מהבוקר התרוצצה שמועה שיו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן עומד להגיע לכנס החירום של עובדי רשות השידור. למרות שזה לא קרה – לא הוא הגיע, וגם לא בכירי ההסתדרות או נציגיה – היה ניסנקורן נוכח בכנס לא פחות מאם היה מגיע בגופו. "איפה ניסנקורן?" צעקו אנשים בזעם שהלך וגבר, "למה אתה לא יוצא נגד ההסתדרות?" קראו ליו"ר ועד העובדים שלהם, משה שגב. באמצע הנאומים לקח אחד העובדים ערימה של שלטי הפגנות ישנים שהוצאו מהמחסן להמשך המאבק, והתחיל לקלף מהם, אחד אחרי השני, בציפורניו, את המדבקות של ההסתדרות. לסיום הוא קילף מדבקה גדולה של "ההסתדרות החדשה" שעטפה את המגפון.

"אני לא אשן על מזרן ברחוב בגלל התאגיד״: דיווח מאחד הדיונים המעניינים שידעה וועדת הכלכלה

"איפה ניסנקורן?", עובד מקלף מדבקות הסתדרות. צילומים: עינת פישביין

מאבק עובדי רשות השידור, כאלף איש, נכנס לישורת האחרונה לקראת הסגירה בסוף אפריל. העובדים, שאתמול התפרצו לשידור בהפגנת כוח עגומה, החליטו לא לחזור למשרדים, ולאחר הכנס יצאו להפגין ליד משרד האוצר. חלקם התעמתו עם שוטרים, פרצו לדיון של ועדת הכלכלה בכנסת על מוכנות התאגיד לעלייה לאוויר ולא אפשרו למנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ להראות נתונים, עד שהוצאו משם.

עובדי הרשות מתפרצים לישיבה בכנסת על התאגיד 

קשה לתאר את מגוון התחושות שהסתובבו באוויר הקר של אולפן "נקדי" ברוממה, ירושלים, בו נאספו הבוקר מאות אנשים. הפילוג העמוק בין העובדים לבין עצמם לבין ארגון העובדים שאמור לייצג אותם, הידיעה שהם שנואים גם בציבור ולכן לא מקבלים תמיכה, ההבנה שחבריהם למקצוע אדישים לגמרי למאבקם בעודם מתגייסים (בחלקם) למען התאגיד שאמור להחליף אותם, הקרע הבלתי ניתן לאיחוי בין אלה שהתקבלו לעבודה בתאגיד ויודעים מה צופן להם העתיד, לבין אלה שיהיו מובטלים בעוד חודש וחצי.

"הנפש שלי חצויה", יעקב אחימאיר

ברגע אחד כמעט התלקחו הרוחות ואנשים התנפלו אלו על אלו. התפרצות של הכעס, המרירות והתסכול של מאבק ארוך מדי, רצוף שקרים והטעיות, שאין לו תומכים ובסופו לא מחכה דבר.

"באחד במאי, חג הפועלים, יסגרו פה מקום עבודה", הספיד אחד הדוברים, "אלף איש ילכו הביתה, ולא בגלל שמקצצים, לא כי אנחנו לא טובים. רק בגלל שפותחים את אותו מפעל מעבר לכביש – בלי ועד, בלי הסכם קיבוצי. זה מה שניסנקורן נתן להם לעשות. זה בדיוק מה שרמי לוי נשפט עליו, לא?".

תסכול וזעם. עובדי הרשות הבוקר

ההסתדרות והיו"ר, שהיו שותפים ביולי השנה לדיל מוזר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמור היה להשאיר את הרשות פתוחה ולנעול את שערי התאגיד, עשתה בשלב מסוים – שלב מקביל לראש הממשלה – פניית פרסה, שתוצאתה היא ההכרה שהתאגיד יקום והרשות תיסגר. "התאגיד הוא כנראה עובדה מוגמרת, אבל צריך יותר חמלה למי שיישארו מאחור", אמר אתמול ניסנקורן, והבטיח להשבית היום חלקית את יחידות משרד הבריאות. בלטו בהיעדרם גם ראשי ארגון העיתונאים, שתומך בימים אלה במאבקו של התאגיד ואינו משתתף במאבק עיתונאי הרשות.

