ראש הממשלה בנימין נתניהו, איש שהסתה נגד קבוצות באוכלוסיה לא זרה לו, העביר הילוך אתמול. מעתה ההסתה של יו"ר הליכוד היא כבר לא נגד קבוצות גדולות של ישראלים ("השמאל", "הערבים" וכדומה) אלא נגד אדם פרטי – כזה שכל מי שרוצה לפגוע בו יוכל לאתר בקלות את מקום מגוריו ולחוש שהוא בעצם עושה מעשה פטריוטי כשהוא פוגע בו, כי ראש ממשלת ישראל אמר שהוא רע.
יו"ר הליכוד נתניהו העלה אתמול לדף הרשמי שלו בפייסבוק את הפוסט של תנועת הימין "אם תרצו" שבו נכתב: "'רק ככה ננצח' מצייץ מיקי גיצין מנכ"ל הקרן לישראל חדשה (הטעות בשם הקרן במקור – חה"ז). המציאות בשטח: דגלי אש"ף, קריאות 'אללה אכבר' ו-"ברוח ודם נפדה אותך פלסטין'. הקרן במערומיה".
חיפוש קצרצר בגוגל יגלה לעבריין הפוליטי שירצה לפגוע בגיצין איפה הוא גר, מה מספר הטלפון שלו, איפה גרים הוריו ועוד ועוד. אחר כך, אם חלילה יפגעו בגיצין (ניסיון העבר מלמד שכתובות נאצה ליד ביתו זה המינימום), נתניהו יגלגל עיני עגל ויגיד שזה לא הוא אשם, ושמעולם לא קרא לפגוע בו, וזה גם יהיה נכון. נתניהו לא קוטף בעצמו את פרחי התרעלה של האלימות הפוליטית בישראל, אבל הוא מקפיד לשתול את זרעיה בערוגה, לטפח את הערוגה הזאת ולהשקות אותה.
אבל מנתניהו אין ציפיות. ידוע שהאיש חסר הביטחון הזה יסכים לבצע כל תעלול נכלולי אפשרי, להשתמש בכל דרך בזויה, לעשות כל מעשה נבלה – הכל כדי לשמור על משרתו. "אין מה לעשות", נאנח הישראלי הממוצע, "התרגלנו".
הפוסט של נתניהו
הבעיה היא שמולו אמורה להתייצב מי שמתיימרת להיות מפלגת האופוזיציה הראשית – מפלגת העבודה הישראלית המכנה עצמה היום "המחנה הציוני" – אבל היא איבדה כל זכות מוסרית להתייצב מול ההסתה של נתניהו, ולסמן עצמה כנאבקת על ערכי הדמוקרטיה.
"ההפגנה מאורגנת על ידי בל"ד ואנשי הרשימה המשותפת", אמר אבי גבאי על הפגנת הערבים והיהודים נגד חוק הלאום בריאיון לתוכנית פגוש את העיתונות, רק שעתיים לפני שהחלה ההפגנה, "הם לא מאמינים במדינה יהודית… אני יכול ללכת להפגנה שמדברת על שוויון זכויות, אבל בוודאי לא נהיה בהפגנה הזאת, לא משנה בעד מה היא".
את המשפט האחרון ראוי לנתח. גבאי אומר, הלכה למעשה, "מה לנו ולערבושים האלה?", ממש כמו שנתניהו אומר "המציאות בשטח: דגלי אש"ף וקריאות 'אללה אכבר'", או בתרגום פשוט – "מה לנו ולערבושים האלה?". המילים שונות, אולם הנימוק הוא אותו נימוק ממש, ויושב ראש הליכוד ויושב ראש העבודה מכוונים את דבריהם לאותה ערוגת פרחי תרעלה שנתניהו מטפח.
אם שניהם נותנים את אותו הנימוק ומכוונים לאותו קהל – כיצד יוכל ראש מפלגת השמאל הראשית של מדינת ישראל לעמוד לצד יושב ראש הקרן החדשה כשזה מותקף אישית על ידי האיש החזק במדינה? כיצד יוכלו חבריו לסיעה, שכולם פרט לשניים לא הגיעו להפגנה (לאור רוח המפקד המפורשת שקראה לא לבוא) להתייצב לצדו של גיצין? באיזה טיעון ומתוקף איזה ערך שהם מתיימרים לייצג?
אבי גבאי מתראיין ב"פגוש את העיתונות"
מפלגת העבודה בעטה בכל ערך של סולידריות בין יהודים לערבים בשבוע האחרון. היא התייצבה לצדם של אזרחי ישראל הדרוזים, אולם הפנתה את גבה באופן חד משמעי וברי"ש גלי לאזרחי ישראל המוסלמים והנוצרים. היא ניתקה עצמה מיותר מעשרים אחוזים מאזרחי המדינה, כולם תומכי שמאל מדיני, היחידים פרט למרצ שהם שותפים טבעיים שלה להקמת קואליציה או גוש חוסם בכנסת. לשם השוואה, מבחינת גודלה של האוכלוסייה שהיא בעטה בה, הדבר דומה לזה שמפלגת הליכוד תנתק את עצמה מהחרדים, מהמתנחלים ומכל תושבי ערי הפיתוח גם יחד.
מפלגת העבודה לא "קורצת לימין", שכן קריצה מחייבת עין אחת פתוחה לפחות. העבודה פשוט עוצמת עיניים אל מול הגזענות במקרה הטוב, או משתתפת בה באופן פעיל במקרה הרע (כפי שהדברים משתקפים באמירות של יו"ר המפלגה), ומאבדת בכך כל נימוק הגיוני או לגיטימציה להמשך קיומה.
"רבין מתהפך בקבר" אמרה השרה מירי רגב מהליכוד בעקבות ההפגנה במוצ"ש – אפשר בהחלט שרבין ז"ל מתהפך בקברו, אבל מסיבות אחרות: אצל רבין, כדאי להזכיר לגבאי שכלל לא היה חבר מפלגת העבודה לפני שהתמודד בבחירות לראשותה, "המפלגות הערביות" היו שותפות גם אם לא חברות קואליציה. אצל ברק, ח"כים ערבים היו חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. אפילו בממשלות האחדות המגוחכות שהעבודה נכנסה אליהן היה שר ערבי מטעם מפלגת העבודה. אצל גבאי ואצל מפלגת העבודה של שנת 2018 "לא נהיה בהפגנה הזאת, לא משנה בעד מה היא".
בחודש מרץ האחרון דיווחו בכל העולם על מותו של סודאן, קרנף רחב השפה הצפוני האחרון בעולם, זן שהיה קיים בעולם במשך מיליוני שנים. עם דרך ההתנהלות של מפלגת העבודה, אחרי הבחירות בשנה הבאה אפשר יהיה לדווח על מותה של עוד קרנפית – זן שהיה קיים כתשעים שנים, עד שמכר את ערכיו ונפח את נשמתו.
[mc4wp_form id="1006521"]
