כי תקרת ההחזר, מראש, נמוכה יותר מהסכום ששילם אחרי הנחה. אז אם בכיר ברשות המיסים, אדם עם ידע פיננסי נרחב, השקיע מאמצים ברמייה מתוחכמת שלא עלתה יפה וחזר על מעשה הנוכלות שנה אחר שנה תוך שהוא מסכן את מעמדו וכל זאת בשביל 0 שקלים חדשים, הרי שמדובר באדם עם המח הריק ביקום, וכולם מסכימים שהוא לא כזה.
לרוע מזלו של שוקי, באחת השנים המדינה החזירה לו בטעות 500 שקל יותר, והנה לכם עבריין שיארוז תיק ממש בקרוב ויכנס מאחורי סורג ובריח.
את ההוכחה הכי ניצחת שלנו לקלות העבירות של שוקי, סיפקה הפרקליטות עצמה: היא הציעה לו לוותר על האישומים הפליליים וללכת להליך משמעתי. אלא שהיה חשוב להם להוסיף לזה תנאי: אתה תתפטר מרשות המיסים. לזה הוא לא הסכים.
שוקי משעול, בכיר ברשות המיסים, נעצר ל-12 יום, איבד את משרתו, את אשתו, עבר להתגורר עם אמו, במשך שנים לא הצליח למצוא פרנסה. הוא עבר התקף לב ובריאותו התרופפה באופן משמעותי בצמוד להליך נגדו.
בגלל מצב בריאותו לא הצליח להתייצב לעבודות השירות, ועכשיו נגזר עליו להיכנס לכלא. הייתי אומר שהעונש שכבר קיבל חמור לאין שיעור מהעבירות אותן ביצע, אבל כנראה שזה לא מספיק.
עד כאן עובדות ועכשיו לתחושות אישיות: בגזר הדין השופטת מכנה את שוקי ממורמר. בעיני כמה מחבריו הוא נחשב נודניק, כזה שמתלונן נגד שחיתויות וחוזר ומציק. שוב ושוב עולה הטענה בהכרעת הדין שאילו רק היה נכנע – כבר היו מוותרים לו. הוא לא היה מגיע לכלא. תמהים מכך שהוא נלחם עד לרגע האחרון ומשוכנע בכך שיש מישהו שרודף אותו.
נדמה לי שהעונש שקיבל הוא יותר על זה מאשר על העבירות שביצע. נדמה לי שהמסר מיועד אליכם, אל תציקו, אל תתלוננו אל תלחמו על הצדק. אם מניחים לכם מגף על הצוואר – פשוט היכנעו.
