הסיפור הזה מוכר: הגבר הכי חזק בסביבה המקצועית שלהן יוצר איתן קשרים, מציע לעזור, לקדם, לפתוח הזדמנויות. מנצל את עוצמתו כדי לגרום להן לחשוב שאכפת לו מעתידן המקצועי. אז, כשמתפתחת תלות פיקטיבית בו, הוא מציע להן להגדיל את המחשוף אם הן רוצות להתקדם, משפיל אותן בפני קולגות, מחזר אחריהן למרות סירובים ברורים, ומרים אליהן טלפון תוך כדי התנשפויות שלא מותירות מקום לספק.

השבוע זה היה ביל או׳ריילי, השדרן המצליח ביותר בערוצי הכבלים בארה״ב, שמשכורתו השנתית נאמדת בכ-$18,000,000, וההכנסות מתכניותיו הניבו מליארדים למפרסמים במהלך השנים. הניו יורק טיימס חשף כי כבר שנים או׳ריילי ורשת פוקס משלמים דמי השתקה על פרשות הטרדה מינית, לפחות חמש במספר, וכי סכומי הסכמי הפשרה מסתכמים ב-13 מליון דולר.

רק ביולי האחרון רשת פוקס ספגה מכה קשה על רקע הטרדה מינית, כאשר נאלצה להיפרד מהיו״ר האגדי שלה, רוג׳ר איילז. עם עזיבתו, הודיעה הרשת לעובדיה ועובדותיה, שהיא שואפת לתרבות ארגונית נקייה מהטרדות, אך באופן לא מפתיע, שתיים מפרשות ההשתקה בכסף סביב ביל או׳ריילי התרחשו אחרי ההודעה הנרגשת על הליכה לדרך חדשה.

אז מה קרה שאחרי מעל עשור של תמיכת פוקס ניוז וחברת האם שלה, 20th Century Fox בביל – הן בהמשך העסקתו והן בתשלום בשמו לנשים שהתלוננו עליו כדי שלא יתבעו ולא יספרו מה עולל להן – לפתע החליטו להיפרד? מה שקרה הוא כסף.

Classic Bill O'Reilly. pic.twitter.com/STHMolUyNt

— Educating Liberals (@Education4Libs) April 20, 2017

על אף שכסף יכול לקנות שתיקה, גם מליוני דולרים לא באמת מצליחים לפצות על הפגיעה וההשפלה שכרוכות בהטרדה מינית. טבע הדברים, במיוחד בימים אלו של מהפכה בתחום האלימות המינית, הוא שסודות אפלים של גברים מטרידים יוצאים לאור השמש.

ברגע שהפרשה נחשפה, מה שהכריע את הכף לטובת פיטורים הוא לא המבוכה של פוקס ולא הרצון לנקות אורוות וליצור תרבות ארגונית ששמה את בטחונן האישי של העובדות והעובדים בראש סדר העדיפויות. מה שהכריע הוא העובדה שמעל 50 מפרסמים משכו את חסותם לתכנית של או׳ריילי. בבת אחת הרשת הפסידה את מקור ההכנסות המשמעותי ביותר שלה – ואחרי שהמפרסמים ברחו, החליטו בעלי השליטה בחברת האם ״לבצע חקירה מקיפה״, שבסופה הודיעו על סוף דרכו של או׳ריילי ברשת.

כסף אולי משתיק, אבל הוא יכול גם לדבר. והסיפור הזה לא כולו רע. אמנם יש פה חברות תקשורת וחדשות שלא רק גיבו את מעשיו של השדרן בהעלמת עין, אלא ממש הוציאו מכספן כדי להגן על מעמדו כטאלנט הנוצץ שלהן, אבל יש פה גם עשרות תאגידים שדווקא כן ראו בסיפור הזה מבוכה, וכן הגיבו ללחץ של ארגוני ומחאות הנשים.

זה לא שאני טוענת שהתאגידים שאינם ממשפחת פוקס מובלים על ידי ערכים, חלילה. הטענה היא שיש בעולם יותר ויותר ארגונים שקולטים שערכים קשורים לשורת הרווח. עם כל שנאתי לשפה הקפיטליסטית, אי אפשר להתעלם מכך שכסף מסובב את העולם. הבעיה של התאגידים היא שנשים בעשורים האחרונים מתחילות גם הן לקבל שליטה על כסף. הן הפכו להיות צרכניות, ואפילו צרכניות מרכזיות. כמו שעולם הפרסום מתחיל לאט לאט להפנים שהחפצה וסקסיזם מוכרים לפלח אוכלוסיה הולך וקטן, כך מתחילה ההפנמה שמתן במה, תעסוקה וחסות לגברים אלימים מינית מתחיל להיות בלתי נסלח בקרב הצרכניות והצרכנים.

The Onion: "Bill O’Reilly Tearfully Packs Up Framed Up-Skirt Photos From Desk"https://t.co/5hCrt5bnR2 pic.twitter.com/JpRHRkOZIf

— Jonathan Riley (@JonRiley7) April 21, 2017

"ביל אוריילי אורז בדמעות את צילומי החצאיות מהשולחן שלו"

ארה״ב לא ממש פורצת דרך בעניין הזה. בכל זאת, היא בחרה את ״תפוס אותן בפוסי״ לנשיא. אבל בארה״ב הכל יותר גדול, יותר חזק, יותר מהיר – גם התובנות על היתרונות הכלכליים של מקום עבודה שהוא מרחב בטוח, והורדת הראש למי שעוד חי בסרט שהוא יכול להתנהג באלימות ולצאת ללא רבב.

ואצלנו? אייל גולן אמור לקיים כ-5 הופעות שונות ביום העצמאות, ולשלשל לכיסו כמליון שקל על עבודה של יום אחד. אותו אייל גולן מפרשת ניצול הקטינות עליה אביו יושב בכלא, והוא יוצא זמר השנה. הוא לא לבד – ניסן סלומינסקי יושב בבית המחוקקים, ינון מגל גויס כטאלנט ע״י אסף הראל לתכניתו שירדה בינתיים, משה איבגי מקבל פרסי תיאטרון, יצחק לאור מפרסם שירה, דעות וספרים, חיים רמון מופיע כפרשן פוליטי ואופק בוכריס עוד רגע יקבל ניהול בחברה רווחית כלשהי.

וזה לא שאין מחאות בישראל נגד כל אלה – ודאי שיש. אבל עדיין לא נעשה חיבור אפקטיבי כאן בין המחאה לבין הכסף, וזה בדיוק הצעד הבא. אם נלמד להחרים בצורה חריפה – להפסיק לצרוך, להפסיק לקרוא, להפסיק להצביע ולגבות, לקום באמצע ההצגה ולצאת מהאולם, להעביר ערוץ, ולהודיע לנותני החסות שלא נממן את המוצרים שלהם שבתורם מממנים את התוכן המוגש לנו בכח למעמקי הגרון – בתורם ילמדו גם התאגידים שלנו.

נשים הן כח פוליטי וכלכלי שמסרב להכיר בעוצמתו, ולפעול בתיאום ובסולידריות הנדרשים כדי לממש את העוצמה הזו. כסף מסובב את העולם – אז בואו אנחנו נסובב כבר את הכסף.