״"המשמעות היא שאדם שמטעין את המונה ב-300 שקל מקבל לרכישה שוטפת לפעמים רק מאה שקלים" | עו״ד משכית בנדל האגודה לזכויות האזרח
לחיות עם מונה מת"ם זה לשאול את עצמי בכל הפסקת חשמל אם זו הפסקה בעקבות הגשם או אם המונה שלי פשוט הגיע לאפס. לרוב אני פותחת את החלון לבדוק אם האורות בשכונה דולקים, ואם כן אז אני מבינה שההפסקה היא פרטית שלי כי לא הטענתי בזמן את המונה בכסף בזמן.
החשמל מתנתק החל משעה שמונה בבוקר כשאני כבר לא בבית כי יצאתי לעבודה, ולא פעם ילדיי לבד בבית כשהחשמל מתנתק. הם לא פעם ולא פעמים שולחים לי הודעות שאין חשמל בבית כי יודעים שאני בעבודה ולא יכולה לענות לטלפון, אז הם נאלצים להתארגן ללא חשמל ולא יכולים אפילו להפשיר פרוסת לחם מהמקפיא כדי להכין לעצמם כריך לבית הספר. זה לא משנה שאני עובדת סביב השעון לפרנס לבדי את משפחתי, זה לא משנה שאני לומדת באקדמיה כדי שמצבנו ישתפר, זה לא משנה שילדיי מצליחים להגיע להישגים טובים – כשזה קורה והם נשארים ללא חשמל, זה נותן לי תחושה שאני אימא לא טובה. כי איזו מן אימא תשאיר את ילדיה בלי חשמל?
את המונה אי אפשר להטעין מרחוק. אחרי שמשלמים לחברת החשמל או אחרי שרוכשים קוד בפיצוציות שעובדות עם חברת חשמל, צריך לעמוד מול ארון החשמל ולהזין במונה קוד ארוך. אין דרך לדעת את סכום הטעינה שנשאר לי מבלי ללחוץ על סולמית במונה. בארון החשמל המשותף בחדר המדרגות שלנו, מוחבאים כלים לשימוש בסמים, אז אני ממעטת לגשת לשם כי אני לא רוצה שהשכנים יחשבו שאני מחטטת במה שלא שלי. הילדים מבלים הרבה זמן לבד בבית ואני לא מעוניינת בסכסוכים, זו לא השכונה המתאימה לזה.
כשהסכום שהטענתי מגיע לאפס והזרם מתנתק, הילדים יודעים שהם צריכים לגשת לארון החשמל וללחוץ על האפס כדי שהחשמל יחזור. יש לנו טווח ביטחון, עד למינוס 50 שקלים. בהזדמנות זו הם נתקלים במה שמוחבא בארון החשמל. אני כבר מוצאת משהו להגיד להם, עד שיבינו בעצמם. כשיש הפסקה יזומה של חברת חשמל, הילדים מיד אומרים לי: "אימא, לא שילמת חשמל", הם תמיד חושבים שאם החשמל התנתק, זה כי לא הטענתי את המונה בזמן.
אני שכירה ואת המשכורת שלי אני מקבלת בתאריך קבוע בעשירי לחודש. הצריכה שלנו משתנה והמונה יכול להגיע לאפס בלי קשר לתאריך ההכנסה. אם אני יודעת שהחשמל עומד להיגמר, יש בבית "משטר מונה מת"ם".
[mc4wp_form id="1006521"]
