״אני רוצה לברך את ראש הממשלה:
ההולכים למות מברכים אותך, קיסר!׳
אתה, ראש הממשלה, מקריב כל כך הרבה בתפקידך.
אתה מקריב את עובדי רשות השידור על מזבח הנדל״ן.
ברכות גם לממשלת ישראל שמממשת את המשילות.
במקום לפטר עשרה מנהלים, מפטרת 1800 עובדים.
ברכות לשר לשעבר יאיר לפיד שהצליח מעל למשוער.
גם חתם על תעודת הפטירה של רשות השידור וגם על תעודות הפטירה של העובדים.
ברכות גם לשר גלעד ארדן, לשעבר שר התקשורת וכיום השר לבטחון פנים.
אין ספק שהובלת מהלך שיירשם על שמך. לדיראון עולם״.
(תמנע עורב, עובדת רשות השידור, בישיבת ועדת הכלכלה אתמול)
זו הייתה אמורה להיות ישיבה טכנית, יבשה ומשעממת. איתן כבל, יו״ר ועדת הכלכלה, זימן ישיבה להמשך המעקב אחר מוכנות תאגיד השידור הציבורי הישראלי לתחילת שידוריו, ב-30 באפריל. לישיבה זומנו ראשי התאגיד על מנת לתת סקירה מקצועית, ולענות על שאלות חברי הכנסת.
הנוכח- הנעדר הגדול של כנס החירום של רשות השידור: אבי ניסנקורן ואיתו ההסתדרות
אל הישיבה הגיעו גם אנשי רשות השידור, שבאותו בוקר קיימו אסיפת מחאה ברוממה, שהמשיכה להפגנה מול משרד האוצר בקריית הממשלה. בין הנוכחים היו מנכ״ל רשות השידור ברי בר-ציון, יו״ר ועד העובדים משה שגב, מנהל מחלקת התעודה איתי נבו לנדסברג, מבקר הפנים אליעזר וחנונו ועובדי הרשות ממחלקות התפאורה, תאורה, קול, איפור ועוד.
למרות הבטחתו של כבל בתחילת הדיון לנהל ישיבה נפרדת בעניין עתידם של עובדי הרשות והטיפול בהם, ולמרות בקשתו לאפשר דיון מקצועי במוכנות תאגיד השידור, התפרצו העובדים בזעקות וקריאות לעבר חברי הכנסת ואנשי התאגיד, ולא איפשרו ליו״ר התאגיד גיל עומר ולמנכ״ל אלדד קובלנץ לקיים את הדיון בלי להתייחס לעתיד עובדי הרשות.
״אתם לא תעלו לשידור״, זעק אחד העובדים בתגובה על אמירתו של ח״כ כבל שעליית התאגיד לאוויר ב-30 באפריל היא עובדה מוגמרת. כבל ניסה, ללא הצלחה לנווט את הדיון לפסים המקצועיים לשמם זומן, אבל הרוחות סערו שעה ארוכה. ״אני אמא חד הורית״, זעקה נורית, מאפרת ותיקה. ״אני 30 שנה ברשות השידור. ממה אני אחיה? מאלף שקל פנסיה בחודש? אני לא אשן על מזרן ברחוב בגלל התאגיד״.
למרות ההפרעות והזעקות נקטו הסדרנים ביד רכה ולא הוציאו מהאולם את המוחים. שניים שהיו נסערים במיוחד יצאו עם חבר הכנסת יעקב פרי, לאחר שזה ניגש אליהם וביקש לדבר איתם בחוץ. ״הדיון הוא לא תאגיד נגד הרשות״, אמר כבל. ״יש עובדים טובים בשני המקומות״. לאחר ההתפרצות הראשונית נרגעו מעט הרוחות ואנשי התאגיד קיבלו את רשות הדיבור.
על המסך עלה סרטון קצר שהכינו בתאגיד, שכותרתו ״אנחנו מוכנים״, בו הם מסבירים את מוכנותם מבחינת כח אדם, טכנולוגיה ותוכן. הם ציינו ש-421 מתוך 736 העובדים הם יוצאי רשות השידור, סקרו את האמצעים הטכניים ואולפני השידור שיפעלו ומנו את התוכן שישודר. כשהתבקשו לתת סקירה ספציפית, סירב גיל עומר להסגיר את לוח השידורים והראה מצגת עם עוד כמה נתונים כלליים.
עובדי הרשות צעקו מהצד שלתאגיד אין מספיק תוכן לשדר, חוץ מתכניות קנויות וכאלה שהופקו על ידי רשות השידור בעבר. ״זה מה שאתם יודעים לעשות – סרטונים, וזה הכל״, צעק לעבר קובלנץ אחד מהם. קובלנץ, מנגד, עמד על כך שהתאגיד מוכן לשידור בשתי תחנות טלוויזיה, אחת בעברית ואחת בערבית, ובשמונה תחנות רדיו, והוסיף שלתאגיד יש את מחלקת הדיגיטל הטובה בארץ.
