שת"פ חשאי בין עירית חיפה לארגונים הסביבתיים הביא לפשרה מוקדמת מדי - המקום הכי חם בגיהנום

שת”פ חשאי בין עירית חיפה לארגונים הסביבתיים הביא לפשרה מוקדמת מדי

זה לא הזמן לפשרות, זה זמן להילחם

בשבועות האחרונים קרה אירוע חשוב בקרב ארגוני הסביבה והפעילים נגד הזיהום הסביבתי במפרץ חיפה: שיתוף פעולה עם עיריית חיפה. מטרת השת”פ הייתה להכין מסמך עקרונות שמוסכם על ״כל הצדדים״, שמופנה למועצה הארצית לתכנון ובניה, לאחר שהמועצה החליטה בחודש שעבר, ובעקבות לחץ ציבורי, לפתוח מחדש אחת מהתכניות המרכזיות נגדה נאבקו הפעילים – התכנית להסדרת והרחבת מתחם בתי הזיקוק בחיפה. המועצה אמורה לקבל את המסמך של יונה יהב ושותפיו כתיקון לתכנית המקורית, לאחר שתתקבל הסכמת בתי הזיקוק לכל הסעיפים שבו.

עוד באותו נושא:

שיתוף הפעולה הנ״ל נעשה בסתר, ואין חולק על כך. הוא נוהל בין עירית חיפה ושני ארגוני סביבה מרכזיים: מגמה ירוקה ואדם טבע ודין, ונציגה שלישית של ארגון שפעם היה קואליציה שאיגדה את רוב ארגוני הסביבה, קואליציה שהפסיקה לפעול ככזו בשנת 2015 ונשאר ממנה רק, ובעיקר, שם.

הצדדים שניסחו את מסמך העקרונות הסתירו את המהלך – ראשית מחבריהם בארגונים שלהם, שנית מיתר הארגונים והפעילים שפועלים באזור, ומהאנשים שהיו צד רשמי בערר שהוגש נגד התוכנית ונדחה. הם נאלצו לפרסם את המסמך רק לאחרונה, לאחר שהוא הודלף לחלק מהפעילים שהחלו לבקר את המהלך עצמו, את האופן שבו נעשה, ואת התוצר שלו.

במאבק מורכב, מסועף ורב סוגיות כמו במפרץ חיפה אין ״מובילים״. צילום: Max Zalevsky / Shutterstock.com

לגבי התוצר עצמו – מסמך העקרונות, יש הרבה דעות, לכאן ולכאן. המתנגדים לו טוענים כי בנוסף לבעייתיות שבו נוצר, המסמך בעצמו לא משיג תועלת אמיתית לגבי הפליטות שיהיו בעתיד מהמתחם, ושבמקרה הטוב תהיה לו הצלחה תכנונית חלקית על ידי הגבלת שטח המתחם, ושהוא בפועל מהווה פשרה גרועה ומוקדמת למאבק.

מנסחי המסמך טוענים שזו הדרך היחידה והטובה ביותר להשפיע על תכנית שכבר אושרה ונדמה היה שאי אפשר לשנותה או להשפיע עליה יותר, ושבהשוואה לכל דרך אחרת בה היו בוחרים – למשל עתירה לבג”ץ נגד החלטת המועצה לדחות את העררים שהוגשו נגד התוכנית – שיתוף הפעולה ישיג את הטוב ביותר עבור המאבק.

האם אכן המאבק הציבורי בחיפה היה בשל למהלך כזה? האם המאבק מיצה את כל היכולות שלו והגיע לשלב שבו אפשר כבר לשבת כדי לנהל פשרות?

הטענות נגד הזיהום הסביבתי הגבוה במפרץ חיפה ואחוזי התחלואה הגבוהים כתוצאה ממנו התחילו אמנם לפני עשרות שנים, אבל תחילתו של המאבק הציבורי המאורגן הייתה רק בתחילת שנות האלפיים.

הארגון המרכזי הראשון שעורר את הנושא היה הקואליציה לבריאות הציבור, שקמה בשנת 2001. מייסד הקואליציה, ד״ר ג׳ימי קריקון ז״ל, הקים אותה יחד עם ד״ר סטיב גרנט, עמותת אזרחים למען הסביבה ופעילים וארגונים נוספים, מקומיים וארציים. בשנותיה הראשונות הצליחה הקואליציה להביא את נושא הזיהום הסביבתי במפרץ חיפה לסדר היום הציבורי ובשנים 2006-2014 נרשמו הרבה ציוני דרך ועליות וירידות במאבק שהמשיך להיות מובל  בעיקר על ידי הקואליציה, שהתבססה על שותפות בין ארגוני סביבה ופעילים.

