מי אפסיים

הרשו לי לספר לכם על חבר שלי, סידהארתה גאוטמה, שהחליט לעזוב את אשתו ובנו הקטן כד ללמוד על סבל בעולם. אמרתי לו, "סידי, אתה נשוי עם ילד. אם יש מישהו שיודע על סבל וייאוש, זה אתה", אבל הוא לא הקשיב לי והלך להיות הבודהה.

נזכרתי בסידי בעודי שוכב על כיסא נוח בקאנטרי בזמן שהילדים משכשכים בבריכה והשמש האחרונה של שלהי הקיץ מלטפת את פני באהבה ונותנת לי סרטן עור.

בבוקר יום שבת לקחתי את הילדים, בפקודת אמם, לשלולית הפיפי המכונה הבריכה העירונית. אלפי ילדים צווחים, עולצים, קופצים ומתרוצצים על המדשאה בגודל כולל של 10 מ"ר. טוב, אולי אני קצת מגזים. לא אלפי ילדים. עשרות-אלפי ילדים. מאות-אלפי ילדים. כפות רגליים קטנות בכל מקום. ילדים רצים, כדורים נוחתים לי על הראש, רובי מים משפריצים. מי נתן להם רובים ולמה לא עושים כיפת ברזל להורים?

הילדה באה בוכייה. הכפכפים שלה נעלמו. תלכי יחפה. היא מפחדת שאמא תכעס. גם אני מפחד שאמא תכעס. הולכים לחפש את הכפכפים. הנה מצאתי. אבא, אלה לא שלי. הנה מצאתי. אבא, גם זה לא שלי. קחי את אלה. אבא, זה של גבר. קחי את ההם. אני לא אוהבת את הצבע שלהם. יש פה עשרות-אלפי כפכפים, קחי מה שבא לך. מעניין מי האבא הזבל שייעץ לבת שלו לגנוב לבת שלי את הכפכפים שלה?

אין סוף לייאוש, כמו בודהה. בחורה מעשנת לידי. סליחה, אסור לעשן כאן. מי אמר? זה שטח ציבורי. אסור. לא נעים לך? תעבור למקום אחר. תעברי את, את עוברת על החוק. את יכולה לקבל קנס של אלפי שקלים. אתה יודע מה? תזמין לי משטרה. נושפת עשן לכיווני. בא לי לבכות, אבל לא לפני הילדים.

הולך לשומר בכניסה. יש פה בחורה שמעשנת. מה אתה רוצה שאני יעשה? שתלמד עברית. בשביל זה שרדנו את השואה? אני חושב לעצמי, אבל אומר: תגיד לה להפסיק. אני לא מתעסק עם דברים כאלה, הוא עונה, אולי המנהל יעשה משהו. אעשה, אני מתקן אותו. אולי המנהל אעשה משהו. אתה לא יודע עברית? הוא מסתכל עלי בתימהון השמור לאנשים שנתקעו בעבודה מונוטונית מוחקת-מוח כמו שמירה, קופאית בסופר או השגחה על ילדים. איפה המנהל? אנא עארף? מסתובב. אם יש בעיה, איך אתה משיג אותו? יש לי מכשיר קשר. אז יש בעיה, תקרא לו. קורא לו בווקי-טוקי.

המנהל מגיע. מה הבעיה? יש פה בחורה שמעשנת. תגיד לה להפסיק. זה שטח פתוח. מותר לה לעשן. שינו את החוק לפני כמה שנים. אסור. מותר. אסור. מותר. אסור. מותר. פותח גוגל, מראה לו קנסות שקיבלו בעלי בריכות. אה, לא ידעתי. איך אתה מנהל בריכה ולא יודע דבר כזה? הוא לא עונה, אבל בעיניים שלו אני רואה שעד עכשיו אף נודניק כמוני לא טרח להתלונן בפניו, אלא פשוט זז למקום אחר כשעישנו לידו.

חוזר לבחורה עם המנהל. היא בינתיים סיימה את הסיגריה. אל תעשני פה. טוב, טוב. מצביעה עלי, האיש הזה מדבר אלי לא יפה. אני מגיב: תדליקי עוד סיגריה ואני אתבע אותך אישית, את תצטערי על היום שנולדתי! אתה רואה? היא אומרת.

בינתיים עד שהיא תתחיל להצטער על היום שנולדתי, אני מצטער עליו כי הילד מתנפל עלי בריצה ומרטיב אותי. אבא, תקנה לי משהו בקיוסק. לא. כן! לא. כן! לא. כן! טוב, מה אתה רוצה? אני לא יודע. אז אני לא קונה כלום. ממתקים. איזה? אני לא יודע. טוב, מה הכי זול? אני לא יודע. לך תשאל.

חוזר אחרי כמה דקות. יש שם תור מאוד ארוך. אתה רואה, זה לא נועד להיות. אבא!!! תקנה לי משהו. טוב, קח 5 שקלים ותעמוד בתור ואל תצא ממנו, גם אם הוא מאוד ארוך. טוב. אבא, אני אוהב אותך. נשיקה.

הילדה באה עם כפכפים מכוערים. אבא'לה בוא למים. אבא'לה? ממתי אני אבא'לה?! תמיד הייתי אבא. פתאום אני אבא'לה. אבא'לה זה צעד אחד לפני סבא'לה. אבא'לה זה איש זקן. אני זוכר כשהילדים נולדו כולם קראו לי אבא. אבא'לה זה משהו שצעירים אומרים ברחמים למבוגרים שלא מבינים כלום. אבא'לה נו בוא כבר למים.

אני נכנס למים. המים חמים באופן מחשיד. הסתיו מתחיל אוטוטו. למה המים חמים? אבא'לה, למה לא הבאנו כדור? למה לא הבאנו כדור באמת? למה אני אחראי על הכדור? את רוצה שיהיה כדור בבריכה, תביאי כדור. זאת אחריות שלך. לא שלי. חבל. עם מה נשחק? אבא, תן לי רגע את משקפי הבריכה שלך. זורקת לי את המשקפת לתוך המים, רחוק. עכשיו, לך תביא את המשקפיים. זה יהיה המשחק שלנו. רץ מהר ככל שאני יכול בתוך המים, מפלס את דרכי בין הילדים, רק למצוא את משקפת 300 השקל שלי. מצאתי! אה, זה לא שלי. לא נורא, ניקח את זאתי. נראה לי מספיק יקר. בסיוטים שלי המשקפת שייכת לבת של המעשנת ואני מצטער על היום שנולדתי.

המציל שורק. עוד 5 דקות סוגרים. הילדים מייבבים, נצמדים לדפנות וצוללים לקרקעית. ההורים פורצים בזעקות שמחה ובצהלות אושר ומחליפים כיפים אחד עם השני. זה נגמר! זה נגמר! השבת האחרונה של הקיץ! המנהל מתקרב והמגאפון בידו ובשורת איוב בפיו. עקב דרישת הקהל (מי? בטח המעשנת) ומזג האוויר הנעים הבריכה הקיצית תהיה פתוחה לחודש נוסף. בודהה צדק. אנחנו מוקפים סבל.

בתמונה: בודהה תופס שמש על שפת הבריכה העירונית