״יש עובדים טובים בשני המקומות״. חה"כ איתן כבל במהלך הישיבה אמש
בשום שלב במהלך הדיון לא נדרשו עומר או קובלנץ לתת סימוכין לדבריהם או לפרט על אילו הפקות או תכנים מדובר. ממהלך הישיבה הסתמן שחברי הכנסת לא מצפים לקבל תשובות ספציפיות, ולו כדי לא להצטייר כמתערבים בתוכן, דבר שאפשר לראשי התאגיד להסתפק באמירות כלליות ללא צורך בביסוס עובדתי. הדבר לא נעלם מעיניהם של עובדי רשות השידור, אבל הקריאות שלהם הסיטו את הדיון לעתידם, נושא שאיתו היה קל יותר לחברי הכנסת להתמודד.
ההפרעות החוזרות ונשנות גם לא אפשרו לקובלנץ להציג כראוי את עמדת התאגיד ולהתמקד בדיון המקצועי שלשמו התכנסה הועדה. האווירה ששררה באולם התוותה את כיוון השאלות שנשאלו על ידי חברות הכנסת קסניה סבטלובה ואיילת נחמיאס ורבין, שהתעסקו אך ורק בקליטת עובדי רשות השידור בתאגיד החדש. כל חברי הכנסת התנערו מאחריות והפנו אצבע מאשימה לממשלה. הגדיל לעשות חבר הכנסת עיסאווי פריג׳ שאמר שהצביע בעד התאגיד כי רימו אותו: "זאת אחת התרמיות הגדולות שעוד נלמד אותה בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית. השיא זה תזכיר החוק החדש עם משחק הבובות שנצטרך להתמודד איתו. לא נוכל לעצור את זה וברית המועצות בדרך".
"לוקח שנה וחצי להפיק סרט. איך יהיו כאלה מוכנים בסוף אפריל?״
גם דבריו של איתי לנדסברג התמקדו בעתיד העובדים ובמדיניות ההעסקה של התאגיד החדש, אותו הוא האשים בתכנון להעסיק עובדי קבלן ללא זכויות סוציאליות. במהלך דבריו טען לנדסברג שבשנים האחרונות מפיק הערוץ הראשון סדרות תעודה, תחקירים ודרמות איכותיות שזוכות לשבחים וצפייה. מה שלנדסברג לא ציין הוא שהרבה מן התכנים האלה מופקים על ידי חברות הפקה חיצוניות, עם מפיקים, במאים ואנשי צוות שברובם הם פרילנסרים מהתעשייה ולא עובדי רשות השידור.
עם זאת, הוא כן דרש לראות את הסדרות, הסרטים ותכניות הדוקו עליהם דיברו עומר וקובלנץ ומחה על כך שלא הסכימו להראות לוח שידורים, כנראה כי אין כזה מוכן. ״אמרו 20 סרטי תעודה״, הוא אמר. ״לא יהיו 20. הקול הקורא לסרטים וסדרות תעודה יצא רק במאי. לוקח שנה וחצי להפיק סרט. איך יהיו כאלה מוכנים בסוף אפריל?״
הוא לא קיבל תשובות, לא מאנשי התאגיד ולא מאיתן כבל שסגר את הדיון באמירה שהוא מקבל באהבה את הדברים הקשים שהוטחו בו. בוועדה לא היה נוכח אף נציג של הקואליציה ומעט מאד חברי כנסת בכלל השתתפו בדיון. לכאבם של עובדי רשות השידור אין ערך אלקטורלי כנראה והמאבק שלהם מסתמן כאבוד. ״תראה את מי שמו כאן בחזית״, אמרה לי אשת תקשורת ותיקה. ״את העובדים הפשוטים, אנשי התפאורה, התאורה, הקול. שמו פה את המזרחיים שיעמדו בפרונט. הוועדים שלהם בגדו בהם, ההסתדרות בגדה בהם. הפקירו אותם כאן אחרי שעשו דילים עבור עובדים בכירים יותר. אין להם סיכוי״.
"זאת אחת התרמיות הגדולות שעוד נלמד אותה בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית"
״לפחות אם אנשי התאגיד היו עושים כאילו״, אמר לי בתום הדיון יוצר עצמאי. ״היו מביאים ערימה ענקית של קלסרים, עושים פרזנטציה מפורטת, משקיעים בפרופס. אבל הם באו כל כך בטוחים בעצמם, עם כל כך מעט מידע, שאפילו אני, שממש בעדם, לא מרוצה ממה שראיתי כאן היום ולא משוכנע שהם באמת מוכנים.
״אולי באמת אין להם מספיק על מנת לספק לוח שידורים לאורך זמן. אולי זו בכלל הכוונה של הממשלה- לתת להם ליפול וככה זה הסוף של השידור הציבורי: גם סגרו את רשות השידור וגם התאגיד נכשל, החלום הרטוב של נתניהו״.