ב-2015 הגיעה שותפות זו לידי סיום. ארגוני הסביבה והפעילים המשיכו לפעול, כל אחד בנפרד ובמסגרת המומחיות והמשאבים שעומדים לרשותו, ולעיתים במסגרת שיתופי פעולה נקודתיים.

גם המאבק נגד הרחבת מתחם בתי הזיקוק הובל בתחילתו על ידי הקואליציה, שארגנה ב-2012 את ההתנגדויות לתכנית, ובהמשך הגישה יחד עם עוד גופים ערר על ההחלטה שדחתה אותן.

למעשה, המאבק הציבורי במפרץ חיפה, בין אם כמאבק אחד משותף או כסדרה של מאבקים נפרדים, הוא עדיין צעיר. המאבק המאורגן הוא בקושי בן 15 שנים, ובנסיבות המורכבות שלו, זהו גיל צעיר אבל קריטי. גיל שבו אמור להיות השיא של המרד, של היכולת להשמיע קול ושל היכולת לסחוף אחריו אנשים ומקבלי החלטות.

ואכן, בשנתיים האחרונות נרשמו שיאים למאבק, האחרון בהם היה הניצחון נגד מיכל האמוניה. זאת הייתה נקודת מפנה קריטית, וכולנו ציפינו וקיווינו שמהנקודה הזו המאבק ימריא: יותר אנשים יאמינו בכוחם של מאבקים ציבוריים, הרשויות יפנימו שהן לא יכולות ללכת רק לצדה של התעשייה ושעליהן לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי.

המאבק עוד לא בשל לפשרות. דימוי: שאטרסטוק

ואז הגיע מסמך העקרונות, ויצר את הכאוס הגדול ביותר שיכול לקרות למאבק ציבורי שנמצא בשיאו, נתן לו סטירת לחי קשה שגם אם יצליח להתאושש ממנה, הוא ייראה ויתנהג אחרת. כפי שהדברים נראים כעת, ספק אם המאבק  ימשיך להתעצם, לסחוף אליו עוד תושבים ולהשיג עוד השגים.

המסמך הנ״ל – גם בלי קשר לתוצאותיו הסופיות אותן נראה בקרוב – והקרע הגדול שנוצר בעקבותיו בין ארגוני הסביבה והפעילים, גרם נזק עצום, הרחיק חלק מהפעילים והארגונים שפעלו בתוכו, וגרוע מכך, הרתיע תושבים שעמדו בצד עם רגל אחת בפנים.

מנסחי המסמך התיימרו לייצג את הציבור כולו, אבל בעצם הוכיחו שאין אף גורם ״מוביל״ למאבק. אין היום בין ארגוני הסביבה או הפעילים – שכולם עושים עבודה חשובה – גוף אחד המסוגל או ראוי להוביל את המאבק הגדול הזה.

במאבק מורכב, מסועף ורב סוגיות כמו במפרץ חיפה אין ״מובילים״, ואולי לא צריכים להיות כאלה. המאבק יצליח גם בלי מוביל, אם כל אחד מהגורמים ישתדל לעשות כראוי את שליחותו הציבורית. ארגוני הסביבה שיפעלו לבד או בשותפות, פעילים ותושבים, מומחים מהאקדמיה שעד היום ישבו במגדלי השן ולא נקטו עמדה, משרדי ממשלה שפעלו בניגוד לאינטרס הציבורי ולא השתמשו כראוי בסמכויותיהם בכדי להוריד את רמות הזיהום והתחלואה, הרשויות המקומיות שעשו מעט מדי למען הציבור שבחר בהן, וגם עובדי המפעלים שהגיע הזמן שיפנימו, שהם הקורבן הראשון של התעשייה, כאשר היא פועלת בניגוד לחוק.

הידע והניסיון שלי מהנעשה במפרץ חיפה, בארץ ובעולם מלמד שהמאבק עוד לא בשל לפשרות. המשרד להגנת הסביבה עוד לא התחיל באמת לפעול נגד העבירות שמבצעים המפעלים, הניטור במפעלים עצמם עדיין דל ביותר ולא משקף את המצב האמיתי, המפעלים עוד לא מגלים לציבור מה הן הכמויות האמיתיות של מזהמים שנפלטים מהם, ומשרד הבריאות עוד לא נקט עמדה חד משמעית או פעולה כלשהי להגנה על בריאות הציבור. בנקודת הזמן הזו, כל פשרה היא למעשה מוקדמת מדי.