"דרישה לא מוסרית", משה שגב

הנציגות היחידה של ההסתדרות בכנס הייתה עלייתם לבמה של שני ראשי ועדים, חנוך ליבנה מעובדי הבנק הבינלאומי ויוסי אלמלם, יו"ר ועד עובדי משרד הכלכלה. "אני מעמיד לרשותכם את המשרד שלי ואת העובדים שלי, נעשה כל מה שנדרש למענכם", אמר אלמלם, אבל ליבנה תקף: "אני בוש שככה הובילה אתכם ההסתדרות. מה שנעשה שם וכינו אותו "הסכם אחראי" הוא הפקר. ההסתדרות זו הכתובת הנכונה, ניסנקורן המכהן בינתיים, עד מאי, צריך לשלם מחיר על מה שעשה. לא חמלה, רגשי אשם צריכים להוביל אותך. הארגון שלכם לא מגן עליכם. איפה ההסתדרות בשעה שכזו?".

בין היתר, קרועים עובדי הרשות בשאלה האם להחשיך מסך או להמשיך לשדר ולהעביר מסרים בדרך זו, האם להתחיל לעבוד על תנאי הפרישה או להילחם ללא תנאי בסגירה (לכך מסכימים הרוב), ובעניין יחסם לתאגיד. השנאה אליו בקרב העובדים אדירה, אולם חלק מראשיהם מנסים למתן ולא לייצר מאבק מולו, אלא מול מי שמנסה לפגוע בשני הגופים, ראש הממשלה. עובדי התאגיד שלחו אמש מכתב סולידריות לעובדי הרשות.

"באחד במאי, חג הפועלים, יסגרו פה מקום עבודה"

משה שגב, ראש ועד העובדים, איחל למי שעובר לתאגיד הצלחה, ואמר שמי שנשאר מאחור ימשיך להילחם נגד הסגירה, כולל על ידי החשכת מסך עורץ 1: "מה זה מחשיכים מסך? זורקים את כולנו הביתה. ב-15 באפריל אף עובד שהתקבל לתאגיד לא יישאר פה. נשאר פה אני ואתם כדי להעביר לתאגיד את השרביט ולהחזיק את הרייטינג עד שיתחילו לשדר – וזה מצב לא מוסרי. אי אפשר לבוא לעובד לומר לו אתה עובר לעבודה חדשה, והשני, המפוטר, ינהל את העניינים שיהיה לו קל במקום הבא, וילך. אין אדם שהיה מסכים לזה".

"אי אפשר להפריד בין עובד אחד לשני". כנס המחאה

איתי לנדסברג נבו, ראש מחלקת תעודה ברשות השידור אמר: ״החוק מלא שקרים. לא פותרים בעיה במקום עבודה על ידי האשמת עובדים במה שעשו ההנהלות שלהם. התהליך לא התחיל לפני שלוש שנים, ההסתה נגדנו נמשכת שנים, אבל המסואבים הם לא העובדים, המסואבים ישבו בהנהלות ובדירקטוריונים והם היום בבית נהנים מפנסיות . אין שום סיבה לפטר את האנשים שיושבים כאן. התאגיד הוא לא שידור ציבורי. ביטול האגרה הביא לכך שהם סמוכים על שולחנם של משרדי התחבורה האוצר ורוה"מ. חמישה אנשים התפטרו שם – ואף אחד לא מדבר. יש שתיקה בברנז'ה, ובקרב חברי הכנסת. רם לנדס, הראשון שהמליץ לחסל את הרשות מקבל היום הרבה כסף מהתאגיד. יועציו – יועצים היום לתאגיד״.

"אני לא בסירה אתכם כי אני חתום עם התאגיד זמן רב, אבל הנפש שלי חצויה", אמר העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר, "סיימתי עכשיו ראיון עם רדיו הדרום שבו לגלגו על עובדי הרשות, וזה מביא אותי למקום שאנחנו נמצאים בו: לא רואה כאן את אגודות העיתונאים, אין פה עיתונאים מעיתונים גדולים וחשובים שיסקרו או יזדהו, וזו חולשה וזה כישלון של העיתונות החופשית בישראל. בחדר העריכה באחד הימים האחרונים, מאחורי גבי פרצה עובדת בבכי ואמרה 'מה אני אעשה, אני מפרנסת' וזה לצערי מה שאני לוקח איתי אחרי יותר מ-50 שנות שידור".