בשר, עוף, מוצרי חלב, שתייה ועוד כמה מוצרי מזון כדי להאכיל את ילדיה. זה "שלל" הגניבה שבה הודתה תושבת המרכז, ושבגללה מצאה את עצמה עומדת לדין מול שלושה תובעים משטרתיים באולמו של השופט מנחם מזרחי בבית המשפט ברמלה.
קשה להישאר אדישים כשקוראים את פרוטוקול הכרעת הדין של מזרחי מהחודש שעבר, שנחשפה היום (שלישי) בתוכנית "סדר יום" עם קרן נויבך ברשת ב'. ראשית, העובדות: האשה היא אם יחידנית לשני ילדים. אחד מהם, בן שלוש, נולד עם מום בלבו ודורש השגחה צמודה בכל שעות היום. באחד הימים ביולי 2016 ראתה כי אחת משכנותיה קיבלה כרטיס אשראי בדואר.
השופט מנחם מזרחי | צילום: הרשות השופטת
היא לקחה את כרטיס האשראי מתא הדואר של השכנה והלכה איתו לסופר הסמוך, שם קנתה מזון לילדיה הרעבים על חשבון בעלת הכרטיס. התובעים המשטרתיים, שיכלו לבדוק בקלות מה היה סכום הקנייה (הרי מדובר ברכישה אחת, בכרטיס אשראי) העדיפו לא לנקוב בסכום בתביעה הפלילית שהגישו נגד האשה, והסתפקו במילים "הסכום לא ידוע למאשימה (המדינה – מ"ה)". בהכרעתו כותב מזרחי כי מכאן הסיק שאין לשלול את העובדה שמדובר בסכום נמוך ביותר.
בסופר הבינו כי הכרטיס לא שייך לה, והיא הודתה בכל המיוחס לה. היא סיפרה לשוטרים שהגיעו למקום שאין לה כסף לאוכל, שהילדים סובלים מרעב. השכנה ביקשה לבטל את התלונה, וגם הבעלים של הסופר אמר שהוא מוותר לגמרי על המוצרים ועל ה"הפסד" שהגניבה גרמה לחנות.
אבל לתובעים המשטרתיים כל אלה לא הספיקו. היא הרי עברה עבירה חמורה. היא גנבה מזון, וחוץ מזה יש לה גם הרשעות קודמות על עבירות שונות. במשטרה ובתביעה גמרו אומר להכניס את העבריינית המסוכנת שנחשדת ברצון להאכיל את ילדיה למקום הראוי לה, לתפישתם: לבית הסוהר.
ואז התיק הגיע לאולם של השופט מנחם מזרחי. בפסק דין קצר אבל נוקב הוא קובע כי במקרה שלפניו יש את כל היסודות הדרושים בחוק הפלילי כדי להרשיע בעבירת הגניבה, כמו גם בעבירת כרטיסי אשראי, ויש גם הודאה של הנאשמת – ובכל זאת, הוא מזכה אותה.
"כאשר בוחנים את עובדות כתב האישום", כותב השופט מזרחי בפסק הדין, "המסקנה היא כי מדובר בעוני, מסכנות, יותר מאשר עבריינות שמאחוריה מסתתרים מניעים פליליים… [יש] לשקול עניינים, שבמסגרתם הגישה המאשימה כתב אישום פלילי נגד נאשמת שביקשה לשבור שבר עבורה, עבור ילדיה, בצר לה ומתוך חוסר כיס".
מזרחי מדגיש כי לפי חוק העונשין "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך". הוא מדגיש כי אין לראות בפסק דינו אישור כלשהו לגנוב, כי הרכוש הנגנב הוא קניינו של של המתלונן, אולם "לא ראוי להטביע את הסטיגמה הפלילית על המעשה המתואר בכתב האישום, לנסיבותיו – גניבה של מזון כדי להשביע את רעב הנאשמת ורעבם של שני ילדיה – ותו לא".
[mc4wp_form id="1006521"]