היום בשעה 14:30 יתקיים באונ’ ת”א יום עיון תחת הכותרת: מיכל האמוניה: אתגר היום שאחרי, בוא ננסה לדון גם בשאלות הנ”ל, אבל בעיקר לבחון את ההשלכות של מקרה מיכל האמוניה על המאבק הסביבתי במפרץ חיפה בכלל, ואת תפקידה של האקדמיה בסוגיות מהסוג הזה בפרט.

ליהי שחר, מובילת המאבק בתעשייה המזהמת בחיפה מטעם ארגון “מגמה ירוקה” מסרה בתגובה:  “בחודש שעבר הודיע יו”ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, אביגדור יצחקי, שהוא מנהל משא ומתן בין בז”ן לעיריית חיפה לצורך הבאת תוכנית מתוקנת להסדרת מתחם בתי הזיקוק. נזעקנו באופן מיידי. פנינו (מגמה ירוקה, אדם טבע ודין, הקואליציה לבריאות הציבור וקיבוץ שער העמקים) לעיריית חיפה בשם ארגוני הסביבה העוררים רשמית נגד התכנית וביקשנו להיפגש בדחיפות. בשונה ממה שהכרנו עד כה, נענתה עיריית חיפה לבקשתנו להשפיע על המהלך ובמאמץ משותף נכתבו העקרונות לתכנית בזן החדשה, הכוללים הפחתה דרמטית בזיהום האויר, שקיפות וזכות התנגדות ציבורית להליכי תכנון ובנייה, ואיסור מוחלט על הגדלת הייצור במפעל זה. מסמך זה מהווה החלום הוורוד של פעילי הסביבה והסיוט של בז”ן. לא במקרה הגענו לנקודה זו. אותם ארגונים שלקחו חלק במסמך העקרונות השקיעו משאבים רבים בהליכים משפטיים ובלחץ ציבורי משמעותי במשך שנים, ואילו הם הפירות. לצערי, גורמים שונים בזירה החיפאית בחרו שלא לתת גב למסמך זה, ולבעוט בו בטענות חסרות שחר כמו ‘צריך לדרוש שלא יקום אף מתקן זיקוק במפרץ’ או ‘יש לדרוש מבז”ן את הפחתת התחלואה’. כל מי שבקיא בסעיפיי התכנית מבין שאין מקום לטענות מסוג אלה ומטרת המסמך היא להתנות את העקרונות שעל בסיסם תכתב התכנית החדשה. מי שטוען ש’סגרו עסקה עם בז”ן’ טועה ומטעה. במקום להתאחד ולתת גב ציבורי למסמך שיוביל להפחתה מיידית בזיהום האויר במפרץ חיפה, בחרו פוליטיקאים שונים ופעילי סביבה לירות חיצים בנגמ”ש. אותם גורמים יישאו באחריות הציבורית על הנזק שהם מסבים למאבק בשעה קריטית זו”.

מ’אדם טבע ודין’ נמסר: “אדם טבע ודין’, מגמה ירוקה והקואליציה לבריאות הציבור שלחו יחד עם עיריית חיפה רשימת דרישות למועצה הארצית לדיון על תכנית בז”ן. מדובר ברשימת דרישות, אין כל הסכם ובוודאי שאין פשרה. בין הדרישות: לעצור את תכנית ההרחבה של בז”ן, לבטל את תוספת זכויות הבניה, לאסור את הגדלת כושר הייצור של בז”ן, לצמצם את פליטת המזהמים במפרץ חיפה ועוד. מסמך הדרישות מכיל את כל העקרונות שארגוני הסביבה נלחמו עליהם בשנים האחרונות, ללא יוצא מן הכלל, כאשר לראשונה גם עיריית חיפה הסכימה לעמוד מאחוריהם ולהילחם עבורם. יש לציין ש’אדם טבע ודין’ הודיעה שתעתור נגד ההחלטה להרחיב את בז”ן, הודעה שהצליחה, בין השאר, להקפיא את התוכנית ולהביא אותה לדיון חוזר במועצה. במידה שהדיון החוזר במועצה לא יספק את עמדת הארגון, לא נהסס להגיש את העתירה”.

הכותבת היא מנהלת עמותת אזרחים למען הסביבה ובעבר מתנדבת וחברה בוועד המנהל של הקואליציה לבריאות הציבור

תגובות

Send this to a friend